בשבוע שעבר געשה ורעשה התקשורת בעניינו של אל"מ משה (צ'יקו) תמיר, שהורשע על-ידי בית דין צבאי במסכת של שקרים וזיופים, ונדון להורדה בדרגה, שמשמעותה המעשי סילוקו מן הצבא. האיש, להזכירכם, נתן לבנו בן ה-14 לנהוג בטרקטורון צבאי, ומשזה היה מעורב בתאונה, שיקר וזייף מסמכים כאילו לא בנו, אלא הוא נהג בטרקטורון.
בבית הדין התחרט לכאורה צ'יקו על מעשיו, אבל טען שעשה זאת לא כמפקד, אלא כאב המתייצב להגן על בנו. תמיר לא שיקר בעניין הטרקטורון כדי להגן על בנו, כי במקרה הזה לא היה שום צורך להגן על בנו. אומנם הבן ביצע בפועל את עבירות התנועה, אבל בהיותו קטין, ומאחר שעשה זאת ברשות אביו, הילד מוגן ממילא מפני תביעה וענישה.
לעומת זאת, האב-הקצין שנתן לבנו לנהוג בטרקטורון אחראי על שקרה, מבחינת החוק האזרחי והצבאי גם יחד. זאת אומרת שאל"מ תמיר שיקר כדי להגן על עצמו ועל מעמדו, ולא כדי להגן על בנו. לפיכך טיעונו בבית המשפט כי שיקר כדי להגן על בנו הוא שקר נוסף במסכת שקריו, המעיד כי מדובר בשקרן מועד, ולפיכך טוב עשה בית הדין שהעניש את האיש בחומרה.
אלא שמשום מה התגייסה מערכת הפיקוד הצה"לית, ואיתה כמעט כל התקשורת, הכתובה והמשודרת (לבד מצדיקים בודדים), להגן על האיש ולהתנפל דווקא על בית הדין, בטענה המדהימה שמדובר ב"קצין איכותי, שצה"ל לא יכול בלעדיו".
כלומר - מפקדי צה"ל ומרבית הכתבים והפרשנים הצבאיים ובעלי הטורים והדעות בתקשורת, חושבים שקצין שהורשע בכך שהוא שקרן מועד הוא "קצין איכותי". זאת אומרת שלא רק שדיווחי שקר כבר אינם פגם, מוסרי או מבצעי, בעיני האליטות הצבאיות והתקשורתיות שלנו, אלא שהם אפילו סממן של איכות.
בשבוע לאחר מכן הופיע ראש הממשלה בנימין נתניהו בנאום עלוב באוניברסיטת בר-אילן, שכל כולו היה מסכת של רמייה, הטעיה, טיוח ושקרים, כדי לסבר את אוזני "הפריץ" האמריקני אובמה, על מנת שממשלת ומדינת ישראל יוכלו להמשיך בפעולות הכיבוש, הדיכוי וריסוק השלום שלהן כבימים ימימה.
כך, למשל, כבר בראשית נאומו קרא נתניהו לפלסטינים לגשת מיד למשא ומתן לשלום, בלי שום תנאים מוקדמים. כמה חמוד ויפה מצדו. אלא שבהמשך הציב ביבי בפני הפלסטינים שורה ארוכה של תנאים מוקדמים, המעקרים את המשא המתן המוצע מכל תוכן ומחבלים מראש בכל ניסיון להגיע לשלום: הכרה של הפלסטינים בישראל כמדינה יהודית, פירוזה של המדינה הפלסטינית, אי החזרת פליטים פלסטינים לגבולות מדינת ישראל, השארת ירושלים כולה בריבונות ישראל, אי בהתנחלויות, ועוד כהנה וכהנה.
עצם הצבת הדרישות הללו כתביעות מוקדמות, לכאורה תחת הקריאה למשא ומתן ללא תנאים מוקדמים, מורה שמטרת ראש הממשלה ומדינת ישראל היא לא להגיע לשלום, אלא דווקא לחבל ביכולת להגיע לשלום ולהטיל את החבלה הזאת על כתפי הפלסטינים.
והנה, גם מסכת השקרים הברורה והשקופה הזאת של ראש הממשלה, נתקבלה על-ידי התקשורת הישראלית בשמחה ובברכה, כשזו הכתירה, כמעט כולה כאיש אחד, את נאום השקר והכזב הזה של נתניהו כ"נאום חיובי" וכ"צעד קדימה" ומיני חארטה שכאלו.
ללמדנו כי השקר והכזב הופכים ללחם חוקנו בכל התחומים. ולא ייפלא. שכן כשאדם, או ארגון, מתעקשים להתכחש למציאות, אין להם ברירה אלא לשקר לעצמם ללא הרף, עד שהשקר נכנס לדמם והופך אצלם ל"סממן של איכות" ול"צעד קדימה". תשאלו את דודו טופז.