גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

"מבחינת כמות העסקאות שטיפלתי בהן בשנה החולפת, למרות שחלקן לא יצא אל הפועל, זו הייתה השנה הכי טובה שלי. כמות התחלת העסקאות, ההזדמנויות, המחשבות והבדיקות עלתה השנה לאין שיעור. היו עשרות רבות של גישושים. יותר מכל עת אחרת שהייתי מעורב בה".

למרות המשבר הכלכלי העולמי, עו"ד דני גבע - אחד מ-6 השותפים הבכירים בראש משרד עוה"ד מהמובילים ומהגדולים בארץ, מיתר, ליקוורניק, גבע & לשם, ברנדויין - עסוק מתמיד. אם כי, לא כל מאמציו ועבודתו נושאים פרי השנה.

"אם מהדברים הרציניים יותר שקורים, עשר העסקאות שאני עובד עליהן כעת, ייצאו חמש עסקאות, אהיה מרוצה. בעבר היחס היה יותר גבוה. יותר עסקאות היו יוצאות לפועל. כמות ההזדמנויות שאנחנו שוקלים עבור לקוחותינו גבוהה יותר באופן דרמטי מבעבר, אך כמות העסקאות הממשיות שמתגבשות פחותה".

עו"ד גבע (50) "מחולל" העסקאות במשרד מיתר, חתום על עסקאות בשווי של יותר מ-200 מיליארד שקל בחמש השנים האחרונות. בשנה החולפת, "שנת המשבר הכלכלי", תפר עבור לקוחותיו עסקאות בהיקף של כמיליארד דולר, בהן ייצוג אומריקס ברכישתה ע"י Johnson & Johnson תמורת כ-440 מיליון דולר; ייצוג St. Jude Medical ברכישת חברת MediGuide תמורת כ-300 מיליון דולר.

הוא עוה"ד הנצחי של אמדוקס, שאותה ייצג בעסקאות לפני שמישהו הכיר את שם החברה, מייצג גופים בינלאומיים בארץ ובחו"ל, וצבר קילומטראז' של 20 שנות משא-ומתן בחדרי ישיבות עמוסי אגו ואדרנלין, שמהם יצאו ביזנס בהיקפים של עשרות ושל מאות מיליוני שקלים.

ובכל זאת, גבע הוא אלמוני יחסית לציבור הרחב. כשאומרים מיתר, ליקוורניק, גבע & לשם, ברנדווין, קופצים לראש שמותיהם ותמונותיהם של עוה"ד מיה ליקוורניק ורלי לשם, שנמצאים לרוב בחזית התקשורתית. שמו של השותף-המייסד, עו"ד צבי מיתר, שכבר מזמן אינו קשור לפירמה, ידוע לרבים, ואפילו שמו של עו"ד דרור ברנדווין (בן-זוגה של רותי פיק-ורטהיימר, בתו של התעשיין סטף ורטהיימר), שעזב את המשרד ב-2006 לעולם העסקי, עדיין נמצא בתודעה.

את גבע זה לא מטריד. בראיון ראשון ל"גלובס" הוא לא מספק סיבה מיוחדת לאלמוניות התקשורתית שלו. הוא אפילו לא מנסה. העניין נראה לו שולי. "ככה יצא", הוא אומר ומעביר נושא. לקוחותיו, כמו גם הקולגות שעובדים איתו ומולו, יודעים מיהו. "מה אני צריך יותר מזה?", הוא שואל, קצת משועשע מכך שמישהו עשוי לחשוב אחרת.

ריקוד הקיפודים יותר זהיר

בניגוד לדעה הרווחת, גבע חושב שהמשק לא קפא בשנה האחרונה. "היו השנה לא מעט עסקאות M&A שטיפלנו בהן, וגם עסקאות משמעותיות אחרות שחלקן החלו תוך כדי המשבר, לעיתים הרבה לאחר פרוץ המשבר".

כשפרץ משבר האשראי, בשלהי 2007, הרבה לפני שחילחל לישראל, היה גבע בעיצומה של עסקת רכישת אי.סי.איי טלקום על-ידיAshmore Funds , שאותה ייצג, תמורה כ-1.25 מיליארד דולר (רכישה משותפת עם Swarth Group, שבשליטת שאול שני).

"הקלוזינג של עסקת ECI הענקית והממונפת, קרה תוך כדי התפרצות המשבר. כל מה שקרה לאחר מכן, קרה בעת המשבר. בסוף 2008 תחילת 2009 טיפלנו בלא מעט לקוחות בעסקאות משמעותיות, בהן בחברת "אומריקס", בהנפקתה ובמספר עסקאות אסטרטגיות שהיא נכנסה אליהן, כולל מכירתה לג'ונסון-אנד-ג'ונסון בסוף 2008. יש עסקאות שאין להן קשר למשבר, הן לא נבעו מהמשבר או מניצולו, והמשבר לא העיב עליהן".

* הרי אי-אפשר לומר שהכול ורוד. יש השפעה של המשבר על שוק ההון.

"נכון. היום אין לי עסקאות של מיליארד דולר וגם לא דבר שמתקרב למיליארד, כמו שהיו לי בעבר. אבל אין קיפאון. יש תנועה".

יש תנועה, אך גבע מודה שהריקוד היום שונה, הרבה פחות מהיר, קליל ונינוח ממה שהיה לפני המשבר. "העסקאות לוקחות הרבה יותר זמן והן הרבה יותר בסימן שאלה. הדבר המרכזי שהשתנה זה קצב העסקאות. אם בעבר בעסקה ממוצעת המנכ"ל היה נוהג להגיד שהוא סגר את הכול, וזה עניין של שבועיים עד חודש, מה שהיה אומר שהוא לא סגר כלום וזה עניין של שלושה-ארבעה חודשים, היום המנכ"ל לא אומר את זה. הוא לא מעז לומר כלום. העסקאות הקצרות נמשכות 3 חודשים והארוכות חצי שנה ויותר, ואיש לא יוצא בהצהרות תוך כדי".

לדבריו, גם מדד הזהירות עלה. "ריקוד הקיפודים הרבה יותר זהיר ויש גם שינוי בבלאנס. המוכר שרוצה למכור, יותר רגיש היום והקונה משתמש בשוט של 'אני אקום ואלך' ביתר קלות יחסית לעבר. יש פחות קונים, שווי החברות ירד, המזומן והמימון יותר קשים להשגה. לכן, בעסקה מתגבשת יש שינוי במאזן הכוחות לטובת שוק קונים לעומת שוק מוכרים".

עם זאת, גבע מוסיף ש"זה לאו דווקא מתבטא במחיר. בעולם שבו אני מסתובב אני לא מרגיש לא את 'מחירי השחיטה' ולא את מה שמכונה 'fire sale'. לא נתקלתי במצב שבו המוכרים אומרים 'נמכור בכל מחיר'. ברור שלא ימכרו בכל מחיר, אבל גם לא 'כמעט בכל מחיר'. יש ירידת שווי וירידה בתנאים הנלווים, הדיו-דיליג'נס הרבה יותר מוקפד, המשא-ומתן יותר קשה וקשוח, אבל לא מוכרים בכמעט אפס".

השמועה על הנודניק מישראל

המשבר הנוכחי אינו הראשון שחווה גבע. את המשבר הכלכלי הראשון שלו הוא חווה כעורך-דין צעיר במקום שבו המשברים באמת גדולים: בארה"ב. גבע, נשוי לרוני ואב לארבע בנות, החל את דרכו המקצועית כמתמחה במשרד עוה"ד נשיץ-ברנס, אצל חנינא ברנדס. שם התאהב בדיני התאגידים, במשאים-ומתנים לסגירת עסקה ובאקשן והדינמיות של התחום. לאחר ההתמחות יצא עם אשתו ללמוד בחו"ל, "בתפוח הגדול", באוניברסיטת NYU. היא עשתה דוקטורט במדעי המוח. הוא תואר שני במשפטים, בתחום החברות.

כשסיים את לימודיו, ב-1991, חיפש עבודה במשרד עו"ד מוביל בארה"ב. מהר מאוד הבין שזה לא פשוט. "זו הייתה תקופת משבר כלכלי, שבעקבותיו ג'ורג' בוש האב הפסיד בבחירות, אבל יותר חמור מזה היה שלא מצאתי עבודה. זה הרבה יותר הטריד אותי". גבע הגיש קורות-חיים ל-500 משרדים. הוא חילק אותם לקבוצות של 50 וכשקיבל תשובות שליליות מקבוצה אחת, שלח מיד את הערימה הבאה. "זו הייתה תקופה מעצבת בחיי. לקח לי המון זמן להבין את התשובות השליליות. הייתי מקבל תשובות שאומרות 'אתה יותר מדי מוכשר'. גם אני חשבתי שאני אובר-מוכשר, הסכמתי איתם, אבל במקום להבין שאמרו לי 'לא', התקשרתי לאנשים ואמרתי להם שזה לא נורא בעיני. אז הבנתי מה התשובות השליליות באמת אומרות".

גבע קיבל מאות תשובות שליליות, 499 ליתר דיוק, אך הוא לא ויתר. "כשהייתי מקבל את התשובות השליליות, הייתי מוחק את שמות המשרדים מהרשימה, וממשיך לשלוח. גם אחרי שמחקתי המשכתי לקבל תשובות שליליות. הייתה לי הרגשה שמסתובבת שמועה בעיר, שאיזה נודניק מישראל מחפש עבודה ולמה לחכות לרגע האחרון - בוא נודיע לו מראש".

ההתמדה השתלמה. לאחר שנה של חיפושי עבודה התקבל גבע לאחד המשרדים המובילים בארה"ב - משרד סקאדן-ארפס. כשהחל לעבוד הבין עד כמה המשבר הכלכלי היה חמור ומדוע לא הצליח למצוא עבודה. הקומה שבה ישב הייתה ריקה מאדם. המשרד התפוס היחיד היה שלו. "עשיתי לעצמי חדר אחד לניירת, חדר אישי לטלפונים וחדר אחר לפגישות, עד שלאט-לאט התחילה ההתאוששות".

עם ההתאוששות הכלכלית, גבע מצא את עצמו במקום שבו רצה להיות: בלב ליבן של עסקאות בינלאומיות. הוא היה בצוות שטיפל מצד החתמים בהנפקה של טבע של כור, באחת ההנפקות של צים ושל כי"ל ובעסקאות אמריקניות רבות. "ההנפקה הראשונה שעסקתי בה הייתה של מכרה זהב של לו ג'ייקוב רוטשילד בסך מיליארד דולר".

תחום שלם שטיפלנו בו נעלם

אחרי 6 שנים בארצות-הברית החליט לחזור עם משפחתו - האישה, שסיימה את הדוקטורט, ושתי הבנות - לישראל. הפעם לקח לו פחות זמן למצוא עבודה. "התלבטתי בין המשרדים הקטנים-בינוניים לבין הגדולים. חשבתי שדווקא באחד המשרדים הקטנים, שחשופים, מצד אחד, לעולם התאגידי, ומצד שני, אין להם עדיין חשיפה מרבית, תהיה לי הזדמנות לתת ערך מוסף ולתרום מהניסיון שצברתי במשרד בניו-יורק. בסוף בחרתי במשרד בינוני-קטן".

המשרד הקטן שבו בחר גבע היה משרד "מיתר" (נוסד בשנת 1962), שהעסיק אז (ב-95') 10 עורכי-דין. שנה קודם לכן הצטרפה אליו עורכת-דין מנוסה ומקצועית, שעם הזמן הפכה לאחת הדיל-מייקריות הבולטות בישראל, מיה ליקוורניק, שגם ברקורד שלה היו כמה שנות עבודה במשרד מוביל בניו-יורק. גבע וליקוורניק הובילו את המשרד לזירה הבינלאומית, לבריכה שבה שוחים הכרישים הגדולים ותאגידי הענק. מאוחר יותר התמזגו עם משרד לשם, ברנדויין, והשאר היסטוריה. תוך עשור רשם המשרד גידול של כ-400%, והתברג למקום השלישי בדירוג משרדי עורכי-הדין לפי גודלם.

גבע, שנטל חלק פעיל בצמיחה הזאת, מודה שהיום המצב שונה. "כולם נפגעו מהמשבר, כולל אנחנו, במובן המקרו של ישראל ובמובן המיקרו של המשרד. תחום שלם, שהיינו קשורים אליו, של טיפול בבנקים להשקעות, נעלם. אין בנק השקעות גדול בארה"ב שלא ייצגנו אותו. ליהמן-ברדרס היה לקוח משמעותי של המשרד והיום הוא לא קיים במתכונתו הרגילה. ברור שזה משפיע עלינו".

עם זאת, מבהיר גבע, "הפגיעה במשרד מתונה. מאחר שמצב לקוחותינו עכשיו רגיש מאוד והם בקשיים והיכולת שלנו לצפות מה יקרה הלאה יותר מוגבלת, אנחנו נפגעים. אבל אין לנו כמשרד, ואין גם בישראל בכלל, קטסטרופה".

* להערכתך, אנחנו לקראת סיום המשבר או אחרי השיא?

"אין לי מושג מה יוליד מחר, אבל אם עליי להמר, אנחנו רחוקים מהסוף. יכול להיות שאנחנו לקראת הגל השלישי של המשבר. השני כרגע קורה, ומאוד סביר להניח שיהיה גם גל שלישי".

* ואז נגיע לקטסטרופה שאתה אומר שאנחנו לא חווים היום?

"אני לא חושב שהיה שחור מוחלט במשק עד עכשיו, ומקווה שלא יהיה. יש הרבה פעילות היום, ואני לא מאמין שהיא תיעלם. אבל אני גם לא חושב שאנחנו לפני המראה למעלה. בעיניי, העליות של הבורסה בחודשיים-שלושה האחרונים לא מסמנות כלום. זה לא משבר מבית מדרשינו, ואני חושב שטיפלנו בו באופן חיובי. גם הממשלה וגם המשק. אנחנו מלקים את עצמנו יותר מדי. הרבה פעמים אנחנו חושבים שאנחנו מעצמה שאנחנו לא. אני מעריך שלאורך תקופה נוספת, לפחות בשנה הקרובה, המצב ימשיך להיות ככה. באמצע. לא שחור ולא לבן. אשמח אם תראייני אותי עוד שנה, ואגלה שטעיתי ושמעכשיו המראנו והייתה פריחה".

רזומה

* מקצועי: עו"ד דני גבע (50), שותף בכיר במשרד עוה"ד מיתר, ליקוורניק, גבע & לשם, ברנדווין. מתמחה בדיני חברות, במיזוגים ורכישות ודיני ניירות ערך. טרם הצטרפותו למשרד מיתר, ב-95', עבד בפירמת עוה"ד הניו-יורקית המובילה סקאדן-ארפס.

* אישי: יליד תל-אביב. נשוי לרוני, חוקרת מוח (נוירו-פסיכולוגית), ואב ל-4 בנות: יעל (22), סטודנטית למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, קצינת מודיעין במיל'; גיל (21), סטודנטית במכללת ספיר לקולנוע (עריכת פס-קול), שירתה בפיקוד העורף; אורן (17.5) תלמידת י"ב בתלמה ילין (אומנויות); ועדי (12) תלמידה בבית-הספר לאומנויות.

* צבא: גדל במשפחת אנשי צבא קבע. שירת כקצין בקבע בשריון. השתחרר ב-1982, לאחר מלחמת שלום הגליל, שבה שירת כמ"פ. במהלך שהותו בת 6 השנים בארה"ב ללימודי תואר שני במשפטים באוניברסיטת NYU בניו-יורק ועבודה בחו"ל, הגיע בקביעות לשירות מילואים בארץ, לרבות בתקופת מלחמת המפרץ.