אחת החוויות המרתקות שמזמנת טוקיו למבקריה, היא הלונה-פארק הקולינרי המתחבא מעבר לכל פינה. להרפתקנים, מזמנת העיר חוויות קולינריות מרגשות שיחשפו נדבך נוסף בצופן התרבות היפנית. כל מה שתזדקקו לו כדי לחוות את אותן חוויות הם רעבתנות של גרגרנים, סקרנות של אנתרופולוגים ועיניים גדולות כמו של עליסה בארץ הפלאות. אם גם תקפידו על כמה כללי נימוס חיוניים (ראו מסגרת) מובטחת לכם הנאה מוחצת חושים.
חמין יפני ומשולשי סושי
חנויות הנוחות של הרשתות AM:PM (מעניין מי גנב ממי את הקונספט) ו-7/11 הנמצאות בכל קרן רחוב בטוקיו, נראות לעיניים מערביות כמציעות תמהיל מוצרים אורבני שגרתי. קצת אוכל, כמה מוצרי חירום בפרפומריה וממתקים למאנצ'יס שאחרי. אך מבט חקרני יותר וסקירה מדוקדקת של המדפים הצבעוניים לעייפה, חושפים טפח משגרת יומו העמוסה של תושב טוקיו ממוצע. תפקידן של חנויות הנוחות (konibini) בחייו של היפני, העובד מצאת החמה ועד שקיעת הלבנה, היא לשמש עבורו סוג של "ערכת הישרדות אורבנית". בחנות יימצאו כל המוצרים שלהם הוא זקוק כדי לבלות את יומו מחוץ לבית: החל מכלי גילוח, עניבות, חולצות מעומלנות ועד לחוברות ה"מנגה" (קומיקס) היפניות, כדי להעביר את הזמן ברכבת התחתית. עוד בחנויות: מכונה אוטומטית להזמנת כרטיסי רכבת, כרטיסי טיסה וגם כרטיסים למופעי תרבות.
גם האוכל ב"קוניביני" מתאים את עצמו לקונספט האורבני ומציע, בין השאר, סוגים שונים של משולשי "סושי אקספרס" המכונים Onigiri - ממולאים בדג, עטופים באצה ובאריזת צלופן מרשרש, Niku-man - לחמניות בצק מאודות ממולאות בבשר חזיר קצוץ ו-Oden - סוג של חמין יפני המכיל קוביות טופו, ביצים קשות וירקות מבושלים בציר דגים. גם אם כל זה לא מפתה אתכם, אל תעזבו את טוקיו בלי שניסיתם וטעמתם לפחות פריט אחד. אחרי הכל, סטייק ופיצה יש גם בארץ.
נא לא לגעת באוכל!
מחלקות המזון המוכן (Depachita) בחנויות הכלבו הגדולות כמו Matsuya או Seibu, הן הזדמנות נפלאה להתחקות אחר הרגלי האכילה של המשפחה היפנית הממוצעת. זה המקום לפגוש את עקרת הבית היפנית, לבושה בהידור מאופק, רוכשת את סל המזון לסופשבוע. התכוננו לצפיפות הכי מסודרת שראיתם, וקחו לכם כמה שעות טובות כדי לשוטט בין הקומות. כל קומה מחולקות לשלל דוכני אוכל מסוגננים, אסתטיים ונקיים. מדובר בגן עדן לחובבי אוכל כמו גם לאובססיביים מבטן ולידה, שלבטח יתפעלו מפלחי התותים המסודרים על העוגות ברווחים מדויקים להכאיב.
המצאי המסחרר כולל ירקות ופירות עטופים כל אחד בנפרד כמו פרלינים מפונקים, לצד אוכל יפני דוגמת כופתאות גיוזה מטוגנות, ירקות בבלילת טמפורה ומרקי אטריות מהבילים. המבחר המסחרר של הסושי והסשימי, מדגים טריים שנמשו מהים לא מכבר, ארוזים כמו יהלומים בקופסה ומקושטים בפרחים קטנים, יגרמו לחובבי הסושי להשתנק מהתרגשות. גם לאוכל המערבי, החביב מאוד על החך היפני, ייצוג הולם בדוכנים מפונפנים של מאפים ועוגות מבית היוצר של ג'ואל רובשון ומותגי מאפה צרפתיים, שאותם מעריצים היפנים בכל חיכם. השנה זינקה צריכת הלחם השנתית לראשונה בהיסטוריה של יפן ועברה את צריכת האורז, נתון שמדיר שינה מארגוני הבריאות היפניים ואף נותן את אותותיו בגזרה של היפני הממוצע, שלא לדבר על הבריאות. אם אתם זוממים לעשות טעימות קטנות, כמקובל במחוזות המזרח-התיכון, מוטב שתדעו שהיפנים רואים במנהג ה"טעם וברח" פשע נגד האנושות. אם תחפצו בדבר מאכל מהמצאי המסחרר, רכשו אותו, חכו בסבלנות עד שייארז בקפידה והתאפקו עד למלון.
מאכלים של פלסטיק
לא יודעים איך לבטא סטייק ביפנית? איך לבקש ספגטי בלי רוטב או איך לקרוא את התפריט ביפנית? אל דאגה, בטוקיו לא תישארו רעבים. בזכות העתקי הפלסטיק המדויקים של המנות המוגשות במסעדה תוכלו להזמין את מה שחשקה נפשכם. אלה מוצגים בכניסה או בחלון הראווה של כל בית אוכל ומשחזרים בדיוק מרבי כל רכיב במנה, כולל את מספרם של עלעלי הפטרוזיליה המקשטים את הסלט (אובססיביים, זוכרים?).
שורשי התופעה נעוצים בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, עת גדלה כמות המבקרים שהגיעה ליפן. היפנים, עם שאינו מצטיין בוורבליות יתר, בטח שלא בשפות זרות, ביקשו להקל על תהליך הזמנת האוכל של הזרים במסעדות על-ידי הצגת דוגמאות המנות. כיום, רוב המבקרים הנתקלים לראשונה בדגמים בכניסות למסעדות, ממששים את הצ'יפס בחוסר אמון או מנסים לבדוק אם הסושי אכיל. בהמשך, מתרגלים ומברכים את היפנים שעושים הכל כדי להקל על המבקר ולמנוע ממנו מבוכות ואי-הבנות. את דגמי המנות מזמינות המסעדות אצל אמנים יפנים המתמחים בכך ומחירם מרקיע שחקים. אם תרצו לרכוש כמה דגמים למזכרת או לראות את התעשייה המרתקת הזאת בפעולה, גשו לרחוב Kappabashi-Dori, שברובע Asakusa. שם משתרעים על פני מספר בלוקים חנויות מיוחדות לכלי בית לשוק המסעדות של טוקיו, וביניהן חנויות המתמחות בדגמים אוכל מפלסטיק.
אוכל רכבות
מי שלא נדחק עם מיליוני יפנים ברכבת התחתית ב-Rush hour כאילו לא ביקר ביפן. תחנות הרכבת בטוקיו, הן למעשה ערים קטנות מתחת לאדמה שנועדו לספק את צרכיו של היפני המבלה לא מעט זמן בנסיעה במערכת הרכבות היעילה בעולם. מעבר לחנויות הבגדים, הפרחים והכלים והשירותים המצוחצחים בכל פינה, פזורים ברחבי כל תחנה עשרות בתי אוכל ההומים אדם משעות הבוקר המוקדמות ועד אחרי חצות (היפנים אוכלים בכל שעה ביממה). אם תראו רגליים בנעליים מצוחצחות מבצבצות מעבר לווילון בתחנות הרכבת התחתית, הסיטו אותו ותגלו עשרות יפנים חנוטים בחליפות מצטופפים בעמידה סביב קערות מרק "ראמן" מהבילות שאותו הם שולקים בקולניות, מחווה לאוכל הנחשבת משום מה לנימוסית.
עוד ברחבי התחנות, חנויות לממכר Bento - קופסאות אוכל יפהפיות, עשויות עץ עם מחיצות ובהן מאכלים יפניים המיועדים לאכילה ברכבת. יש יותר מ-3,000 סוגים של מאכלי בנטו, שהם ברובם מאכלים יפניים שהחך המערבי לא מכיר. כל תחנה וההתמחות שלה, שווה לרכוש קופסה ולנסות. גם לחנויות הממתקים בתחנות הרכבת היבט הקשור לחיים ביפן. הממתקים (Okashi) הייחודים לכל עיר ועיר הם מזכרת שחובה להביא לחברים מהעבודה ולרעיה המסורה שנשארה בבית. בעניין הרעיה המסורה שנותרה מאחור, מן המפורסמות הוא שגבר יפני הבוגד באשתו, מספר לה את סיפור "נסיעת העסקים מחוץ לעיר". מאחר שכל עיר ביפן מפורסמת בזכות מיני המתיקה הייחודיים רק לה, דואגות חנויות הממתקים בתחנות הרכבת בטוקיו להחזיק מלוא המגוון מרחבי יפן, למען הוספת נופך של אמינות לסיפור הכיסוי. *