ליאורה ליפץ עורכת ניוזלטר יומי לאימון אישי למנהלים
להרשמה חינם לניוזלטר לחץ כאן
כמה פעמים קרה לכם שההבטחה "להגיע תוך חצי שעה" הופרה, והמבטיח הגיע בתוך שעה, שעתיים ואפילו שלוש?
המאחרים הכרוניים אינם סובלים באופן מיוחד מעודף משימות. על פי רוב הם עונדים שעון, גם הטלפון הסלולרי מציג להם את השעה וכמותו השעון בלוח המכוונים שבמכונית. יתרה מכך, מנסיוני, המאחרים הכרוניים נוטים לכוון את שעוניהם שיקדימו, וזאת בכוונה למנוע את האיחורים התכופים שלהם.
האיחור של "הכרוניים" אינו נובע מכך שהם אינם מודעים לזמן, הם סובלים מבעיה אחרת: הם הסבו את הצורך שלהם בשליטה, משליטה בזמן לשליטה בזולת. פסיכולוגים סבורים שמאחרים כרוניים סובלים מצורך נסתר ואובססיווי בשליטה.
שוו בנפשכם כמה גדולה שליטתו של האדם המאחר על מי שממתין לו: הממתין סימן ביומנו משבצת זמן לפגישה עם "המאחר", פינה את עצמו ממשימות, ביטל או דחה תוכניות אחרות ועכשיו הוא מחכה, חסר מעש וחסר אונים, לפגישה מתוכננת שאינו יודע מתי תתקיים, אם בכלל.
אם אתם מזהים את עצמכם כ"מאחרים כרוניים", כדאי שתחפשו אפיק אחר לסיפוק הצורך שלכם לשלוט. אם תמשיכו לאחר, אתם עלולים לגלות שאנשים סביבכם מפסיקים לסמוך עליכם במקרה הטוב, ומנתקים מכם מגע - במקרה הרע.
צאו לפגישות שקבעתם במועד שלוקח בחשבון את האפשרות שבדרך עשויים להיות עיכובים בלתי צפויים, השתמשו באמצעי התזכורות שיש ביומנים מקוונים ובטלפונים סלולריים, כדי לזכור את הפגישות, ואת המועד המתאים לצאת אליהן כדי להגיע בזמן.
אם אתם שייכים לקבוצת "המחכים עד בוש" - העצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לכם היא להפסיק לחכות ומיד. כשמתוכננת לכם פגישה עם "מאחר כרוני", הכינו מראש תוכנית חלופית למקרה שהוא יתנהג כצפוי - כלומר יאחר.
קבעו לעצמכם מראש גבול איחור שאם המאחר עובר אותו, אתם פונים לביצוע התוכנית החלופית. עשו עם עצמכם חסד ואל תחכו יותר מרבע שעה, אם אחרי עשר דקות המתנה "המאחר" לא הגיע, התקשרו אליו ואם הוא עוד לא מחכה בלובי, אמרו לו שיצאתם לפגישה אחרת והציעו לקבוע מועד חדש לפגישתכם.
אני סבורה שמדיניות כזו תיטיב אתכם, וגם עם המאחר - יכול להיות שהוא ילמד מהניסיון הזה משהו.