מחיר ההתנתקות

כשהייתי קטן, סבא שלי זכרונו לברכה תמיד היה מביך אותי. היינו הולכים יחד לקנות משהו, וכשהיינו מגיעים לקופה, תמיד היה מתקיים אותו הדיאלוג: "יש הנחה ליתומים"? המוכרת הנבוכה לא הבינה מה רוצה ממנה הזקן החביב הזה. "למה אתה שואל?" היתה ממלמלת , ואז סבא היה נותן את משפט המחץ: "כי אני יתום. לא מגיעה לי הנחה?".

בתור ילד הייתי מנסה להתחבא מאחורי משהו, או סתם להיקבר באדמה. אבל הוא האמין בשיטת ה"מצליח". ובאמת לפעמים שילם פחות, כפי שרצה.

אם סבא שלי היה בחיים היום, הוא כנראה היה יכול לחסוך הרבה יותר כסף מכולנו. מסתבר שהמחירים של היום הם בסך הכל פתק, תגית, ולא יותר. אולי הגורם הוא התחרות העצומה שיש בשוק בהרבה תחומים, אולי זה המצב הכלכלי שלא מאפשר לכולם לשלם את מה שרשום, אבל אם פעם היתה הפרדה בין שוק בו מתמקחים ומשלמים פחות לבין חנויות בהן משלמים לפי הכתוב, הגבול הולך ומיטשטש.

אני מתנתק מהמסך

מי לא שמע את עצמו מאיים במשפט הזה יותר מפעם אחת על חברת הלוויין/כבלים? שתי טכניקות פועלות לרוב - האחת היא אנשים שמסבירים שיש להם הצעה זולה יותר, השנייה היא האיום בהתנתקות חד פעמית.

על פי רוב החברה "לא תרצה לאבד לקוח", ופתאום ההצעות יעלו. פתאום אפשר לשלם פחות ולקבל יותר. ברגע הזה אתה תופס את עצמך ושואל "למה שילמתי כל כך הרבה?" או יותר גרוע, "למה הם לא אמרו לי מההתחלה שיש מחיר אחר?".

אני מתנתק מהנייד

להבדיל מהכבלים או הלוויין שאנשים יכולים להחליף ביניהם כי התוכן לא שונה בצורה קריטית, מספר טלפון, נכון לעכשיו (עד ליישום תוכנית ניידות המספרים) הוא משהו שמלווה אותך. אמנם הקנס שהמתנתק ישלם גבוה, אבל יש כאלו שמוכנים לשלם את המחיר.

אני לא מכיר אף אחד שלא יצא לו לשבת עם אנשים ולשמוע כמה הוא פראייר "אצלנו זה רק 30 אגורות לדקה". הצעד הבא שלו היה להלשין על זה לספק השירות, לרוב ליד החבר כדי להראות שגם הוא יכול, ולקבל הנחה זהה.

נכון שאנשים חתומים על התחייבות לאורך זמן (כולנו רוצים מצלמה בנייד, אחרת איך נדבר?), אבל ישנם לא מעט שמוכנים לבטל כל התחייבות, לשלם כל קנס, ורק לדעת שאין מישהו אחר שמשלם פחות, מקבל יותר, כשאותם, איך לומר, דופקים.

אני מתנתק מהמחשב

דואר אלקטרוני הוא גם סוג של זהות, כמו מספר טלפון, כמו עוד לא מעט דברים. ועדיין, גם בתחום הזה טרם נתקלתי באדם שלא התקשר אחת בחייו למרכז השירות ואמר שהוא מרגיש שהוא משלם יותר מדי. תופעה מעניינת היא שבנסיון ניתוק מהספק אינטרנט מקבלים הטבות שאינן קשורות כלל לאינטרנט החל משיחות מוזלות למדינות שלעולם לא תתקשר אליהן בחו"ל, וכלה בגאדג'טים שמלהיבים למראה עין אבל חסרי כל סיבה לשימוש.

אני מפסיק לקרוא עיתון

בתחום העתונות תמיד יש מבצעים למנויים חדשים, ותמיד אין מבצעים למנויים ישנים. משום מה, על פי רוב האיום על עזיבת העתון (וחלילה להגיד עזיבה למתחרים), יביא למצב בו לפתע, מתוכנית מגירה סודית, נשלפות לך הצעות אין סוף. החל בספר, דרך ארוחה וכלה בחודשים חינם. העיקר, תישאר מנוי שלנו ואל תלך אליהם.

המשמרים

אין יותר אפשרות לסיים מנוי במקום מסוים בלי לעבור דרך מחלקת שימור לקוחות. אנשים אלה, שאני מדמיין אותם יושבים במרתף אפוף עשן סיגריות, תפקידם לרצות אתכם, ולדאוג לשביעות רצונכם או סתם להשתקתכם. טוב ויפה, אבל אם ההטבה קיימת מלכתחילה, אם אופציית ההנחה בנמצא, למה צריך להגיע אליהם בכלל? רק מי שלא מתבייש ומביא את שלל התירוצים הקיים יקבל את התנאים הטובים ביותר?

יש לי חבר שבאורח פלא, נהנה אחת לשלושה חודשים לאיים בביטול המנוי לעיתון רק בשביל לראות עד כמה גדולה ההטבה שהוא יקבל הפעם. הוא "מתרגל" את עצמו וברור שהוא זוכה לתנאים מפליגים. לא רחוק היום שישלמו לו בשביל להישאר מנוי לעתון (ולא לעבור למתחרים כמובן).

הבעיה מתחילה כאשר מרגיש לא מרוצים משירות כלשהו. במקום לנסות ולהקשיב לך, מייד מציעים פיצוי במקום לנסות להבין על מה מדובר. אין תלונה לצורך תלונה, יש תלונה לצורך הטבה. המסורת של ההנחות, הביאה למצב בו אתה לא מתלונן כדי להגיע לשיפור אמיתי, או ליידע את הספק על בעיה שהיא לעתים אקוטית, אתה מתלונן כדי לשלם פחות.

גם בקניון

מסתבר שהתופעה קיימת לא רק בשירותי מנויים. ההתמקחות יכולה להתקיים בכל מקום.

לפני כמה שבועות ראיתי בקניון "רמת אביב", לא פחות, זוג נעליים שמצא חן בעיני. לאחר מדידה הגעתי למסקנה שהסכום גבוה מדי. מייד שאל אותי המוכר, שהוא גם בעל החנות "כמה אתה רוצה לשלם", "אני אתן לך עם זה עוד משהו". "בוא בוא תקשיב". זה התחיל בגרבי ספורט, דרך מתנה לחברה שלי, וכלה בקוקיות לשיער!. במו"מ (רק מתן, לא נכנסתי איתו להתמקחות) הוא המשיך להציע אין ספור דברים כשכולם שווים בקושי את ערך השרוכים של הנעל המבוקשת אני הלכתי לדרכי. אם המחיר יכול להיות זול יותר, למה לא רשום מראש? למה להגיע לסיטואציה הזו? אולי יבוא "פראייר" שיסכים לשלם ורק ממנו יקבלו מחיר מלא?

הנה אנחנו והנה הם

בארה"ב, ערך הקנייה מוחזר במלואו במזומן אם הלקוח לא מרוצה מדבר מה. בארץ הדבר לא עובד כך, אבל אנחנו המצאנו שיטות משלנו לגרום ללקוח לשמוח. אולי זה מה שהולם את קהל הצרכנים הישראלי. אבל בשביל להתמקח, אפשר תמיד לנסוע למזרח ולשלם חצי מהמחיר הנקוב.

אולי בפעם הבאה שאעשה קניות בסופר אתחיל להתווכח עם המנהל? יש סיכוי להטבה של שק תפוחי אדמה?