גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ד"ר פיליפ פרוסט (69) בחר לתת לנו בתחילת הפגישה כרטיס ביקור שעליו מודפס: "פיליפ פרוסט, סגן יו"ר דירקטוריון טבע ", והכתובת היא מיאמי, פלורידה. באותה מידה הוא יכול היה להציע לנו שלל כרטיסי ביקור אחרים, כיאה לאיש רב פעלים כמוהו - כרטיס שייצג כל כובע שהוא חובש, בין אם עסקי או שקשור בצד הפילנתרופי או האמנותי שלו. לפחות 20 כרטיסי ביקור שונים הוא צריך להחזיק בארנקו.

אלא שכרטיס הביקור החדש שלו - גם אם עדיין לא הודפס והוא רק וירטואלי - הוא אולי המפתיע ביותר: שותף מנהל (General Partner) וחבר ועדת ההשקעות בקרן ההון סיכון Peregrine. זה נשמע אמנם עם ארומה חו"לית משהו, אבל הכתובת היא בניין הפירמידה, אור יהודה, ישראל. כן, שמעתם נכון, פרוסט הופך בימים אלה לשותף בפרגרין - אותה קרן הון סיכון ישראלית שמתמקדת בעיקר בתחום מדעי החיים.

כמו בסיפור סינדרלה קלאסי, פרוסט המיליארדר, ה"יהודי החם" כפי שנהוג לכנות אותו, השקיע במארס מיליוני דולרים בודדים בקרן במסגרת סגירה ראשונית שלה (הקרן מיועדת למנות עשרות מיליוני דולרים). ההשקעה הזו נותנת ולידציה מדהימה למייסדים - איל ליפשיץ, בועז ליפשיץ וגיל ויל - ולפרויקטים שלהם. ככלות הכל, אין כמו שמו של פרוסט כדי לפתוח את כל הדלתות שבעולם, גם אם הן נעולות עם מנעול צילינדר משוכלל, ואת כל הידיים הקפוצות של מי שמגלה סקפטיות. לא סתם יצא לו שם של מידאס, של מי שהפרויקטים בהם הוא מעורב מוצלחים וטומנים בחובם רווח, ולפחות כל מה שהוא משקיע בו את מיטב האנרגיות והכוח שלו.

מה לאדם בשיעור קומה כשלך ולהשקעה מינורית שכזו, ועוד כשותף מנהל? אנחנו שואלים את פרוסט בראיון בלעדי ומיוחד ל"גלובס", ומקווים שזה לא יישמע לו חצוף מדי או ממעיט בערכה של פרגרין. והוא עונה בחיוך: "ההשקעה בפרגרין מאפשרת לי לעשות מה שתמיד רציתי ושאפתי לעשות: לעבוד עם חברות קטנות, מבטיחות ומאתגרות, ולנסות להפוך אותן לגדולות. אני מוצא בישראל יזמות פורחת, מאסה של כשרון והרבה מאוד טכנולוגיות חדשות. עבורי, העבודה עם חברות קטנות היא הרבה יותר מרגשת וכייפית מאשר עם חברות גדולות. אני נהנה להגיב לאתגרים האלה".

פרוסט, מסתבר, בודק בתקופה האחרונה מספר דרכים לבצע השקעות בישראל ("שעדיין מוקדם לדבר עליהן"). הוא נפגש כאן עם אנשים, בוחן טכנולוגיות וחברות מעניינות, ובתקופה הקרובה יבחר איפה לשים את מיליוני הדולרים שוודאי ישים, מעבר להשקעה בפרגרין. הונו, שגם כך לא היה מדולדל בעשורים האחרונים, גדל באחרונה עם מכירת חברת Ivax שייסד ב-1987 לענקית התרופות הגנריות טבע (סימול TEVA). פרוסט מגדיר את המכירה הזו כ"השקעה בטבע", ואכן הוא הפך בן לילה למשקיע הפרטי הגדול ביותר בטבע עם 2.7% מהמניות - יותר מאלי הורביץ, יו"ר טבע, או מהרולד שניידר שמכר את ביוקראפט לטבע, ששניהם מחזיקים ב-1.3% כל אחד. שווי המניות שלו בשוק היום הוא כ-850 מיליון דולר.

היקף עסקת המכירה של אייווקס היה 8.6 מיליארד דולר כולל חוב, ובזכותה השיבה לעצמה טבע את כתר "חברת התרופות הגנריות הגדולה בעולם". אלא שבתחום הגנרי קשה לחזות קדימה וסנדוז, הזרוע הגנרית של נוברטיס, עשויה לבצע רכישה גדולה וליטול באחת את הבכורה. במסיבת העיתונאים לאחר הרכישה, ניכר על מנהלי טבע שהם חשים בנוח במחיצתו של פרוסט, שהם מדברים עליו בהערכה ושמחים שהוא זה שמכר להם את החברה שלו, אחרי שנים רבות של היכרות אישית איתו. אלי הורביץ אמר באותו מועד על פרוסט (שלא נכח במסיבת העיתונאים), כי הוא "איש מזן נדיר שכבוד ועונג לשתף איתו פעולה. הוא יתרום תרומה גדולה לחברה וגם למדינת ישראל".

למה הורביץ התכוון בכך? האם לפרוסט אספירציות להפוך לפוליטיקאי ישראלי, לתרום כאן הרבה כסף או לעשות עלייה? "הייתי באמת רוצה לתרום לפיתוח של ישראל כולה. שיתפתי את אלי בכיוונים שמעניינים אותי וברצון שלי להביא לישראל גישות אחרות וחדשות לעסקים, ואני מניח שלזה הוא התכוון כשאמר מה שאמר. אני מנסה להיות יצירתי בעסקים כאן, אבל עוד מוקדם מדי לדבר על המיזמים והפעולות העתידיות שלי בישראל".

כמו שאתם בטח מתרשמים, חזון לא חסר לפרוסט. לכן כדאי לקחת במלוא הרצינות את המשפט הבא, גם אם בשמיעה ראשונה הוא נשמע מנותק מהמציאות: "אני מאמין שבשנים הקרובות יכולות להיות בישראל עוד חברות רבות כמו טבע, אפילו 20. אלו לא יהיו חברות מאותו התחום של טבע בדיוק, אבל הן יכולות להיות בכיוונים שלה. כדי שהן יגיעו רחוק צריך לעזור לחברות האלה, לדעת איך ליצור עבורן את ההזדמנויות החדשות ואיך להעמיד מנהיגים חדשים, ובזה אני מקווה להיות מעורב", אומר פרוסט.

* אם כך, כיצד תסביר את העובדה שעד היום לא קמו 20 חברות כמו טבע?

"אני חושב שזה עניין של זמן. העובדה שזה לא קרה לא אומרת שזה לא יקרה. ברמה האישית, אני מקווה לתרום ולהיות מעורב בחלק מהחברות הללו, ואני מאמין שזה יקרה בהשקעות שאבצע כאן וגם באמצעות ההשקעה בפרגרין" (ראו מסגרת נפרדת).

עליות ומורדות ברומן עם טבע

הרומן של פרוסט עם פרגרין הוא טרי ומעניין, אבל הרומן האמיתי - כזה שכמו בחיים הלא-עסקיים ידע עליות ומורדות, הוא זה של פרוסט ואייווקס עם טבע. אקורד הסיום הוא עליז: חתונה. עסקת הרכישה שברה את כל השיאים האפשריים בישראל, והפכה לגדולה ביותר שבוצעה במשק - יותר מגודל תקציב הביטחון של ישראל, כמו שהורביץ אמר לאחר הודעת העסקה. אלא שהדרך לשם לא תמיד הייתה סוגה בשושנים. המו"מ היה ארוך ומייגע.

הורביץ סיפר עם הודעת הרכישה שהפגישה הראשונה שלו עם פרוסט הייתה ב-1993 במלון במיאמי, ושהמו"מ נמשך 12 שנה. הוא הוסיף כי אחרי אשתו לא חיזר כך. מסמך הפרוקסי שהגישו החברות בספטמבר 2005 לקראת אסיפת בעלי המניות, הראה שזו לא אגדה אורבנית שרק נשמעת יפה בכותרות. אכן, כבר בתחילת שנות ה-90 "החברות הבינו שכדאי להן להתחבר במישור העסקי".

"המו"מ בינינו נמשך שנים רבות והתחיל בשנות ה-90 המוקדמות", אומר פרוסט. "אגב, אם אני זוכר נכון, הפגישה הראשונה בין אלי וביני הייתה דווקא בשנות ה-80 בתל אביב, בוועידת ביוטכנולוגיה שהשתתפתי בה והוא הנחה, ולא ב-1993, אבל אני כבר לא בטוח. מכל מקום, היחסים בין אייווקס וטבע היו פשוט מצוינים לאורך כל הדרך. הרגשנו כל הזמן שברור שהרכישה שלנו תתרחש, השאלה הייתה רק מתי".

לפחות בשני מקרים במהלך השנים הללו, ב-2001 ו-2002, השיחות היו רציניות יותר והגיעו לשלב של בדיקות נאותות והחלפת טיוטות. רק שבכל פעם הצדדים לא הגיעו להסכמה על מבנה העסקה. בסתיו 2004 התחממו השיחות ובהמשך גם התקררו. בישורת האחרונה, כך עולה מהפרוקסי, אייווקס אפילו נתנה ל-UBS אור ירוק לחפש לה רוכשות אלטרנטיביות שעימן "החברה הייתה בקשר בעבר". "תמיד צריך לבדוק שאין בנמצא אופציות אחרות", מסביר פרוסט את המהלך, "לבדוק שאתה הולך על הדבר הכי טוב שיש. אחרי הבדיקות הנוספות שעשינו, כבר ידענו בבירור שלא יכול להיות עבורנו משהו טוב יותר מטבע".

פרוסט מספר כי מי שנתן כתף, ואף יותר מכך, ליצירת הקשר המחודש במו"מ שהפך למנומנם, הוא הארווי קרוגר, סגן יו"ר ליהמן ברדרס, שמייעץ לטבע שנים ארוכות והיה דירקטור באייווקס בשנות ה-90. ליהמן ברדרס הוא הבנקאי הראשי של טבע. "הארווי הוא ידיד ותיק ומכיר את טבע מצוין, ולכן הייתה לו עמדה טובה להיות בתפקיד המתווך. הוא עשה את זה בהצלחה רבה", מחמיא פרוסט. וכך, עם בוא הקיץ, ביולי 2005, התבשיל הגיע לרתיחה סופית והחברות הודיעו על כוונת המיזוג. בין פרוסט והורביץ הייתה חברות אישית רבת שנים, ופרוסט מעיד שגם בינו לבין ישראל מקוב, הנשיא והמנכ"ל של טבע, התפתחה חברות "טובה מאוד".

* איך טבע נראית מהצד למי שמתחרה בה, כך או אחרת, במשך 20 שנה בקירוב מאז הקמת אייווקס?

"טבע היא מתחרה טובה וחזקה. יש בחברה הרבה מאוד אנשים טובים, ולאורך השנים תמיד כיבדנו אותם כמתחרים. הרכישה שלנו על ידי טבע היא התאמה טבעית בהרבה אספקטים כמו מוצרים וגיאוגרפיות, ואני באמת חושב שלא היה מיזוג מתאים מזה".

* אתה בעל המניות הפרטי הגדול בטבע ומעיד על עצמך כמשקיע בחברה. האם תמכור מניות כמו כל משקיע פיננסי, בבוא היום?

"טבע היא ההשקעה הגדולה ביותר שעשיתי אי פעם, אבל למכור את המניות? אין לי כוונה לעשות את זה כרגע. אני מאוד מרוצה מההשקעה ורואה את עצמי כמשקיע לטווח רחוק. לא ראיתי שום דבר שיכול לרמוז לי שכל מה שאני חושב לגבי טבע - הן בטווח הארוך והן בזה הקצר - לא יתגשם".

איש רב פעלים

פרוסט הוא איש צנוע. למשל, כששאלנו אותו שאלות על "המיזוג של אייווקס עם טבע", הוא לא שכח לתקן אותנו שבעצם "טבע רכשה אותנו, לא התמזגנו". הוא ממעט להתראיין - בישראל בוודאי אבל גם בארה"ב. אפילו בפרויקטים חגיגיים כמו רשימת 400 העשירים של פורבס (אליה נכנס כבר ב-1991), הוא לא השתתף - לפחות ככל שהצלחנו למצוא בארכיונים המקוונים. פעם אחת הוא כן מסר מספר ציטוטים, ובהם ש"הכי חשוב זה הבריאות". שיחות ועידה בזמן שאייווקס הייתה ציבורית, הן המקסימום שהצלחנו לאתר אצלו תחת הרובריקה "פעילות תקשורתית".

אלא שמאחורי הקלעים פרוסט הוא איש רב פעלים, שכל רשימה שתתיימר למנות את כולם תשכח בצד אי אלו מיזמים, השקעות ודירקטוריונים או ועדות בהן הוא חבר. ננסה בכל זאת. ד"ר פרוסט נולד בפילדלפיה ואת התואר הראשון שלו, בספרות צרפתית מאוניברסיטת פנסילבניה, סיים ב-1957. "לא כל כך הבנתי איך להתפרנס מזה אז עזבתי את התחום", הוא אומר, "עשיתי הסבה לרפואה".

את הדוקטורט שלו קיבל פרוסט מבית הספר הניו יורקי לרפואה, אלברט אינשטיין, בשנת 1961, והתמחותו הייתה בדרמטולוגיה. ב-1972 הפך פרוסט לראש מחלקת הדרמטולוגיה בבית החולים הר סיני במיאמי, פוזיציה בה החזיק במשך 12 שנה. ההיגיון הבא הוביל אותו לתחום של רפואת עור: "רציתי משהו שהמחקר שלו קל ושאפשר לראות אותו. בעור למשל אפשר לגעת, להרגיש ולקחת דוגמאות. בכליות או לבלב זה אפשרי אבל קשה יותר".

עוד לפני שצלל לתחום של תרופות, שם יישאר עד עצם היום הזה, ניסה פרוסט את מזלו כבעל חוות דגים אקזוטיים בדרום פלורידה, באזור ביצות שנקרא EverGlades. "היו לי שם את כל סוגי הדגים שאת יכולה לדמיין, כולל פירנאות. אבל שני דברים שכנעו אותנו למכור את החווה ב-1966: האחד הוא, שהציפורים מהביצות הסמוכות באו אלינו לחווה כל יום לארוחת צהריים ודיללו את אוכלוסיית הדגים. השני והפרקטי יותר, הוא שמחירי הנדל"ן באזור עלו מאוד". אפשר להניח מה מבין השניים היה השיקול המכריע במכירה.

בתחום התרופות ניהל פרוסט את Key Pharmaceuticals, חברה שרכש כשהייתה על סף פשיטת רגל, מ-1986 ועד 1972, ולבסוף מכר אותה לשרינג מניו ג'רזי תמורת 830 מיליון דולר בקירוב. שנה לאחר מכן היה שותף להקמת אייווקס, והשאר היסטוריה.

בנוסף להיותו מנהל פעיל בשנים הללו, הוא גם שימש כדירקטור בעשרות חברות וארגונים. כיום הוא דירקטור ב-Northrop Grumman העוסקת בתעופה (שווי של 25 מיליארד דולר); Continucare Corporation, חברת שירותים רפואיים פרטיים (שווי של 145 מיליון דולר); Ladenburg Thalmann, בנק השקעות (שווי של כ-165 מיליון דולר, ראו מסגרת נפרדת); ו-Cellular Technical Services, שהיא כיום שלד בורסאי בשווי של 12 מיליון דולר שפרוסט רוצה לצקת בו תוכן - אולי אפילו את אחת מהחברות של פרגרין. בנוסף, פרוסט הוא יו"ר חבר הנאמנים של אוניברסיטת מיאמי ושל הבורסה האמריקנית AMEX.

* אחרי שנים בפקולטות לרפואה ושנים רבות לא פחות בתחום העסקי - אתה רואה את עצמך כיום כרופא או כיזם?

"אני רופא יזם".

* וממה אתה נהנה יותר?

"אני אוהב כל מה שאני עושה. אחרת לא הייתי עושה את זה".

תרומות נדיבות לאמנות

מכל מקום בצד האמנות, שאפשר גם להגדיר אותו כפילנתרופיה, מעורבת במידה רבה רעייתו של פרוסט, פטרישיה (68). לאור תרומותיהם הנדיבות של הזוג, מוזיאון האמנות של אוניברסיטת פלורידה קיבל את השם "מוזיאון האומנות, פטרישיה ופיליפ פרוסט", ובית הספר למוזיקה של אוניברסיטת מיאמי נקרא, לא קשה לנחש, "בית הספר למוזיקה, פיליפ ופטרישיה פרוסט". פטרישיה היא אשת חינוך ותיקה שעשתה קריירה באוניברסיטת פלורידה, אך פרשה מן ההוראה והיא מתמקדת בגיוס תרומות וחברה בעמותות ידידי מוזיאונים וגופים אחרים. הפרוסטים אף תרמו את אוסף האמנות שלהם בתחילת שנות ה-90 למוזיאון הסמיתסוניאן לאמנות שבוושינגטון הבירה.

לזוג אין ילדים. השניים הם יקירי אזור מיאמי גם בשל הנדבנות הראויה לציון, ועיתונים מקומיים מזכירים אותם לא פעם כמי שנצפו במקום זה או אחר. אחת התרומות הפומביות הנדיבות שהעלה פרוסט, היא לביה"ס למוזיקה שנקרא מאוחר יותר על שמו, בהיקף 33 מיליון דולר. השניים תומכים בבית הספר ובעיקר במלגות לתלמידים. אגב, גם למחלקת הדרמטולוגיה של האוניברסיטה העברית לא שכח פרוסט לתרום, ואפילו יש באוניברסיטה קתדרה על שמו.

ככלל, פרוסט מוגדר בארה"ב כאחד מהתורמים הנדיבים שיש. "אני בעיקר אוהב לתמוך באמנות", הוא אומר, "אני חושב שאין מספיק תמיכה בתחום וגם במוזיקה. קשה לאמנים להתפרנס בזמן שהם עובדים על המפעל שלהם, אז אני אוהב לעזור להם, וככה גם כולם יכולים ליהנות ממה שהם עושים". המוזיאון במיאמי מתרחב עכשיו ועובר מ'בניין קטן באוניברסיטה', כהגדרת פרוסט, לבניין חדש שנמצא עכשיו בתהליכי בנייה. "אני מאוד גאה במוזיאון. אני מקווה שההתרחבות שלנו תהיה מוצלחת".

אפשר לשאול כמה בערך אתה תורם בשנה? אנחנו מעיזים ושואלים את פרוסט. הוא כמעט נשתל בכסא. "לא", הוא עונה וזע בחוסר נוחות, "אני רק מוכן לומר שאני תורם יותר ממה שחשבתי כילד שאי פעם אוכל לעשות בכל ימי חיי. נולדתי וגדלתי בפילדלפיה, וכשהייתי קטן חשבתי שאני בסדר יחסית מבחינה פיננסית. התברר שזה היה רק בגלל שלא ידעתי שיש משהו אחר, והיינו רחוקים מלהיות בסדר. לאבי, שהגיע לארה"ב מפולין, הייתה חנות נעליים אבל אני לא זוכר אותו עובד, כי כשהייתי קטן מאוד הוא כבר יצא לפנסיה מאחר שהיה מאוד מבוגר. אמי הגיעה מבסרביה והיא לא עבדה אף פעם. אני רואה את עצמי כבר מזל, ואני חושב שאחת הסיבות לכך היא שתמיד פגשתי את האנשים הנכונים בזמן הנכון".

* תרמת גם למפלגה הדמוקרטית לא מעט. חשבת להיכנס לפוליטיקה?

"לא. אני רוצה להיות יותר מאחורי הקלעים מאשר בפרונט".

* אתה בקשר עם פוליטיקאים ישראלים?

"אני מכיר את הגדולים. לאורך השנים פגשתי הרבה שעם חלקם אני מיודד עד היום, אבל אני לא רוצה לציין את שמותיהם כדי לא להביך אותם". להביך? תרשו לנו להניח שהם היו שמחים דווקא לאזכור כאן, ממש בצמידות לפרוסט.

פרוסט נוהג להגיע לישראל ארבע-חמש פעמים בשנה, והוא מבקר בעיקר את חבריו שכן אין לו כאן משפחה. השקעות נוספות שבוחן פרוסט בישראל עשויות להביא אותו לכאן, הוא אומר, מספר רב יותר של פעמים בשנה, ובכל מקרה ההצטרפות לדירקטוריון טבע אף היא תגדיל את הממוצע השנתי, "לא שאחרת לא הייתי בא".

טבע איננה ההשקעה ה"ישראלית" הראשונה של פרוסט. כבר ב-1995 השקיע פרוסט בחברת התרופות רקח של מרדכי וג'ורג'ט אלגרבלי. היום הוא כבר אינו בקשר הדוק עם השניים. "עוד לפני שטבע רכשה אותנו, מכרנו את כל האחזקות שלנו ברקח. את ההשקעה בחברה עשיתי אחרי פגישה עם האלגרבלים, מתוך מטרה לרכוש אותם בהמשך ולהשתמש בהם לצורך בניית העסק שלנו בישראל. בסיכומו של דבר כל חברה הלכה בכיוון אחר וזה לא קרה, ולכן גם בשנה שעברה מכרנו את האחזקות".

אבל רקח הייתה השקעה בכסף קטן לעומת מה שאמור היה פרוסט לעשות עם רכישת חברת התרופות של מורי ארקין - אגיס. לפחות זו הייתה התוכנית שלו. בתחילת 2004 התנהל מו"מ בין החברות שנחשב אז למתקדם, ובין הסכומים שהופרחו לחלל האוויר נשמע גם המספר 1.1 מיליארד דולר כשווי לאגיס. מדוע המו"מ פוצץ? פרוסט הוא איש של כבוד והוא שומר גם על זה של ארקין, וההיפך. ארקין אמר בזמנו: "מה זה משנה מי גמר את המו"מ ראשון. זה לא קרה וכל השאר רכילות". פרוסט ממשיך באותו הקו: "הם אנשים נחמדים באגיס. אנחנו מעריצים את החברה, אבל החלטנו שזה לא מתאים לנו".

* הייתם לפי ההערכות ממש בסיומה של בדיקת הנאותות.

"מה זה כמעט סיום? זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. לא הגענו להסכמות ולכן לא התקדמנו עם הנושא". יותר מזה לא תוציאו ממנו על סיפור אגיס, החברה שבסופו של דבר נמכרה לפריגו בכ-900 מיליון דולר.

* אגיס הוא מיזוג שלא קרה, אבל גם לגבי אלה שכן קורים, הסטטיסטיקות מראות שחלק ניכר מהם נכשלים. האם יש סיכוי שהחיבור עם טבע לא יעלה יפה?

"טכנית, טבע היא הרוכשת, ולכן האחריות לאינטגרציה היא שלה ולא שלנו... אבל ברצינות, טבע מאוד מנוסה בביצוע רכישות גדולות. נכון הוא שאנחנו הרכישה הגדולה ביותר שהם ביצעו, אבל הם יודעים איך לעשות את זה. יש שם אנשים מנוסים שעושים נכון את הדברים".

* אייווקס עצמה עשתה כ-20 רכישות כחברה עצמאית. איך דואגים שהמיזוגים יהיו מוצלחים? על מה חשוב לשמור?

"20 רכישות? לא ספרתי אבל זה נשמע לי הגיוני. בכל מקרה, אם יש עצה שאני יכול לתת, היא לשמור על הנכסים שגרמו לך לקנות את החברה מלכתחילה. לשמור על הנכסים שהיו היתרון של החברה הנרכשת - טכנולוגיה, בסיס לקוחות ומעל לכל - האנשים. טבע קנתה אותנו, אני חושב, בשל קבוצת המנהלים, הנוכחות שלנו באמריקה הלטינית, במדינות מתפתחות באירופה ואחרות ובשל צבר התרופות שלנו, שגורם לנו להוביל את הצמיחה בכל המדינות. הם בטוח יידעו לשמור על כל אלה".

המכירה של אייווקס לטבע איננה הפעם הראשונה בה מוכר פרוסט פעילות שהקים או שיקם. הפעם הקודמת בה מכר חברת תרופות לגוף גדול הייתה עם חברת Key, שנמכרה לשרינג במהלך בו זכה פרוסט לכ-150 מיליון דולר. "לשתי החברות היה נכון להימכר - גם ל-Key וגם לאייווקס. בשני המקרים, גם בעלי המניות וגם החברות הרוכשות יצאו נשכרים. יחד עם זאת, אני ריאלי", אומר פרוסט, "ברור לי לחלוטין ששרינג יכולה הייתה להמשיך ללא Key, ממש כפי שטבע יכולה הייתה בלי אייווקס. גם אנחנו באייווקס היינו מוכנים להמשיך לגדול לבד, והיו לנו תוכניות קונקרטיות כיצד לעשות את זה, אך השילוב עשה טוב לכולנו".

* יש לך הצעות עתידיות לטבע בתור סגן יו"ר הדירקטוריון החדש של החברה?

"אני חדש בזה. אני עוד בשלב של צפייה בלבד".

* אתה מאמין שתקים פעם נוספת פעילות מההתחלה ותנהל אותה, כמו עם החברות Key, אייווקס או אחרות שהקמת?

"לא. אבל אני אשמח להיות צופה-מעורב ולתת לחברות תמיכה. זה הכיוון שלי גם בפרגרין ובהשקעות אחרות שאני עושה".

בהשקעה בפרגרין מעורבת גם ד"ר ג'ין הסאיו, מי שהייתה סגנית יו"ר אייווקס ואחת מהמייסדות שלה. הסאיו הגיעה עם פרוסט לארץ והשקיעה בפרגרין סכום שאותו הצדדים לא מסגירים. "ד"ר פרוסט ואני משקיעים ביחד במספר דברים, לא רק בישראל כמובן", אומרת הסאיו. אלא שגם כאן ייתכן שהיא כבר ביצעה השקעות. אין לדעת. לדבריה, היא הייתה כאן מספר פעמים עוד לפני בדיקות הנאותות שביצעו טבע ואייווקס לקראת הרכישה. "היא כבר ממש צברית", אומר פרוסט ומקפיד לומר את המלה "צברית" בעברית.

* אתה מדבר עברית?

"לא", הוא עונה בעברית.

* אז למדת להגיד פשוט את המלה "לא"?

"כן", הוא עונה בעברית וצוחק. "אבל באמת, אל תתרשמי מזה. 'כן' ו'לא' הן שתי המלים היחידות שלי בעברית, אם כי תמיד רציתי ללמוד את השפה. את מכירה מורה טובה?".