אנדי מארי

הסקוטי זכה בווימבלדון בקיץ 2013 ודחה מאז הצעות פרסומיות בשווי של "עשרות מיליונים" ■ איך בכל זאת הוא מתכוון להרוויח בשנים הקרובות כספים, שיתווספו לאלו שהוא גורף על מגרשי הטניס?

דיווחים: הסכם החסות הענק עליו חתמה אדידס עם מועדון הכדורגל הוביל את החברה הגרמנית להפסיק את ההתקשרות עם הטניסאי הסקוטי, כמו גם קבוצות ספורט בריטיות אחרות

הטניסאי הבריטי הבכיר יקבל ב-4 העונות הבאות חסות ציוד והלבשה מאנדר ארמור האמריקאית, שתשלם לו כ-23.3 מיליון דולר לאורך תקופת החוזה

עידן הממותות מתקרב לקיצו; פדרר ימשוך עוד קצת, נדאל מתפרק, מארי חזר אחורה, ורק דיוקוביץ' שומר על הגחלת ■ סיכום עונת 2014 בסבב

הסכם החסות האישי של הטניסאי הסקוטי מסתיים בנובמבר; שתי ענקיות הלבשת הספורט רוצות לחתום איתו על חוזה של 50 מיליון ליש"ט

ההחלטה של אנדי מארי לשכור מאמנת (אמילי מורסמו) מראה מה טניסאים ברמות האלו מחפשים: לא מישהו שישפר אותם, אלא מישהי שתקשיב להם

הטניסאי יפרסם על מדי המשחק שלו את ענקית הפנסיה; ההסכם יחליף את זה שיש לסקוטי עם הרויאל בנק אוף סקוטלנד (1.5 מיליון ליש"ט בשנה)

בכירי סבב הטניס מתלוננים על עומס? טורניר ראווה יוקרתי במיוחד שיתקיים ברובו במזרח אסיה ימשוך אליו את דיוקוביץ', מארי, ואפילו את נדאל השחוק

הודיעו כי יוציאו 5.8 מיליון ליש"ט לצורך הפרויקט; מאז 2008, אז החל מארי את דרכו לצמרת העולמית, זינק מספר העוסקים בטניס בסקוטלנד ב-45%

מי שהאמין לכותרות לגבי השפעת טורניר הגראנד סלאם בלונדון על אנדי מארי - מוטב שיבדוק מה כתבו פעם על עתיד חשבון הבנק של טייגר וודס

הזכייה של מארי מבטיחה שנפסיק לשמוע על הבצורת הבריטית; מצד שני, ווימבלדון 2013 ייזכר כטורניר שהוכיח באופן סופי את היכחדותו של סגנון הדשא

אנדי מארי הסקוטי פירק את נובאק דיוקוביץ' בגמר טורניר הגראנד סלאם היוקרתי, והפך לנציג הראשון של הממלכה שמביא את התואר מאז 1936

האפשרות של אנדי מארי להפוך לטניסאי הבריטי הראשון שזוכה בטורניר ווימבלדון מאז 1936 הקפיצה לשיאים חדשים את מחירי הכרטיסים לגמר מול דיוקוביץ'

טורניר ווימבלדון ממשיך להציג את הפרדוקס הבריטי: למרות תקציבים גבוהים ופופולריות נרחבת, הממלכה פשוט לא מצליחה לייצר טניסאים טובים

הדיון על הזכייה של דיוקוביץ' באליפות אוסטרליה צריך להתפתח מעבר לסוגיית ה'כמה גראנד סלאמים הוא יכול לקחת'?

אחרי 4 הפסדים בגמרי גראנד סלאם והדיכאונות שאחרי, הוא נראה כמו עוד כישרון ענק שלא קורץ מהחומר שממנו עשויים אלופים. עד שהגיע איבן לנדל