כי מתים רק פעם אחת

שוק ההון נחשב לסטרילי, כזה שרק עיקרון אחד מנחה אותו - עשיית כסף. אבל אלה שעוקבים אחר השווקים רואים שהתמונה נצבעת בגוונים הרבה פחות פסטורליים. למעשה, העיקרון המקודש הבודד שעומד בראש מעייניהם של השחקנים מזמן לנו לעתים דוגמאות מקאבריות, על סף חוסר המוסריות, לאופן שבו ניתן להרוויח על גבם של אחרים. בשנים האחרונות מספקים המוחות הקודחים בוול סטריט דוגמה יוצאת דופן למקרה כזה: כיצד להרוויח ממותם של בני אדם.

בעוד שהשוק הפיננסי העולמי עסוק עכשיו בנושא מרכזי אחד - שוק משכנתאות ה-subprime - ממשיכים מנהלי הכספים המקצועיים בארצות הברית לחפש את הדבר הבא. אחד מהתחומים הללו, שנכנס לתודעה בשנים האחרונות וממשיך לצבור תאוצה, נוגע לכל אדם: ביטוח החיים.

ליתר דיוק, לא מדובר בכל אדם, אלא בעיקר באנשים חולים, ובעיקר - אין דרך יפה להגדיר זאת - בכאלה שעומדים למות. אז במה מדובר? בארצות הברית מתפתח בשנים האחרונות תחום איגוח (securitization) של פוליסות ביטוחי חיים - ריסקים טהורים למקרי מוות. האיגוח התפתח לראשונה בשוקי המשכנתאות של ארצות הברית ואנגליה, כשהבנק למשכנתאות מלווה כספים ללווים, ומוכר חלק מהם באמצעות איגוח: בתמורה לכספים שמגויסים מהציבור, משועבדות לטובתו הזכויות הכספיות שנרכשו מהגוף המוכר. לאחר מכן התפתח האיגוח לתחומים רבים, כמו הסכמי ליסינג, כספים המגיעים מכוח כרטיסי אשראי, ועוד.

עתה, כאמור, מדובר בדרך נוספת לאגח נכסים מסוג אחר. המוצר החדש עונה על כמה צרכים: בראש ובראשונה, צורכי המשקיעים המתוחכמים שמעוניינים בכלי השקעה חדשניים שיניבו תשואה נאה, ואם ניתן - עם קורלציה (מתאם) נמוכה לשוקי המניות. מהצד השני, מבוטחים רבים מחזיקים בפוליסות ביטוח חיים ומעוניינים ליהנות מהכסף בעודם בחיים, במקום להוריש אותו לאחרים שייהנו ממנו אחרי מותם.

ההיגיון מאחורי הריסקים - ביטוחי החיים למקרי מוות - גורס כי אדם מבטח את עצמו לאורך השנים (שבמהלכן הוא משלם פרמיה לחברת הביטוח), כך שבמותו חברת הביטוח מפצה את משפחתו או את מוטביו האחרים.

אבל יש אנשים שיומם קרב - ברוב המקרים מדובר בחולים במחלות סופניות - שמעוניינים ליהנות מהכסף בעודם בחיים. כאן נכנסים המשקיעים לפעולה ורוכשים מהם את ביטוח החיים תמורת תשלום חד פעמי כלשהו, שנגזר מהיוון הסכום שעומד לטובתם בחברות הביטוח. במקביל, אותם משקיעים מתחייבים לשלם לחברת הביטוח, שהוציאה את הפוליסה, את הפרמיה בגינה עד ליום מותו של המבוטח.

וזו בדיוק הבעיה. הרווחיות של המשקיעים תלויה בקשר ישיר והפוך באורך החיים של המבוטחים. אם ימותו במהרה - הרווח נוסק; אם יאריכו חיים, יצטרכו המשקיעים להמשיך ולשלם את הפרמיות לחברות הביטוח. כך שהאינטרס של המשקיעים במכשיר הזה ברור: לקוות למותם של הלקוחות, ואם אפשר, שיזדרזו. למעשה, מדובר ב"חיתום הפוך": בעוד שבביטוחים רגילים חברות הביטוח רוצות שהלקוחות הבריאים יאריכו חיים, הרי שכאן המשקיעים מחפשים את הלקוחות שלא צפויים להאריך חיים.

אכן, שאלה מוסרית לא פשוטה. גם אם מתעלמים מהמשמעויות שלה ובוחרים להשקיע בכל זאת, יש לדעת שזהו כלי מסוכן. הוא דורש כישורים בתחום האקטואריה, לצורך בניית תחזית אמינה למדי בנוגע לתוחלת החיים הממוצעת בתיק שנרכש, בנוסף לחישובים השגרתיים של הריביות העתידיות והעלויות האלטרנטיביות, שמלווים כל עסקה פיננסית.

לא מדובר במכשיר זניח שנמצא בשוליו של שוק ההון האמריקני. השבועון היוקרתי "ביזנסוויק" התייחס לאחרונה בהרחבה ל-Death Bonds ("איגרות המוות"). במאמר, שהובלט בשער השבועון, הוזכר כנס שנערך לאחרונה בניו יורק, ובו השתתפו נציגי גורמים מרכזיים בעולם הפיננסי (כמו דויטשה בנק, ליהמן ברדרס, מריל לינץ', UBS, בר סטרנס, ווקוביה, וולס פרגו ועוד). כולם באו ללמוד את התחום, נכתב ב"ביזנסוויק", והגם שההתעניינות רבה, מסייגים בשבועון וכותבים כי עדיין מוקדם לצפות עד כמה "איגרות המוות" יהפכו לכלי פופולרי.

ואיפה אנו נמצאים ביחס לאמריקנים? כמו בתחומים רבים בשוק ההון, השוק הישראלי מפגר שנים רבות. כיום, למשל, ממתין השוק המקומי עד שאיגוח משכנתאות יהפוך לכלי לגיטימי. לפני כמה שנים בחנו בארץ את הנושא, לפחות באחת מחברות הביטוח הגדולות, והגיעו למסקנה שהמכשיר החדשני והציני לא מתאים לשוק המקומי, משתי סיבות: השוק הישראלי קטן מכדי להציג רווחיות, והבעיות המוסריות (והתדמיתיות) הנגזרות מכך רבות ומסוכנות.

לסיכום: אין מה למהר. גם אם נראה לכם שהרעיון יעניק לתיק ההשקעות שלכם את הפיזור הראוי - בוודאי לקראת ימי סגריר בשוקי המניות בעולם - מדובר בתחום רווי סיכונים, שמביא בחשבון חישובי ריבית, ויותר מכך - חישובי תמותה אקטואריים (שמסתבכים ככל שהרפואה בעולם המערבי משתבחת, ומאריכה את חייהם של חולים סופניים). במילים אחרות, מקאבריות היא לא הבעיה היחידה.