גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

האם התקשורת בכלל, והישראלית בפרט, ממלאת את תפקידה? שאלה מצוינת. אבל השאלה היא מה הוא תפקידה. אם תפקידה הוא, נניח, למסור מידע, אז אולי היא עושה את זה לא רע. אבל אם תפקידה הוא לנתח ולחזות תהליכים, להצביע על מחדלים, להתריע מפני סכנות, הרי שכאן התקשורת נכשלה כל ימיה ונכשלת גם עכשיו בתפקידה.

כך למשל, שתי דוגמאות קטנות לרענון הזיכרון: חציית התעלה על-ידי המצרים ב-1973 וניצחון החמאס בבחירות ברשות הפלסטינית, הפתיעו את כל כלי התקשורת בארץ בדיוק כמו את הממשלות ששלטו כאן. אז מה ההבדל? אין הבדל. אלו וגם אלו נכשלו במילוי תפקידם, אם זה אכן תפקידם.

תעשו לי נעים

שהרי בשנים האחרונות, בעיקר מאז עלותם לשלטון התקשורתי של ערוץ 2 ובנו בכורו הצולע ערוץ 10, כלומר עם השתלטות ערוצי הטלוויזיה המסחריים על חיינו, מתברר לפתע שתפקידה העיקרי של התקשורת, והתופעה היא עולמית ולאו דווקא ישראלית, הוא בכלל לא למסור מידע או לנתח תהליכים, אלא לעשות לעם נעים. ואכן, זה מה שעושים ערוצים 2 ו-10, כשכלל התקשורת, המשודרת והכתובה, מחרה אחריהם.

בתחרות של מפעל הפיס לכתיבת סיפור קצרצר, באורך של מסרון טלפוני (140 תווים), זכתה בחורה ירושלמית בשם אפרת בן ארזה, בעלת בוטיק לבגדי מעצבים בשוק מחנה-יהודה, שכתבה את הסיפור המאוד היפה הבא: "מה בשבילך אבא'לה? שאל אותו החציליונר בשוק, מפשיטו באחת מהחיוך שכיסה על החלל הפנוי, המת, הגדל בבטנו מאז ראה את תוצאות ספירת הזרע שהגיש לו ד"ר מן".

ירון לונדון, שראיין בתוכניתו "לונדון וקירשנבאום" בלי קירשנבאום, את הגברת בן ארזה, ביקש לדעת את מקורות הסיפור, מן הסתם חיפש איזו רכילות עסיסית על עקרות ומאבקי הפריה בחייה ובמשפחתה של בן ארזה, אבל זו ענתה בתשובה דווקא מן השוק.

בשוק, היא אמרה ללונדון, מתרחשות המון פגישות אנושיות, מאוד אינטנסיביות, אבל מאוד קצרות, רגעיות. ולא רק זה, אלא שבשוק המוכרים יוצרים, כך היא אמרה, "סבביזציה של המצב", כלומר - מעין עליצות תמידית ומלאכותית, העוזרת להם למכור כמה שיותר, ומתוך כך עלה במוחה הסיפור שהיא כתבה, על האבא'לה שלא יכול להיות אבא'לה.

מוכרים יוגורט

והנה בצירוף מילים מקורי ויפה זה, "סבביזציה של המצב", הצליחה בעצם בן ארזה להגדיר באופן מדויק להפליא את מה שעושה התקשורת הישראלית כולה, ובראשם כמובן ערוצי הטלוויזיה המסחריים השליטים, במציאות חיינו. הם מכסים על המציאות בעליצות תמידית, מלאכותית, צעקנית, מטופשת - כלומר עושים "סבביזציה של המצב" - כדי למכור לנו ראשית את עצמם, ובאמצעותם את מנות היוגורט, המשקאות הקלים, הטלפונים הניידים והמכוניות המשפחתיות שאנחנו צורכים כמו משוגעים.

שהרי אם מרימים לרגע את מכסי היוגורט או המנוע, ומביטים נכוחה במציאות, מתברר שהמצב הוא קטסטרופלי להחריד, שהנה ישראל עומדת כמעט בכל תחום - למן מצב המים ועד מצב ירושלים, למן הגזענות ועד לפאשיזם המתדפק על דלתנו, למן היחסים עם ארצות הברית ועד למלחמת הטילים הקרבה עם אירן ובנותיה - על פי התהום, ועוד מתעקשת לקפוץ לתוכו קפיצת ראש בלי קסדה. והתקשורת במה היא עוסקת? בסביבזציה של המצב, כלומר ב"כוכב נולד" ובדודו טופז.