בבוקר שאחרי אסתרינה, קמנו ושפשפנו את עינינו בתדהמה. שילוב של הזיכרון ההיסטורי החמקמק ושל כל מיני טרדנים שמתעקשים לפשפש בדפי קורות החיים הניב יבול לא מבוטל של משפצי קורות חיים, או לפחות כאלה שלא התאמצו לתקן טעויות שנפלו באשר להשכלתם ולניסיונם.
לצד המוכרים - עדנה ארבל שפעם יוחס לה תואר שני שאין לה, השופט סטיב אדלר עם הדוקטורט הלא קיים, והפרופסור-לא-פרופסור משה ארנס - עולה גם שמו של ד"ר אריק כרמון, נשיא המכון הדמוקרטי, אשר העיתונאי יואב יצחק חשף כי לאחר ששימש כפרופסור נלווה באוניברסיטה העברית, תואר המוענק באופן זמני ולתקופת העבודה באוניברסיטה, התקשה להיפרד מן התואר ודבק בו עד לאחרונה. לאחר מכן התגלתה טעות סופר מצערת באתר משרד הקליטה אשר הדביקה לשר זאב בוים תואר שני, וגלי צה"ל גילו כי קורות חייו של דובר השר לביטחון פנים, עופר לפלר, מעניקות לו תואר ראשון שאין לו.
מי שאיננו מופתע כלל הם בעלי מכוני השמה וחוקרים פרטיים שבודקים מועמדים לתפקידים בכירים. הם מכירים היטב את התופעה, ומצויים ברוב השקרים הלבנים, ההתהדרויות, ההגזמות והתפארויות של בני אדם בדרכם למשרות הנכספות. ברוב המקרים נתקלים במה שנהוג לכנות, בעדינות, עיגול פינות. לפעמים נחשפים גם שקרים גסים יותר, אבל היום אין קורות חיים שנלקחות כפי שהן, בלי איזשהו תחקור. לעתים זה תשאול עדין שקצת מברר למה בדיוק התכוונת כאשר כתבת שאתה בעל ניסיון רב בתחום מסוים, וכשכתבת "מינהל עסקים" האם התכוונת לתואר של ממש, או שמא נשרת אחרי שנה. לפעמים מדובר בישיבה אצל בודק הפוליגרף, האלקטרודות חסרות הרחם מוצמדות לגופך, והמחט אצה מעלה-מעלה כאשר אתה נשאל: "האם שיקרת בקורות החיים שלך".
תעודות? הזיופים די משכנעים
המקרה הקשה ביותר של שיפוץ שזוכרת פול צוקר, מנכ"לית חברת ההשמה נישה, המתמחה בהיי-טק, אירע לפני ארבע-חמש שנים: "הגיע אלינו אדם שעבד כמה שנים בחו"ל, בתחום המכירות. הוא היה מאוד שרמנטי, כובש, איש מכירות קלאסי. מצאנו לו מקום עבודה, ולבסוף התברר שהוא רמאי. הוא לא עבד בחלק מהמקומות שכתב בקורות החיים; במקומות אחרים, שכן עבד בהם (אבל לא ציין אותם), גנב כסף. הוא היה כל-כך כריזמטי, שגם למקום העבודה שהשמנו לו לקח למעלה מחצי שנה לעלות על זה. אחר כך התברר לנו שהיו חברות נוספות ש'נחשפו' אליו".
לפני חודש הגיע אל צוקר אדם שהצהיר על תואר שני באוניברסיטה מסוימת. באוניברסיטה ההיא יש שני מסלולי לימוד, האחד בעל דרישות קבלה מחמירות ולימודים קשים, השני קל יותר. המועמד פשוט "העביר" את עצמו מהמסלול הקל לקשה. "למזלו הרע", אומרת צוקר, "מנהל הפיתוח בחברה ששלחנו אותו אליה למד באותו מוסד והכיר את ראש הפקולטה, וכך נחשף העניין. התעמתנו עם הבחור והוא התחיל להתפתל, להגיד זה לא בדיוק ככה. לאחר מכן הייתה לי ממש בעיה אישית להמשיך לטפל במציאת עבודה בעבורו".
בדיקת תחום ההשכלה היא אמנות בפני עצמה. אפשר לבקש תעודות, אבל לא כולם מוצאים את התואר המעלה אבק; ומצד שני, בעידן הסורקים ומכונות הצילום, אפשר להכין זיופים די משכנעים. יש גם סדרה של מוסדות מחו"ל שקשה יותר לבדוק את טיבם ואת אמיתות התעודות שמביאים מהם. כך פיתחו המשימים כישורים של כלב ציד לעלות על החלקות-אמת בתחום ההשכלה. למשל: לשאול על מה הייתה התזה בתואר השני, מי היה המנחה. מי שפברק, לרוב מתחיל בשלב הזה לגמגם.
החוקר הפרטי דוד קאופר, בעלי משרד הוקאיי ייעוץ ביטחוני, שעוסק גם בבדיקות למועמדים לתפקידים בכירים, זוכר אדם שהגיע עם קורות חיים מפורטות, ארבעה עמודים, שבין השאר היה רשום בהן קורס בן שנה של הכשרה מקצועית שמתאימה לתפקיד המבוקש. "הוא נראה מאוד רציני, אבל ישר נפל בשאלה 'האם שיקרת בקורות החיים שלך'. התברר שהוא התחיל את הקורס, ואחרי חודשיים פרש".
ניפגש בסיבוב
התופעה הבולטת שכולם מציינים היא שדרוג התפקיד. המזכירה הופכת למנהלת לשכה, מנהל המכירות - במטה קסם ומקלדת - הוא מנהל מכירות ושיווק, תחומי האחריות מתרחבים, מוטת כנפי התפקיד מתעצמת. כמו כן, הקריירה הקודמת מתגמשת בהתאם לדרישות התפקיד החדשות. "אנשים משתמשים לפעמים בלשון המודעה כדי לנסח את קורות החיים שלהם", אומרת זהבה צוראל, מנכ"ל חברת ההשמה שילוב. "פרסמנו מודעה שחיפשה סמנכ"ל פיתוח עסקי, והגיעו קורות חיים של אדם שטען שהיה מנהל פיתוח עסקי ושיווק. כמדיניות, אנחנו קודם כול מאמינים למועמד, אבל יחד עם זאת אנחנו מתשאלים על הפרטים. התחלנו לשוחח איתו. אמרנו, מה בדיוק היה התפקיד שלך, תן דוגמה לפיתוח עסקי. התברר שבמקום העבודה הקודם הוא ריכז פרויקט, ולא נגע כלל בפיתוח עסקי".
לדברי נתי שגיא, ממכון שגיא פוליגרף, "כל אדם שלישי משקר בקורות החיים, מאריך משך זמן במקומות עבודה, משפץ את ההשכלה". צוראל דווקא חושבת שזו תופעה שולית, שהייתה נפוצה יותר בתקופת המיתון כאשר אנשים חיפשו נואשות עבודה. אורנה סגל, מנכ"ל מנפאואר, חושבת גם כן שמדובר בתופעה שולית ונדירה, ורוב האנשים יודעים שקורות חייהם ייבדקו ומשתדלים לדייק. קאופר מעריך ש-10%-15% מכלל המועמדים המגיעים אליו לבדיקות לפני עבודה שיפצו את קורות חייהם. אחד השיפוצים הנפוצים הוא שינוי התפקיד הקודם שלך על-פי דרישות התפקיד החדש. אני זוכר אדם שהגיע עם 'ניסיון רב בתחום ייצור התרופות', והתברר שאכן עבד בחברת תרופות, אבל לא היה לו כל קשר לייצורן", אומר שגיא.
"תארים משנים גם כלפי מעלה וגם כלפי מטה", מוסיפה ורד זיס, מנהלת מחלקת השמת בכירים של אזור הצפון ב"אדם מילא". "ראינו מקרים שמי שהיה מנהל תחום כותב סמנכ"ל, אבל ראינו גם ההפך, מנכ"ל שמפחד שיגידו שהוא אובר-קווליפייד למשרה מסוימת, אז הוא כותב 'מנהל מפעל'".
שיפוץ אחר הוא "העלמה" של פרקים פחות מחמיאים בביוגרפיה. צוקר מספרת שאנשים נוטים למחוק מקומות עבודה שבהם עבדו תקופה קצרה, כדי לא לעורר הרמת גבות, וכן להעלים מקומות פחות מכובדים, או כאלה שאותם עזבו לא ברוח טובה. "עולם ההיי-טק הוא עולם קטן, והכול עשוי להתגלות", היא אומרת, "לכן עדיף להתמודד עם פרק פחות נעים מאשר להיתפס כלא דובר אמת".
החוקר הפרטי צלי פלג, בעלי המשרד פלג חקירות ויו"ר לשכת החוקרים הפרטיים, אומר כי בתחומו - בדיקות בתחום הביטוח, ובהקשר הזה בדיקת סוכני ביטוח המועמדים לשיווק מוצרי החברות - "הרבה פעמים אנשים משמיטים חברות ביטוח מסוימות שעבדו איתן, ואז ברור לנו שדווקא שם צריך לבדוק למה נעלם הקשר הזה מקורות החיים. לעתים די קרובות מגלים אז סיפורים מסמרי שיער".
הגיל או התרגיל?
עוד דבר שאנשים עושים הוא להטוטים בתאריכים. "נפוץ יחסית שאנשים כותבים, עבדתי במקום מסוים בין 2005 ל-2006", אומרת צוראל, "וכשמתחילים לשאול כמה זמן בדיוק עבדת, מתברר שהוא לא עבד שם שנתיים, אלא מדצמבר 2005 עד ינואר 2006, חודש וחצי". נדיר שמישהו ימציא מקום עבודה, רבים משמיטים מקומות עבודה ו"מאחדים" תקופות במקומות עבודה שונים כדי ליצור רושם של יציבות. אחרים סתם מנפחים את הוותק.
"היה לנו מקרה כזה, שעלינו עליו במקרה", מספרת צוראל. "הייתה מישהי ששלחנו לעבודה בארגון ציבורי ידוע, וכאשר הגיע הזמן להתחשבן, הם אמרו שהם לא משלמים עליה, כי עזבה כעבור חודשיים וחצי". שנים אחדות לאחר מכן קיבלה צוראל קורות חיים של אותה הגברת, שניסתה להתקבל לתפקיד בחברה אחרת. "היא כתבה שם שהיא עבדה בארגון הציבורי שנה וחצי". צוראל, לרוע מזלה של המועמדת, זכרה היטב את המקרה שבו לא שילמו לה על עבודתה, התקשרה לארגון, ושם אמרו לה שלא רק שעזבה לאחר חודשיים וחצי, אלא עשתה זאת 'בצורה חוצפנית'".
ויש גם, למרבה הצער, אנשים שמרגישים צורך להסוות ולהעלים את גילם כי מקומות העבודה אינם ששים לשכור עובדים מבוגרים. "היה לי מקרה", נזכרת צוראל, "שישבה מולי אישה בת 50 פלוס, ובקורות החיים שלה היה כתוב 'בת 40'. ניסיתי בדרך טובה להגיע לנקודה הזאת, לברר את שנות השירות הצבאי, למשל. בסוף אמרתי לה, את נראית כל-כך טוב לגילך. ואז היא אמרה, אגיד לך את האמת, שיניתי את הגיל, כי שנה חיפשתי עבודה ולא קיבלו אותי בגלל גילי המבוגר".
כל משרה מחייבת כפי הנראה שיפוץ קצת שונה, ולא תמיד אדם זוכר מה שיפץ ולאן שלח את הגרסה. "אנשים לפעמים שוכחים ששלחו קורות חיים לכל מיני משרות שאנחנו מציעים", אומרת זיס, "ואז מונחות לפנינו שלוש גרסאות שונות של קורות החיים, וכשמתקשרים לאדם לשאול איך זה יכול להיות, הוא די במבוכה". "