ליאורה ליפץ היא יו"ר לשכת המאמנים הישראלים. לקבלת עצה יומית בתחום הניהול בזירת העסקים בחינם לתיבת הדואר שלך יש ללחוץ כאן
כששואלים אותי מה הדבר שמפריע למנהלים טובים להצליח תשובתי היא: "הרצון המוגזם לנצח".
אנחנו רוצים לנצח בנושאים בעלי משמעות עבורנו, אנו רוצים לנצח בנושאים שאינם חשובים באופן מיוחד עבורנו, אנו רוצים לנצח גם בנושאים שכלל לא מעניינים אותנו.
מדוע?
כי אנחנו פשוט אוהבים לנצח.
קיים גבול דק המפריד בין תחרות לבין תחרו כפייתית. כך גם בין בין הרצון לנצח ניצון שהוא חשוב כי הוא מקדם אותנו, לבין הצורך לנצח תמיד בכל מקום ובכל מחיר.
מנהלים נוטים לחצות את הגבול הדק הזה.
אם הצורך לנצח הוא גן דומיננטי חשוב ב-DNA הניהולי, הרי שהצורך לנצח יותר מדי הוא מוטציה גנטית שעלולה לפגום בהצלחה שלנו.
צורך זה נמצא בבסיס בעיות התנהגותיות ומגביר את עצמת התגובות שלנו בסביבת העבודה בעיקר ובחיים בכלל, הנה דוגמאות:
מי שמתווכח הרבה, סביר שהוא חפץ שהדעה שלו תהיה הקובעת - כלומר לנצח.
מי שמרבה להפגין התנשאות כלפי הזולת, בדרך כלל זקוק לכך כדי למצב את עצמו מעליו - כלומר לנצח.
התעלמות מהזולת גם היא ביטוי של הרצון לנצח על ידי "העלמת" האחר.
הסתרת מידע חשוב כדי להחזיק ביתרון על מי שאינו יודע, פירושו לנצח!
התנכרות לזולת, כדי לפתח בו תחושת אשמה - מטרתה גם היא לנצח!
מי אינו מכיר את צורות ההתנהגות הללו? מי לא חוטא בהן בכדי "לנצח" את הזולת?
ככל יצור חי, מטרתנו לשרוד, ואמנם בטבע השורדים הם החזקים והמוצלחים. הצורך לנצח טבוע בבני האדם, אי אפשר לעקור אותו והוא המנוע של קיומנו.
הנטיה "לנצח יותר מדי" יוצרת אפקט בומרנג שבו אנו מקלקלים לעצמנו, מקימים לנו אויבים, מבזבזים אנרגיה במקומות שכלל לא חשובים לנו, מבלבלים בין עיקר וטפל, שלא לדבר על כך שבסוף אנו מוצאים את עצמנו מוקפים באנשים "קטנים", מפוחדים וחסרי מוטיווציה שבודאי לא יביא לנו את ההצלחה אליה אנו שואפים.
אז מה עושים? איך עוקפים את הצורך הזה?
הייתי רוצה, במקום לומר מה לעשות, להציע פשוט להפסיק "לעשות". להפסיק לעשות אינו כרוך במאמץ מיוחד, זה לא דבר שכרוך בשכלול כישורים, שידרוג מיומנויות ואף לא בשינוי דברים שאנחנו פחות טובים בהם.
כל מה שדרוש זה פשוט להפסיק לעשות דברים שעשינו בעבר, כלומר - לא לעשות כלום.
דבר ראשון - הפסיקו לדרג
ישיבת חטיבת המכירות. אחד הנושאים בדיון הוא פיצוח לקוחות אסטרטגיים. כל רעיון שעולה מדורג על ידי סמנכ"ל המכירות: "זה רעיון 10", "זה רעיון טוב", "זה רעיון לא טוב". הא, איזה הרגשה נפלאה זה נותן לו, לסמנכ"ל.
ברור שכל אחד מהנוכחים זוכר בדיוק כיצד דורג והאווירה שמשתרתת היא של בחינה שבה צריך להוציא ציון גבוה. מי שקיבל "מצויין" מרגיש נפלא, מי שקיבל רק "טוב" מרגיש פחות, אך הוא עדיין מרוצה. ואילו מי שדורג "לא טוב"- לא יפתח את פיו יותר לעולם, לא בפגישה זו וגם לא בפגישות הבאות.
התוצר של מנהל המדרג את הרעיונות של אנשיו, היא צוות מהוסס ומתגונן.
הפסיקו לדרג! הקשיבו לרעיונות מבלי לדרג אותם. מוזר? עם הזמן תתרגלו ואף תהנו מזה. כך יתמתן הצורך שלכם לנצח.
לעצות נוספות, לתיבת הדואר האלקטרונית שלך - יש ללחוץ כאן