למה מנחם בן? זאת אומרת, זה ברור למה מנחם בן. קודם כל, כי אם יש הומו, ותמיד יש הומו, אז צריך שיהיה הומופוב, שיהיה מעניין, נכון? חוץ מזה הוא גם איש קצת, איך נקרא לזה, מעניין? מעצבן? טרחן? נודניק? לא חשוב. העיקר שהוא יעלה לכולם על העצבים. עולה על העצבים זה טוב. זה מוציא מכולם את הגועל נפש שלהם. וגועל נפש זה טוב, זה מצטלם טוב, מה זה טוב? מצוין. הרבה ציטוטים טובים מוציא הגועל נפש מאנשים שמעצבנים אותם. ומנחם הוא בדיוק מי שיעשה את זה. הוא ינשוך אותם והם ינבחו עליו, והנה לנו כבר חצי עבודה.
חוץ מזה הוא הסכים. מהמילייה שלו, של הידענים-הדעתנים-האשכנזים-המעצבנים, רק הוא היה מספיק, איך נאמר את זה, קוקו? תאב בצע? שואף פרסום? כדי להסכים. כל האחרים שפנינו אליהם אמרו, בהתחלה או בסוף, לא ולא. אז נשארנו עם מנחם. לא שאנחנו מצטערים. הוא מצוין. הוא עושה בדיוק את מה שחשבנו. הוא מביא אחלה רייטינג. אבל שאלתם למה מנחם, אז הנה התשובה. זהו.
אוקי. אז זה הטקסט. אלו ההסברים. אבל מה הסאבטקסט? מה באמת הסיבה? מה באמת המטרות?
למה, מעבר לשאלות הטכניות שנענו לעיל, דחפו לנו קברניטי "ספינת השוטים" הטלוויזיוניות הזו ובכלל, בין כל החב"דניקים (ראשי תיבות של חסרי בינה ודעת) הרגילים, המאכלסים בהמוניהם את תוכניות הכליאה מרצון בווילות הללו, דווקא את מנחם בן על תקן הדעתן המעצבן? מה זה נותן להם? מה הם מרוויחים מזה, חוץ מבוכטות של כסף? מה המסר כאן? איך זה משרת אותם? מה הם רוצים להשיג בזה?
מדוע ששים ומתעקשים ערוצי הטלוויזיה המסחריים להציג, כמו במקרה הזה, והוא אינו הראשון, כל בעל או בעלת דעה, שלא לדבר על בעל או בעלת דעות עצמאיות, ובוודאי חריגות, כיצור נלעג? והרי עוד זכורה לנו היטיב ההתנפלות "הסאטירית" על שלי יחימוביץ', על שהעזה, רחמנא ליצלן, להיות בעלת דעות ועוד להביע אותן, ישמור השם מחילול הקודש הלזה, ממש בתוך הטלוויזיה המסחרית עצמה.
מדוע כל כך חשוב למי שמושל בערוצי הטלוויזיה המסחריים להשפיל, להלעיג ולמגר כל דעה עצמאית, כלומר - כל דעה שאיננה דקלום מאוס ולעוס של דעת הכלל? מה אכפת להם שנחשוב? שנגבש לנו דעות משלנו? מה זה כל כך מפריע להם? למה זה כל כך מאיים עליהם?
התשובה ברורה. כדי שיוכלו בעלי, קברניטי, מנחי ומשרתי ערוצי הטלוויזיה המסחריים להתקיים ולהרוויח כסף, הרבה כסף, מהזבל שהם משדרים, הם זקוקים לקהל צופים גדול ככל שניתן, שירצה לצפות בזבל הזה. לכן עליהם לשמר ולתחזק ולהגדיל ולקלס ולהאדיר את קהל החב"דניקים הצופים בזבל שהם מוכרים להם אותו כאילו הוא זהב.
כל בעל דעה, כל דעה, כל מחשבה, כל הרהור, כל מצמוץ מוחי, עלולים להמיט אסון על "עצם קיומנו", חשים שליטי הטלוויזיה, ולפיכך הם שמים לעצמם, באופן כפייתי, כמטרה קדושה, במודע או שלא במודע, להלעיג, להשפיל ולהשמיד כל דעה ודעת באשר הם, כי עמוק בנפשם הם יודעים - דעה ודעת הם אויבי הטלוויזיה המסחרית, הקמים עליה לכלותה.
ובא לציון גועל.