יש עונות גרועות, יש עונות איומות וישנה עונת 2008/09 של מכבי תל אביב, שהיתה אחת מנקודות השפל העמוקות בתולדותיו של מועדון הספורט המוביל בישראל, מכל בחינה אפשרית. מקצועית, כידוע, אולם גם פיננסית.
עד היום הצליחה מכבי, על 77 שנותיה, לשמור את המידע העסקי הרגיש בתוך חומותיה הבצורות. חוזי שחקנים ומאמנים, הכנסות, התחייבויות כספיות, הוצאות אחרות - עבור הסובבים אותה היו כולם בגדר הערכה בלבד. מכיוון שכך, גם מימדי הקטסטרופה הכלכלית של העונה החולפת לא היו ידועים לציבור.
כעת, בפרויקט מיוחד, חושפים "גלובס" ו-וואלה! ספורט את הנתונים הכספיים המדויקים שעמדו מאחורי מכבי ת"א בשנים האחרונות בכלל, ובעונה האחרונה בפרט; את חגיגת הבזבוזים הגדולה של אחת המערכות העשירות בכדורסל האירופאי; את משכורות השחקנים, הצוות המקצועי ואנשי המנהלה; את הפסדי העתק, שנבעו מההתנהלות המקצועית התמוהה; כל אלו יסבירו כיצד הגיע המועדון למצב בו הוא מותח בכל שנה את סעיף ההכנסות לכדי שיא חדש, ועדיין בסוף היום סופר בדפי המאזנים רק מינוסים.
הפעם אין מדובר בהערכות, אלא בנתונים מדויקים, אחד לאחד, כפי שמשתקפים ממאזני הקבוצה. קחו אוויר, וצללו יחד איתנו אל תוך ספרי החשבונות של מועדון הכדורסל מכבי תל אביב בע"מ.
1. דצמבר 2008: סימנים ראשונים של קריסה
איש לא יכול היה לדמיין שתוך זמן כה קצר יקרסו כל התכנונים התקציביים שנתפרו לעונה החולפת. אל הדרך יצאה מכבי כשהיא מגובה בתקציב הגבוה בתולדותיה - 19,417,132 דולר. אלא שכבר ב-8 דצמבר, בקושי חודשיים בתוך העונה, התכנסה ועדת הכספים של הקבוצה כדי לעדכן את המספרים.
בהתכתבויות פנימיות בין חברי האקזקוטיבה - ההנהלה המצומצמת - נכתב לאחר אותה פגישה כי "בהתאם לשינויים שקרו, תחזית הסטיות מביאה לצפי הפסד של כ-1.3 מיליון דולר ללא פחת, והפסד של כ-1.7 כולל פחת". ובמילים אחרות, כבר אז התבקשו הבעלים להכניס את היד לכיס. הסיבה העיקרית לאותן סטיות היתה צירופו של מרכוס בראון באוקטובר אשתקד, בעלות של 1,101,841 דולר בדיוק.
בהמשך צפו עוד כמה בלת"מים - פיני גרשון הוזעק מיוון בעלות של 751,269 דולר, מרכוס פייזר (חזר) ואלטון בראון (נחת) חיזקו את הסגל בעלות נוספת של 1,066,965 דולר, ופתאום גם התברר שלליאור אליהו נולד חוב של 192,308 דולר שלא חושב בתחילה.
שכר השחקנים המופרז היה אחד מסממני העונה הקודמת. הדוגמא הטובה ביותר הייתה קרלוס ארויו, שעלות שכרו - 3,435,734 דולר בדיוק (לרבות עמלת סוכן) - נגסה ב-17% מהתקציב הכולל של המועדון. רודני ווייט צורף מהליגה הסינית בעלות פנומנאלית של 1,219,264 דולר. עלותו של אסטבן באטיסטה, שחקן משלים להזכירכם, עלתה לכדי 1,313,678 דולר. טל בורשטיין, שכמעט ולא שיחק בשנתיים שקדמו לעונה עקב פציעות חוזרות ונשנות, עלה למכבי 1,314,496 דולר נוספים.
עם תחילת העונה התברר כי השכר הגבוה לא היה בהכרח ערובה להצלחה. בזבוז הכספים על שכר השחקנים והצוות המקצועי תפח לממדים חסרי תקדים, של למעלה מ-55 מיליון שקל. במזכר ששלח בחודש דצמבר, ופורסם כאן לפני כשבועיים, קבל רענן כץ על השכר המופרז ששולם לשחקנים.
על מה כץ התרעם? בעיקר לנוכח הידיעה שבשנים הקודמות גרפה מכבי תארים בתקציבים נמוכים הרבה יותר. כמה נמוכים? שימו לב לנתון הבא: בעונת 2005/06, העונה האחרונה של שושלת פארקר-וויצ'יץ'-גרשון האגדית, הסתכם שכר השחקנים ואנשי הצוות המקצועי, על פי דו"חות פנימיים שהגיעו לידי "גלובס" ו-וואלה! ספורט, ב-36,856,000 שקל בלבד. במלים אחרות, תוך שנתיים זינק שכר השחקנים והצוות המקצועי בכ-50%. את התוצאות על המגרש של אותן עונות כולנו זוכרים.
אגב, סביר להניח שאחד הדברים שדחפו לבניית סגל כה יקר היה המתנה הגדולה שקיבלה מכבי בקיץ שעבר מאולימפיאקוס עבור שחרורו של יותם הלפרין - מדובר בפיצוי הגבוה ביותר אי-פעם לו זכתה בגין שחרור של שחקן: 852,900 דולר.
וכך, תחנת הרכבת שהביאה איתה להיכל שחקנים, מאמנים, עוזרי מאמנים, מאמני כושר ויתר פונקציונרים, הקפיצה את סעיף השכר המקורי שתוכנן לעונת 2008/9 מ-12,975,137 דולר לכ-16.1 מיליון דולר. מהסכום הזה צריך לקזז כמה מאות אלפי דולרים, שחסכה מכבי בזכות שחרור מספר שחקנים.
2. למה לאמן קבוצה בליגת העל? עדיף לסדר מגבות בהיכל
עניין נוסף שהוביל לחילוקי דעות קשים בין קבוצות הבעלים היה תופעת הבזבוזים הכרוניים, שהשתרשה במערכת. לדוגמה, נסיעות של מקורבים וחברי הנהלה לכל משחק חוץ באירופה, לרבות שיכון כל המנהלים בסוויטות, על חשבון המועדון. גורמים במועדון טענו כי הגורם המייצג לתופעה הוא רואה החשבון נמי גולדשטיין - מקורבו של דייויד פדרמן, שאינו מחזיק בתפקיד מוגדר בקבוצה, והפך ברבות השנים לחלק בלתי נפרד מההתנהלות היומיומית של המערכת. גולדשטיין כמעט ולא מחמיץ אף נסיעה לחו"ל ונהנה מכל הפינוקים שהמועדון יכול להציע.
נמי גולדשטיין הוא רק המשל. שמו עלה לא מעט פעמים בשיחות סגורות בין הבעלים, כשעלתה לדיון סוגיית הבזבוזים. העימותים הללו היו סלע המחלוקת בין רענן כץ לבין פדרמן. כץ הודיע כי הוא מוכן לייקר את סעיף הטיסות בתקציב ולצאת בצ'ארטרים, אפילו אם ימומן הדבר ישירות מכיסם של הבעלים, זאת כדי ששחקני הקבוצה יוכלו לנוח עוד מספר שעות ולא יהיו תלויים בטיסות אזרחיות, שממריאות ברובן בשעות הבוקר המוקדמות מאוד - כנהוג ב-NBA - אך בתמורה ביקש לקצץ בסעיפים אחרים. "יש יותר מדי שומן בקבוצה הזו", כפי שהגדירו בסביבתו של כץ.
מחלת הבזבוזים הממארת התפשטה גם בצוות המקצועי. הנה כמה דוגמאות: רועי חגאי, שהגיע בקיץ שעבר כעוזרו של בירנבוים, זכה לשכר ברוטו של 136,400 דולר. לצורך ההשוואה, מדובר בשכר כפול מזה שמרוויח עוזר המאמן בהפועל ירושלים, מתן חרוש. יש לזכור כי חגאי הוא רק אחד משני עוזרים (השני, אבי אבן, לקח 101,011 דולר ברוטו).
והנה עוד מספר אנקדוטות: עלותו של עמי ביטון, מנהל המשק של המועדון, הגיעה בעונה החולפת לכדי 78,652 דולר ברוטו - שכר הגבוה משל רוב מאמני ליגת העל. עלותו של אלי נתנאל, אפסנאי הקבוצה, היתה 75,951 דולר. לא נזלזל, חלילה, בעבודתם של השניים, רק נציין שדני פרנקו, שהוביל בעונה שעברה את הפועל חולון לזכייה בגביע המדינה, הרוויח שכר כמעט דומה לזה של אנשי המשק בצהוב-כחול.
גם פונקציות בשכר חדשות נוספו. העונה החולפת הייתה הראשונה בה שילמה מכבי למנהל הקבוצה, אחרי שבמשך שנים עבדו שמלוק מחרובסקי ומוני פנאן בהתנדבות. עבור עבודת הקודש שעשה המנהל גור שלף במועדון הוא תוגמל ב-116,459 דולר ברוטו. וישנם עוד כמה אלמנטים שעלו לא מעט: למשל, השי שמכבי מחלקת למנויים - הכולל לוח שנה ולוח משחקים קטן - עלה למועדון 44,644 דולר. עלות להקת המעודדות היתה 25,800 דולר. ומי שמכיר את מסיבת העיתונאים המסורתית של פתיחת העונה - זו שנערכת במלון מפואר על חוף ימה של תל אביב, וכוללת בופה עשיר - זאת עלתה 9,766 דולר.
רגע לפני שיצאה העונה לדרך, נפרדה מכבי מניקולה וויצ'יץ', מגדולי שחקניה בכל הזמנים. המשחק ההוא עלה למועדון 79,989 דולר. בסך הכל נבנה התקציב עם הוצאות תפעול של 5,595,547 דולר - עלייה של 20% בהשוואה לשנתיים שלפני כן.
בקיץ שעבר החליטו אנשי מכבי להשקיע כספים למען עתיד המועדון. לשם כך בנו מחלקת סקאוטינג, בראשה עמד דני גוט, לשעבר עוזר המאמן בקבוצה וכיום מאמן עירוני ר"ג. אותה מחלקה תוקצבה בסכום כולל של 458 אלף דולר (מתוכם 174,112 דולר עלות שכרו של גוט), אבל פורקה כעבור מספר חודשים בודדים, ולא סיפקה תוצאות. כמעט חצי מיליון דולר - חצי מתקציב של קבוצה ממוצעת בליגת העל - שירדו לטמיון.
3. דברים שאי אפשר להיפטר מהם
מה שעוד מקשה על ההתנהלות של מכבי הם הגבנונים שהיא גוררת לאורך השנים. למשל, 540 אלף דולר שהיא מחויבת לשלם בכל שנה, בגין השיפוץ המקיף שנערך ביד אליהו. מדובר בהסכם לעשר שנים, שהחל רק ב-2006.
גם שידורי הטלוויזיה מהווים בעיה. להבדיל מעונות קודמות, בהן זכתה להסכם "פיקס" עבור זכויות השידור, בהסכם האחרון עם ערוץ 10 הותנה הכסף במעבר שלבים ביורוליג. הסכם מדורג, מה שנקרא. השנה עמדו הסכמי הטלוויזיה של מכבי על 3,040,000 דולר, ובנוסף קיבלה מכבי עוד 350 אלף דולר ממכירת זכויות השידור לאינטרנט ולסלולר. מתוך הסכום הזה, שהועבר ליורוליג, היתה אמורה מכבי לקבל בחזרה 2,642,570 דולר. הסכומים הללו נכנסו לתקציב כעובדות ברורות מאליהן. בפועל, מכבי הודחה מהמפעל כבר בשלב הטופ-16, ההסכם עם ערוץ 10 נחתך בשלב מוקדם יחסית, ומכבי איבדה ממנו קרוב לשליש.
ישנם שני גבנונים נוספים, שקשורים להלוואות שהקבוצה גוררת. אחד הוא הלוואה מהבנקים, שהשנה עמד ההחזר שלה על 398,252 דולר, והשני הוא מימון בגין רכישת הקובייה הגדולה שהותקנה בהיכל (469,001 דולר). אם לא די באלו, הנה עוד דוגמה לעול נוסף שעשוי להיווצר בקרוב: עומרי כספי זכה בעונה האחרונה לשכר חייל, של 23,479 דולר ברוטו (עקב מגבלות החוק). לו היה נשאר בקבוצה, אמור היה כספי להרוויח בעונה הבאה במכבי למעלה מ-1.5 מיליון דולר ברוטו - סכום שמגלם גם את שכרו האמיתי בשנה שעברה. מאחר שכספי לא ישחק בעונה הבאה במכבי, זו עדיין תיאלץ לסגור את החוב בגין השנתיים ששיחק במדיה כחייל.
