בכל טלנובלה שמכבדת את עצמה חייבות להיות דמות ראשית עשירה להפליא, דמות ראשית עשוקה, כמה דמויות משנה - שאף פעם לא ממש ברור מה התרומה שלהן לעלילה - ותיאור נרחב של חייהם של העשירים-והמתוסבכים, היפים-והאמיצים, או כל הגדרה הזויה אחרת שניתן להעלות על הדעת. מאז הוצג בפנינו הז'אנר, בין אם לטובתנו או שלא, נדמה היה שכותבי העלילות "המורכבות" שלו הפליגו קצת רחוק מדי בים הדמיון ואיבדו קשר עם המציאות. אלא שהיום מתברר, שדווקא החיים האמיתיים מזמנים לנו את הטלנובלות המשובחות ביותר.
בשבוע שעבר הגיעה לשיאה טלנובלה-אמיתית-מציאותית כזו, שהיום כבר ניתן לכנותה פרשת "ארנון-פיוטרקובסקי ומניית סלקום". בשלוש השנים האחרונות היא סיפקה לכולנו פרקים סוחטי דמעות (טוב, אולי לא "סוחטי דמעות", אך בהחלט מותחים ומסקרנים) על חברות אמיצה שהתנפצה לרסיסים, "רק" בגלל כמה עשרות מיליוני שקלים, גירושים של עשירים ועסקאות ג'נטלמניות יותר ופחות.
העלילה בטלנובלה מתרחשת באולם בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בפני נשיא בית המשפט, השופט הוותיק אורי גורן. הדמויות הראשיות - ועדיין לא ברור מי הגיבור ומי האיש הרע, מי העושק ומי העשוק - הם המנכ"ל המיתולוגי לשעבר של הבנק הבינלאומי, שלמה פיוטרקובסקי, ומי שהיה יו"ר הבנק וחברו הטוב, עו"ד יגאל ארנון, והגיש נגדו תביעה לקבלת 1% ממניות סלקום, שלטענתו מחזיק פיוטרקובסקי בנאמנות עבורו.
בשבוע שעבר נשמעו עדויותיהם המלאות של ארנון ופיוטרקובסקי, והשבוע הגיע לסיומו שלב ההוכחות. בשלושה דיונים רוויי ציניות, עוקצנות, הרמות קול ולא מעט התנגחויות אישיות בין כולם לכולם - בין עורכי הדין לעצמם, בינם לבין ארנון או פיוטרקובסקי ואפילו בין השופט, שאיבד את סבלנותו לעתים, לבין מי מהצדדים - מסרו ארנון ופיוטרקובסקי גרסאות הפוכות לגמרי למציאות אחת. תוך שבועות ספורים יוגשו הסיכומים בתיק, ולאחר מכן תיערך הקרנה חגיגית של פרק הסיום של הטלנובלה, כאשר בית המשפט ייתן את פסק-דינו.
מן הפח אל העוקץ
זה היה אחד הסכסוכים האמוציונליים יותר של שלוש השנים האחרונות, אך הפרק האחרון שלו שבר את שיאי הרייטינג. הכפפות במאבק הזה הוסרו מזמן, אך אמירותיהן של הדמויות הראשיות מעולם לא היו בוטות כל-כך כמו בדיונים האחרונים. "כשאמרתי שאדון פיוטרקובסקי אדם נוראי, זה הגיבוש של כל מה שאני יודע עליו עד היום", אמר ארנון על פיוטרקובסקי בעדותו.
פיוטרקובסקי לא נשאר חייב: "התמונה ברורה לחלוטין, יש אדם שמאמין ויש אדם ששם לך פח", אמר. יום למחר הוא כבר נפל מן הפח אל העוקץ. "הוא (ארנון, אל"ו) אדם חכם, הרי... טיפש לא יכול לעשות עוקץ. יש מכתב הערכה שכתבתי לארנון, גם היום, אחרי כל מה שקרה, אני עומד מאחורי כל מילה... אמרתי שהוא אדם שיכול לגרום לעדה של מתעמתים להגיע בסופו של דבר להסכמה על החלטה שהם חושבים שהם קיבלו אותה, אבל הוא קיבל אותה בכלל לפני שהוא כינס אותה, כך שאני בכלל לא מתפלא על היכולות המניפולטיביות שלו".
איך נפלו חברים? היחסים בין פיוטרקובסקי וארנון, שהיו במשך שנים נציגי משפחת ספרא בישראל, התערערו בעקבות משפט בזק, שבו שימשו עדים מרכזיים. במהלך המשפט ניצת גם הסכסוך בין השניים בעניין הבעלות על 1% ממניות סלקום. ארנון טוען כי פיוטרקובסקי מחזיק בעבורו בנאמנות את המניות, ואילו האחרון מכחיש זאת וטוען כי הוא הבעלים הבלעדי. עוד לפני הגשת התביעה, החלו חילופי מכתבים בין ארנון לפיוטרקובסקי בנוגע למניות סלקום, ואף התקיימה פגישה טעונה מאוד ביניהם.
ב-2006 הגיש ארנון תביעה, באמצעות עו"ד רם כספי ובסיוע עו"ד ברק טל ממשרד ארנון, נגד פיוטרקובסקי, בדרישה לקבל מחצית ממניותיו בסלקום, המוערכות ביותר מ-40 מיליון דולר. הוא הציג מסמך שעליו חתום פיוטרקובסקי, ובו נאמר: "אני מתחייב להעביר לך את מחצית המניות מיד לכשתבקש זאת, בכפוף לקבלת הסכמת בעלי מניות אחרים". על המסמך מופיע משפט נוסף בכתב ידו של ארנון, המתייחס לאפשרות שהעברת המניות תהיה אירוע החייב במס.
פיוטרקובסקי טען, באמצעות עוה"ד חגי שלו (בן דודו של פיוטרקובסקי) ואיזי הולדשטיין, כי ארנון השיג את חתימתו במרמה וכי התוספת בכתב יד, שרק היא מתייחסת לדבריו לנאמנות במניות, הוספה לאחר שחתם על המסמך. השופט גורן איפשר לפיוטרקובסקי לשלוח את המסמך לבדיקת מעבדה בשוויץ, כדי לבחון את אותנטיות החתימה שהוטלה בספק. תשובת המעבדה, שהגיעה באוגוסט 2008, הייתה כי "בכל שלושת המסמכים הנבדקים לא התקבלו רמזים לכך כי לאחר המצאת החתימות בוצעו שינויים או השלמות".
"גרושתי עשירה משניכם"
העלילה הסתבכה עוד יותר, כאשר החלו לעלות השאלות מדוע נזקק ארנון למסמך הנאמנות ולא נרשם כמחזיק המניות בעצמו. הליך גירושים הוא תמיד תשובה פיקנטית-מעניינת, וגם כאן הליך כזה סיפק את המניע-לכאורה לדרך העקלקלה של החזקת המניות. ארנון טען שביקש מפיוטרקובסקי להחזיק בעבורו את המניות בנאמנות כדי להסתירן מאשתו, סוקי, בעת הליך הגירושין ביניהם. עוד אמר, כי משפחת ספרא, שהציעה לו ולפיוטרקובסקי להשקיע בסלקום, ידעה כי הוא אינו יכול לעשות זאת בגלל גירושיו.
"לא רציתי שהיא (גרושתו של ארנון, אל"ו) תדע שמגיע לי בסוף הדברים מניות בחברת סלקום, ואז היא תבוא ותגיד לי 'אני רוצה חצי מהמניות'... היא קיבלה הרבה כסף, היא יותר עשירה משניכם שיושבים פה פי כמה, ולכן זו התשובה שלי", העיד ארנון, לאחר שחשף ששילם לגרושתו 3 מיליון דולר, כסכום כולל, במסגרת הסכם הגירושין.
בהמשך הוסיף: "הייתה לי אישה מקסימה, הייתי איתה 15 שנה, פתאום קרה לה משהו. היא הייתה בחורה ענייה מאוד, עברנו לגור בשכונת יוקרה, קיבלה דבר ראשון אוטו מאני לא יודע איפה, לקחתי את שני ילדיה כמו ילדי, נתתי לבעלה את מפתח ביתי כדי שהוא יוכל לבקר אותם תמיד ואהבתי אותה מאוד. היא לא ידעה מה זה כסף... לכן היא ביקשה כל-כך הרבה כסף ממני. אני לא רציתי בכלל שיערבבו את ספרא ומישהו אחר בתוך הסכסוך עם אשתי, ולכן הייתי מוכן לשלם הרבה יותר, גם בגלל ספרא וגם בגלל שכל הנושא הזה לא ייצא החוצה באיזו דרך".
כשהקשה עליו עו"ד שלו, וטען כי בזמן שנערכה העסקה, ב-1996, הוערך שווי מניית סלקום בכ-10,000 דולר בלבד, ולא ברור מדוע ירצה להסתיר סכום כה פעוט מאשתו, העיד ארנון כי לא רצה "שהעניין הזה יהיה פתוח כדי לא להפריע לא לספרא ולא לפיוטרקובסקי... לא יכולתי להרשות לעצמי אפילו סיכון קל. לא בגלל שאשתי אישה רעה, בגלל שהיא לקחה איזה שלושה עורכי דין, ובצדק, זה העבודה שלהם, והם עשו כמיטב יכולתם להוציא הכי הרבה כסף בעניין הזה, אז אני החלטתי שאני לא צריך לעזור להם".
שלו הקשה: "אז אתה מסכים שהנכס לא שווה אז כלום", וארנון השיב: "כלום וחצי מיליון בעניין זה אותו הדבר". "לא, לא. חצי מיליון וכלום זה לא אותו דבר", התעקש שלו, אך ארנון ענה בהתנשאות משהו: "אני מסתכל אחרת על כסף ממך. היית שמח מאוד שיהיה לך את הכסף שלי, לצערי אין לך את הכישרון שלי אז תשב. אני עשיתי את הכסף מהכישרון שלי".
"זו הייתה טעות חיי"
לפיוטרקובסקי הייתה גרסה אחרת, כמובן. סוקי ידעה מהכול, אמר בניסיון למוטט את ההסבר היחיד שסיפק ארנון לנאמנות הנטענת על-ידו. הוא מכיר את ארנון מ-1991, מאז שארנון הציע לו, בשם משפחת ספרא, להיות מנכ"ל הבינלאומי, והוא נעתר להצעה. היחסים ביניהם היו קרובים מקרובים. הם טסו יחד לחו"ל, פעם בכמה שבועות יצאו לסרטים ומעת לעת יצאו למסעדות, "הכול מתוך יחסי רעות ואחווה", העיד פיוטרקובסקי. זה גם מה שהפיל אותו, לטענתו. "אני אדם לא נאיבי לחלוטין בפעילות העסקית שלי, בכלל לא, עברתי קרוקים מכל הסוגים ומכל המינים... הלקח שלי מכל העניין הזה שאני סופר נאיבי ביחסים האישיים".
לדברי פיוטרקובסקי, ב-1994, "ארנון הודיע לג'וזף ספרא, ואני מצטט - 'אני זקן מדי להשקעה כזו'". הנשיא גורן לא התאפק והעיר שב-1994 ארנון עוד היה צעיר. "בטח, זה פאסון דה פרלה, אבל כשאתה צריך להשקיע אתה זקן גם בגיל 20. אם אתה מקבל מתנות, אתה לא זקן גם בגיל 90 - זו בדיוק הנקודה", ענה פיוטרקובסקי.
פיוטרקובסקי לא הצליח לשמור על קור רוח במהלך עדותו. בשלב מסוים של הדיון אף התנצל על כך שהוא מרים את קולו. "זה מרתיח אותי", אמר בהתייחס לעדותו של ארנון, והוסיף: "אני מרגיש כמו בקרקס... פעם ראשונה שבה התביעה מנסה לשכנע את בית המשפט שיאמין לה שהתובע משקר ומרמה במשך 12 שנה, וזאת כדי שבית המשפט יאמין לו שעכשיו הוא דובר אמת", העיד.
עם כל הכבוד לסערת הרגשות, כולם באולם חיכו להסבר מדוע חתם פיוטרקובסקי על מסמך הנאמנות השנוי במחלקות. במהלך חקירתו הראשית סיפק פיוטרקובסקי את גרסתו להשתלשלות האירועים. "באיזשהו שלב אני עושה כנראה את טעות חיי... ואז אני אומר לו (לארנון, אל"ו) תשמע, אני אין לי עיניים גדולות ולא למשפחתי ולא כלום, אם באמת תהיה בוננזה כזו גדולה (מהמניות, אל"ו), נצ'פר אותך כבר. זו הייתה טעות חיי", העיד.
מאוחר יותר הופיע ארנון עם המסמך על סף דלתו, כשבפיו הצהרה חד-משמעית, כך פיוטרקובסקי, כי אין למסמך תוקף מחייב, וביקש ממנו כי יחתום עליו. לדברי פיוטרקובסקי, הוא פשוט עשה לארנון טובה כשחתם. "הוא מנצל את התמימות שלי ואת זה שאני מאמין בו ואומר לי 'זה טוב, מה אכפת לך, כמו שאתה חייב לספרא תהיה חייב לי, מה זה משנה לך'. אני צריך לדעת שאצלו בראש זה הכול טריקים ושטיקים?... אני הייתי כלי שרת לספק את הצרכים שלו. הוא אמר 'מה אכפת לך, זה עושה לי טוב, זה יכול לעשות לי טוב, אתה תחזיר לי'".
"מזל שאני לא בחורה"
כל אחד מהגיבורים הראשיים בעלילת הטלנובלה הצטייד כמובן בשחקני משנה. רובם אנשים מכובדים למדי. ארנון הביא עמו, בין היתר, את עו"ד יעקב נאמן, שהעיד כבר ב-2007 שפיוטרקובסקי סיפר לו בעצמו בשנת 2003, כי מחצית מ-2% ממניות סלקום שהוא מחזיק, מוחזקות בנאמנות עבור ארנון.
על-פי עדותו של נאמן, לאחר שנודע בעיתונות דבר הגשת תביעתו של ארנון נגד פיוטרקובסקי, הוא פנה מיוזמתו לעו"ד ארנון וסיפר לו על פגישה שהתקיימה בינו לבין פיוטרקובסקי בארבע עיניים, וגם אמר לו שהוא מזועזע מטענתו של פיוטרקובסקי. "אני לא אמרתי לו שום דבר", העיד פיוטרקובסקי. מכיוון שידע איך זה נשמע, הוסיף: "איך כולם יחשבו שבארזים נפלה שלהבת", והתעקש: "זה לא אמת".
אלא שגם עו"ד זיו שרון, שותף בכיר במשרד ד"ר אלתר ושות', שהעיד מטעם התביעה, אמר שכבר בסוף מארס 1995 שמע מפי פיוטרקובסקי, כי 1% ממניות סלקום שייכים לארנון. גם הוא טען, כי פנה מיוזמתו לארנון לאחר ששמע על הסכסוך בתקשורת. "אתה מזכיר לי את הסיפורים של המלצריות שהביאו למשפט רמון, אבל זה לא רלוונטי. לא היה ולא נברא", ענה פיוטרקובסקי לעו"ד כספי שחקר אותו. הוא גם סיפק הסבר מעניין לשתי העדויות: "אני יודע שהיו פניות גם לאנשים אחרים עם אותה בקשה... שאמרו להם 'תגיד, אתה זוכר במקרה שהוא אמר לך ככה וככה'... אני יודע שהיו פניות גם לאחרים כדי להשיג את אותו הדבר ולא עלה בידיו (בידי ארנון, אל"ו)".
גם פיוטרקובסקי הצטייד בעו"ד מהימן ומוערך ביותר, דן אבי יצחק, אלא שבסוף עדותו לא היה ברור אם תרם להגנה או לתביעה. "פיוטרקובסקי לא דיבר איתי מעולם על נאמנות, לא שיש נאמנות ולא שאין נאמנות, והנושא הזה לא התעורר", העיד אבי יצחק. לשאלתו של כספי: "האם הוא הסביר לך בשביל מה הוא צריך אותך להטריח אותך לעדות פה היום?", ענה: "גם אני חשבתי שזה מיותר, אבל הוא אמר שהוא רוצה להביא אותי".
כשנגמרה הסאגה, נותרו לא מעט חורים בעלילה. שאלות כמו מדוע העביר ארנון 70 אלף שקל ישירות לחשבונו של פיוטרקובסקי, או חשוב מכך - מדוע לא השיבם פיוטרקובסקי לארנון אם לא הייתה סיבה להעברה, קיבלו מענה כעוס, אך מעט לא מספק, מצד פיוטרקובסקי: "לא ידעתי למה זה קשור. אני מרים טלפון לארנון ושואל במה זכיתי. אז הוא אומר לי 'אני עסוק עכשיו, אני אחזור אליך', והוא לא חזר".
לדבריו, מאוחר יותר אמר לו ארנון, שהסכום הועבר לו במסגרת התחשבנויות שיש ביניהם. אילו התחשבנויות, הסתקרן כספי, ופיוטרקובסקי השיב: "אני תמיד הייתי שר האוצר, אני תמיד הייתי מוציא את הכסף על אלף ואחד דברים, תמיד היה מחזיר, היינו מתחשבנים, זה לא היה עניין של אחד נגד השני. באמת, על מה אתם מעמידים את זה היום? מזל שאני לא בחורה, עוד היה אומר שהוא נתן לי אתנן. באמת, מה זה הדבר הזה, שני אנשים מבוגרים נוסעים יחד, מבלים, יוצאים, קונים מתנות, משלמים, קונים חליפות. הוא הסתובב עם ערימות של דולרים במזומן, אז גם את זה אתם רוצים שאני אגיד?".
היום ארנון ופיוטרקובסקי כבר לא יוצאים לבלות ביחד, לא קונים מתנות ביחד ואפילו לא מוכנים לקנות כוס קפה בשבעה שקלים בקפיטריה של בית המשפט אחד עבור השני. אם מנסים לסכם את המחלוקת בכמה מילים, עשרות מסמכים ועשרות אלפי מילים שנמסרו בעדויות ההפוכות של גיבורי הטלנובלה עומדות מול מסמך אחד ומערכת יחסים של אמון וחברות שהתנפצה לשברים שאינם ניתנים לאיחוי. איך שלא מסתכלים על זה, אחד משניהם - ארנון או פיוטרקובסקי - משקר. אלא שהיום נדמה שזה כבר לא משנה מי זה יהיה, ושאף אחד מהם לא יצא נקי וזך מהפרשה הזאת. *