ליאורה ליפץ מפרסמת את "אימון אישי" - ניוזלטר יומי למנהלים בזירת העסקים
לחץ כאן להרשמה לניוזלטר אימון אישי
זמן הוא דבר קבוע וגם אם נחפוץ בכל לבנו להתערב בתנועתו - לא נצליח. לעולם יהיו בידינו רק 24 שעות ביממה, רק 7 ימים בשבוע ורק 12 חודשים בשנה, והם יעברו על פנינו בקצב מדויק ואחיד להפליא. ובכן את הזמן לא ניתן לחסוך, לזרז או למתוח, אבל הפלא ופלא - אפשר לנהל.
בתרגיל נפוץ בסדנאות לניהול זמן עומד המנחה ובידו צנצנת ריקה המייצגת את הזמן ומציע דרך למלא אותה בכמה שיותר פריטים: ראשית למלא אותה באבנים הגדולות, אח"כ באבנים קטנות יותר, אח"כ בחצץ שיכנס בין האבנים הגדולות והקטנות, אחר כך בחול שיכנס בסדקים הקטנים שנשארו ולבסוף במים שימלאו באופן מוחלט את תכולת הצנצנת.
בתום מילוי הצנצנת שואל המנחה את הקהל מה הלקח מן התרגיל, הקהל (סדנא לניהול זמן, זוכרים?) שסבר שהאבנים והמים מייצגים משימות, משיב שאם מנהלים נכון את הזמן, יש תמיד מקום לעוד משימה.
בשלב זה מבשר המנחה לקהל המופתע שהטריק הוא לא לסדר נכון את הזמן - אלא להבחין בין הדברים החשובים בחיינו אותם מייצגות האבנים הגדולות, לבין המשימות השוליות - שהן החול והמים.
עכשיו, אחרי שהבנו שלזמן יש גבולות ברורים ושאי אפשר להסיטם -
האם כתוצאה מכך נרגיש שיש לנו יותר זמן?
האם נפסיק לשכוח לעשות דברים שרצינו?
האם נפסיק לדחות דברים?
האם נפסיק להיות מאחרים כרוניים?
התשובה נמצאת במישור שונה לגמרי: זה לא הזמן שאנחנו צריכים ללמוד לנהל. כמה נח להטיל את האשמה בזמן הקצר שתמיד אינו מספיק במקום לראות מה באמת גורם למצוקת הזמן האופיינית למי שחי במאה ה-21.
בעולמנו יש "גזלני זמן" ובהם המכשירים ההופכים אותנו לזמינים ונגישים כמעט בכל זמן ומקום שבו נהייה, סביבת העבודה הגלובאלית המייצרת יום עבודה שמתחיל עם זריחת השמש באסיה, ומסתיים בשקיעתה בהוואי.
השבוע נבחן את ניהול הזמן שלנו במישור הסובייקטיווי - זה שיש לנו שליטה עליו, והוא אנחנו.
לחץ כאן לקבלת עצה יומית מליאורה ליפץ הישר לתיבת הדואר שלך