הקפיצה הגדולה

היעד הלאומי של ישראל צריך להיות הפיכתה לאחת מ-15 המדינות המובילות בתוך 15 שנים. מהותו צריכה להיות סגירת הפערים באיכות החיים בין ישראל לבין המדינות העשירות. ההבטחה קיימת ויש לממשה: בעוד שרמת החיים בישראל היא בתחתית העשירון השלישי של מדינות העולם, רמת ההשכלה, רמת החשיפה לטכנולוגיה ומידת התחכום של המגזר העסקי הם מן הגבוהים. היעד הלאומי של 'המשך הצמיחה' שמרני ולא מספק. השגתו תגדיל אמנם את ההכנסה הממוצעת, אך הפערים מול המדינות העשירות לא יצומצמו. ההישגים הכלכליים המרשימים של השנים האחרונות לא מספיקים כדי לחולל קפיצת מדרגה והאופן שבו התגבשו לא מבטיח את היותם בני-קיימא.

קיימים הבדלים מהותיים רבים בין 'קפיצת מדרגה' ל'צמיחה'. לימודם והבנתם חיוניים כדי שניתן יהיה לממש את ההבטחה הכלכלית של ישראל. טעות לחשוב שקפיצת מדרגה תתגבש אם נלחץ על דוושת הצמיחה בעוצמה רבה יותר. כמעט כל המדינות חוו צמיחה במהלך קיומן וכ-80 מדינות חוו שנים ארוכות של צמיחה מואצת. אלא שרק מספר קטן של מדינות ובכללן, אירלנד, סינגפור, גרמניה, יפן, דרום קוריאה וצ'ילה, חוו קפיצות מדרגה שבמהלכן הן הדביקו את המדינות העשירות. גם ישראל חוותה קפיצה כזו בין שנות ה-50 לשנות ה-70. אם היינו מתמידים בה, היינו חולפים על פניה של ארצות הברית.

ראשית, כאמור, מהותה של קפיצת מדרגה היא סגירת הפערים מול המדינות העשירות. לכן, בהקשר זה, שיעור צמיחה לנפש של 4%-6% הוא תנאי סף. בישראל, משמעות הדבר היא שיש לכוון ליעד צמיחה של 6%-8% ולשמור על קצב כזה למשך שש שנים לפחות. לעומת זאת, בעולם המושגים של 'צמיחה', קצב גידול שנתי של 3%-5% בהכנסה לנפש ייחשב כגבוה במיוחד. מחזור העסקים של צמיחה נמשך כשלוש עד חמש שנים שלאחריהן צפויה האטה. כך, בשנת 2007 ההכנסה הממוצעת לנפש בישראל גדלה ב-3% בלבד וזאת בשל העובדה שאוכלוסיית ישראל גדלה בשיעור של כמעט 2%. מאחר שהייתה זו השנה החמישית לצמיחה, הנחת העבודה המקובלת בממשלה ובתקשורת היא שבשנה הבאה צפויה האטה.

שנית, בעוד שמקובל לחשוב שקיים מתכון בינלאומי מוסכם ל'צמיחה' אין בנמצא מרשם לקפיצת מדרגה. כל אחת מן המדינות שחוו קפיצת מדרגה עשתה זאת בדרך ייחודית. בנוסף, בעוד שצמיחה מחייבת לשים את הדגש על המדיניות המקרו-כלכלית, קפיצת מדרגה מחייבת מתן דגש לממדים הפוליטיים והחברתיים ומעשה מתמשך של מנהיגות כלכלית. שלישית, כפי שמלמד פרופ' ריקרדו האוסמן מהרווארד במאמרו אודות מרחב התוצר של מדינות, צמיחה נובעת משינוי הדרגתי בהרכב התוצר והיצוא. לעומת זאת, קפיצת מדרגה מחייבת שינוי חד בהרכב התוצר ומעבר מהיר ליצוא מוצרים שנצרכים במדינות העשירות. רביעית, קיימים הבדלים מהותיים בין ניהול המרחב הציבורי כשהמטרה היא 'צמיחה', לבין ניהולו כשהמטרה היא 'קפיצת מדרגה'. לכאורה, אין צורך בחזון לאומי לצורך צמיחה וניתן לשפר שיפור הדרגתי את רמת החיים גם ללא שיתוף פעולה או אמון בין הממשלה לבין המעסיקים או העובדים. לעומת זאת, חזון מקיף הנהנה מהסכמה רחבה של מגזרים רבים ושיתוף פעולה ואמון הם לרוב חיוניים לצורך קפיצות מדרגה. יתירה מכך, בעוד שניתן לצמוח למרות ממשל חלש ומסורבל, קפיצת מדרגה מותנית ביכולתה של הממשלה לפתור בעיות ולממש הזדמנויות ביעילות.

קפיצת מדרגה היא יעד שאפתני אך ניתן להשגה. הפער הקיים בין ההבטחה של ישראל לבין מציאות חיינו הוא העדות שהבסיס לזינוק כלכלי-חברתי קיים. עלינו לממש את הפוטנציאל כדי שנוכל להתחרות על שלושה משאבים חיוניים לביטחוננו ושגשוגנו: כוח אדם, השקעות זרות וטכנולוגיה. אלא שקפיצה כזו מחייבת שינוי עמוק בתבניות ההתנהלות ובסדרי העדיפויות של ישראל. נדרשת מנהיגות.

הכותב עומד בראש מכון ראות לחשיבה אסטרטגית