תודה לך, עופר עיני

במקום להאשים את הדולר, עדיף שתעשה חשבון-נפש בנוגע לסגירת פולגת

אם עופר עיני לא יעשה כמה דברים קיצוניים שיחייבו את כתיבת הביוגרפיה שלו מחדש, הוא ייזכר כיו"ר ההסתדרות המתוחכם ביותר בכל הזמנים: האיש שהשכיל גם לזכות בדעת הקהל של הציבור הרחב בזכות מדיניות פרגמטית וגם להתחבר אל צמרת השלטון וההון, ועדיין להיתפס כגיבור מעמד הפועלים.

ובכל זאת, הליכתו יד ביד עם נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, שהגיעה לשיא במאבקם המשותף למען הורדת הריבית במשק, התגלתה השבוע (א') במערומיה. מפעל פולגת טקסטיל הודיע על סגירת פעילותו בקרית גת ועל פיטורי 300 עובדים, ואילו עיני מיהר להאשים את הממשלה על שלא סייעה למפעלים לאחר הידרדרות הדולר למרות הפצרותיו. האם ירידת שער הדולר היא שהאיצה את סגירתו של המפעל? יכול להיות. אבל ייתכן שהדולר היה רק התירוץ, ועיני, באופן אירוני, היה זה שהעניק למהלך את תעודת הכשרות שלו.

כבר בתחילת החודש שעבר איים עיני כי "ירידת הדולר עשויה להביא לפיטורים של עשרות אלפי עובדים בתעשייה בגלל הירידה הצפויה ברווחיות מהייצוא". הוא הוסיף כי מדובר בכדור שלג, שעלול לפגוע בעיקר בפריפריה. והנה אתמול, בתגובה על סגירתו הצפויה של מפעל פולגת, הוא אמר: "צר לי כי התחזיות שלנו, שצפו פגיעה בעובדים באזורי פריפריה בגלל ההידרדרות בשער הדולר, מתחילות להתממש".

אכן, עיני יכול להגיד היום "אמרתי לכם", אבל במקביל הוא צריך לעשות גם חשבון נפש. ייתכן כי אמירותיו בדבר עשרות אלפי מפוטרים סיפקו תירוץ לבעלי מפעלי תעשייה מסורתית מהפריפריה לעשות את מה שרצו לעשות כבר מזמן: לסגור את הבסטה ולפתוח אותה מחדש בירדן או באחת ממדינות המזרח. לא קל לעשות את זה כשאתה בעל הון שמתגאה בהשקעה בפריפריה, זוכה לשבחים בטקסים מתוקשרים של התאחדות התעשיינים ומדי פעם גם בכותרות חיוביות. זה הרבה יותר קל לעשות את זה כשהדולר יורד. עוד יותר קל כשיו"ר ההסתדרות מגלה הבנה.

במקרה של פולגת טקסטיל, עיני צריך לעשות חשבון נפש כפול. בהודעה לעיתונות ששיגרה אתמול ההסתדרות, הוסבר באריכות כיצד המשבר בשער הדולר תרם לסגירתו של המפעל, שלטענת ההסתדרות נמצא בקשיים פיננסיים כבר תקופה ארוכה במילא. ואולם, כפי שפורסם אתמול ב"גלובס", זה ודאי לא רק הדולר שחיסל את המפעל.

צביקה בארינבוים, בעל השליטה בפולגת, חברת האם של פולגת טקסטיל, רכש בשנת 2004 את השליטה בפולגת יחד עם עופר גלבוע תמורת כ-34 מיליון דולר. בתוך ארבעה חודשים בלבד, הוא הספיק למשוך דיבידנדים בסך 34 מיליון דולר (סכום מקרי?) למרות התנגדות העובדים. במקביל, הוא הנפיק את חברת הבת "בגיר", מה שהקנה לו ולשותפו גלבוע רווח של 25 מיליון דולר בזמן קצר. עיני לא שמע על זה?

היי-טק לפריפריה

לא הממשלה ולא הדולר אשמים במצב תעשיית הטקסטיל בארץ. להילחם בייבוא מהמזרח יהיה כמו להילחם בטחנות רוח. אם עיני רוצה להוביל מהלך לטובת תושבי הפריפריה, עליו לשחרר אותם מעול הטקסטיל שגזרה עליהם הממשלה לדורותיה.

איך עושים את זה? לוחצים על הממשלה, כפי שעיני הוכיח שהוא יודע לעשות, להביא אל הפריפריה תעשייה עתירת ידע ולא עתירת מסורת וזיהום. לא עוד מפעלי טקסטיל או מזון, לא עוד מכתשים אגן, וגם לא קוקה-קולה. הצפון והדרום משוועים להיי-טק, והוא לא בא. הוא לא בא כי לחברות ההיי-טק אין תמריץ של ממש להתרחק ממרכז הארץ. זאת, למרות שאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע נחשבת היום ליצואנית מהנדסים שווי ערך לאלה של הטכניון.

הנה דוגמה קטנה: ענקית הרכב ג'נרל מוטורס ביקשה לפני כשנתיים להקים מרכז פיתוח בישראל ולקבל מענקים של מיליונים ממרכז ההשקעות. במשרד האוצר התנגדו לכך נמרצות ובצדק, בטענה כי החברה מתעקשת להקים את המרכז ברעננה. תתמקמו בדרום, אמרו באוצר, ותקבלו מה שמגיע לכם.

בג'נרל מוטורס, שהספיקו להכיר כנראה את המנטליות בישראל, האמינו שיצליחו לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה. כלומר, גם להתמקם ברעננה וגם לזכות במענקים. ואכן, אחרי מאמצים רבים של משרד התמ"ת שרצה מאוד לעזור לג'נרל מוטורס, נמצא לחברה מסלול חדש תחת המדען הראשי: תתמקמו איפה שאתם רוצים, אבל תקיימו שת"פ עם מפעלים בפריפריה. כך ההיי-טק נותר ברעננה, והפריפריה נותרה עם הפירורים.