שרי אריסון עוד לא יודעת את זה, אבל בקרוב יתווסף לתור המתדפקים על דלתה בבקשת תרומה גורם נוסף: האגודה למען החייל. בעלת השליטה בבנק הפועלים נודעה בזכות תרומותיה לבתי חולים, למוסדות חינוכיים, לאוכלוסיות במצוקה ועוד; חיילי צה"ל נותרו בינתיים מחוץ למפת הנדבנות שלה.
ראשי האגודה, היו"ר אביגדור קהלני והמנכ"ל ציון ספיר, משוכנעים שמדובר באבסורד. "אריסון", אומר ספיר בראיון ל-G, "תורמת לכל-כך הרבה גופים, עושה המון פילנתרופיה - אבל לא תורמת שקל לאגודה".
למה?
"כי לא פנינו אליה בצורה מסודרת. אני ואביגדור רוצים לבוא לשרי ולהציג לה תוכניות שמתאימות לאג'נדה של קבוצת אריסון - שתתרום".
היא תסכים?
"להערכתי כן".
לכמה אתה מצפה?
"מיליון דולרים בשנה".
אריסון אינה היחידה. דווקא עכשיו, בעיצומו של המשבר הגלובלי שחתך ללא רחם בשוויים של טייקוני המשק, מתכננת האגודה לבקשם לפתוח את הכיס. "בשנה של עבודה נכונה אנחנו יכולים להכפיל את היקף התרומות המגויסות בארץ", משוכנע ספיר, שהקים מחלקה מיוחדת לטובת העניין. "היום אנחנו לא נמצאים אצל שועי המשק. לא ניסינו לפנות למגזר העסקי באופן מערכתי. לא היינו אצל עפרה שטראוס, נוחי דנקנר, יצחק תשובה. אנחנו מטיסים בכל שנה 3,500 חיילים בודדים לביקור אצל משפחותיהם, ב-6 מיליון שקלים. אנחנו רוצים לבוא, למשל, לנוחי, ולהגיד 'קח את פרויקט טיסות חיילים בודדים - תתרום לו'".
לאיזו תרומה היית מצפה מנוחי דנקנר?
"מיליון דולרים בשנה".
ומעפרה שטראוס?
"לפחות שני מיליון שקלים".
ויצחק תשובה?
"מיליון דולרים".
כמה בסך-הכול בכירי המשק יכולים לתרום לכם?
"15-20 מיליון שקלים בשנה כמו כלום. לא מיצינו את הפוטנציאל מאותן חברות בארץ שמרוויחות את כספן מהאזרחים. אנחנו נחזיר את זה לחיילים".
היום, חברות רבות תורמות לפרויקט "אמץ לוחם" של האגודה ונהנות מהדיבידנד היחצני תמורת 100 אלף שקלים בשנה בלבד, שהם לפעמים פחות משכר המנכ"ל לשבוע. ספיר, שאומר ש"בשביל חברה זה כלום", רוצה הרבה יותר.
אפשר שאנשי העסקים הבכירים יתקשו, משיקולי תדמית, לסרב לתרום לחיילים, אבל אם קיים מכשול בדרכם של ספיר ושל קהלני אל הכסף, קוראים לו תדמיתה השלילית של האגודה. שנים של התנהלות בעייתית הפכו את האגודה מפרה קדושה לפרה שמצווה לשחוט. באופן אירוני, תכיפות המלחמות בימי ממשלת אולמרט הפכה לגלגל ההצלה של התרומות. "הציבור אוהב לתרום במהלך מלחמות", אומר ספיר. "ב'עופרת יצוקה' גייסנו 20 מיליון שקלים. במלחמת לבנון זה היה שיא: אספו 10 מיליון דולרים תוך כדי המלחמה, ואחריה היה גל של עוד 50 מיליון שקלים".
דוגמה מובהקת להתנהלות מרחיקת תורמים סיפק בתחילת השנה דוח מבקר המדינה. הוא תקף בחריפות את החלטת קודמו של ספיר, תא"ל במיל' אריה פישביין, לשלם 1.2 מיליון שקלים לעסקן יעקב ברדוגו, תמורת "ייעוץ" בנוגע לקבלת כספים ממפעל הפיס. "רק מתוך מה שאני קורא ושומע בתקשורת", אומר ספיר, שהחליט לתבוע את ברדוגו בדרישה שישיב כמחצית מהסכום (ועל כך בהמשך), "עולה שלא היה צריך את ברדוגו בשביל לקבל את התמורה מהפיס. איש לא אמר שהכסף לא יגיע לאגודה".
זה היה חוזה מושחת, לדעתך?
"כשר אבל מסריח".
כמי שהיה שלושים שנה בצבא והתנדב קודם באגודה, איך הרגשת כשגילית מה קרה כאן?
"לא מצאתי כאן דברים פליליים באופן מובהק. אין מי שלקח כסף לכיסו. הייתה פה התנהלות שאולי אפשר היה לעשות אותה אחרת".
ירושה בעייתית
אין ספק שספיר וקהלני מתמודדים עם ירושה בעייתית, אלא שגם בתקופתם העניינים רחוקים מלהתנהל על מי מנוחות. חברים בוועד המנהל התפטרו תוך האשמת השניים בהתנהלות כושלת ובקלקול היחסים עם תורמי האגודה, באופן המסכן לדעתם את המשך קיומה. "באופן קבוע", מספרים חברים שנכחו בישיבות הוועד, "קהלני היה מתעצבן ואומר, 'אני גיבור ישראל. הסורים לא הכניעו אותי - אז אתם תכניעו אותי?' זה הסגנון". בנוסף, יו"ר מרחב המרכז באגודה, ניצה בובליל, הגישה לאחרונה למבקר המדינה תלונה נגד הנהלת האגודה.
מעבר למאבקי האגו והיריבויות האישיות, בוועד המנהל מתקיים ויכוח יסודי על מהותה של האגודה. בעוד שספיר מצהיר מפורשות על רצונו להשתחרר מהתלות בתורמים, להתמקד בהגדלת מקורות ההכנסה האחרים ולנהל את האגודה כעסק לכל דבר, טוענים מתנגדיו כי האגודה אינה עסק ושהתורמים הם כל ההצדקה לקיומה. "עשינו פה מהפכה", הוא מתגאה, "מהפכה ניהולית, מהפכה תרבותית-ארגונית, שכולה מעבר לחשיבה כלכלית-עסקית. היתרון שלי הוא שבאתי מהמגזר העסקי. כשהגעתי אמרתי, 'אנחנו חייבים בכל בוקר לחשוב עסקי. איך למקסם את הפעילות שלנו כדי שתביא רווח ורווחה לחיילים'. אנחנו לא גוף פרטי שחי מרווחים, אבל ככל שנשכיל להתייעל, וזה מה שעשינו, יהיה יותר כסף בקופה ונחזיר אותו לחיילים".
הגישה החדשה של ספיר תתבטא אפילו ב"שירותרום", המותג המזוהה ביותר עם האגודה, שיתקיים השנה בפעם האחרונה. ספיר מתכנן לשמר את המותג, אך באופן מעשי, לבטל את מבצע ההתרמה המיתולוגי. "השירותרום יהפוך לשבוע הצדעה לצה"ל", הוא אומר, "יוצג מספר שאליו אפשר להתקשר ולתרום, אבל לא יתקשרו לאנשים מהבוקר עד הערב בגלי צה"ל ויבקשו 'תתרמו לנו'".
למה?
"אנחנו רוצים להילחם בנושא של השנור. אנחנו לא רוצים להיות שנוררים. זה לא מכובד שלצבא יש שנורר".
כמה השירותרום הכניס בשנה שעברה?
"1.6 מיליון שקלים נטו" (מתוך 11 מיליון הכנסות, א' ר', א' ח').
זה כלום.
"כי יש הוצאות: תשלומים לגל"צ, לטלוויזיה, הוצאות פרסום. לא צריך את הקרנבל הזה. במקומו, אפשר להביא כמה בעלי עסקים גדולים שיתרמו".
המספרים שמציג ספיר מפתיעים: בחמש השנים האחרונות הסתכמו לדבריו הכנסות השירותרום בכ-23 מיליון שקלים בלבד, כשההוצאות ניצבות על 15 מיליון - כלומר רווח שנתי נטו ממוצע של 1.6 מיליון שקלים. במילים אחרות, כ-65 אגורות מכל שקל שנתרם הלכו לאיבוד.
הרווח נטו היה תמיד כל-כך קטן?
"בעבר, הנהלות האגודה הציגו מספרים שלא היו ולא נבראו. הם לקחו את התרומות שנאספו כל השנה וחיברו ליום השירותרום. אמרו 18 מיליון, 20 מיליון, ובפועל זה היה מיליון-מיליון וחצי שקלים. אני ואביגדור החלטנו שנגיד מספרים אמיתיים".
הייעוץ בסינגפור
ספיר (50), תא"ל במיל' ולשעבר מפקד בית הספר לשריון ויועץ לרמטכ"ל בסינגפור, השתחרר ב-2004 והתחיל לנהל חברת בנייה. שנתיים הספיקו לו כדי להתייאש מהענף.
הוא עזב את הקבלנות, ונבחר ליו"ר מרחב באגודה (בהתנדבות), והקים בסינגפור חברת ייעוץ לתעשיות ביטחוניות, בהתבסס על הקשרים שצבר בשליחות הצה"לית. מאז הוא מייצג שם את רפא"ל, את תדיראן, את אלישרא, את BVR וחברה מקומית. העסקים התפתחו, אבל "כשאביגדור הציע לי בסוף 2007 להיות מנכ"ל האגודה, לקח לי שלושים שניות להסכים. ביקשתי רק שיאפשר לי להמשיך את ההתקשרות עם סינגפור, כי הייתי תחת חוזים שלא יכולתי להפר. אביגדור אמר, 'בסדר, תעבוד ב-80% משרה'".
הוועד המנהל אישר את ההסדר, לטענת חברים בו, מאחר שהובטח שבתוך זמן לא רב יסיים ספיר את עיסוקיו בסינגפור - מה שבינתיים לא קרה.
מתי יסתיימו החוזים שלך?
"שלוש-ארבע שנים".
לא נראה לך בעייתי לכהן בשני התפקידים במקביל? ניצה בובליל טענה בישיבת הוועד המנהל שלעיסוק הנוסף שלך "יש משקל ניכר על רווחת החיילים".
"לא. אם הייתי חושב כך הייתי עוזב מיד הכול, כי החיילים יותר חשובים לי".
לפני כשנה גילה דוח מבקרת האגודה שהעסקת ספיר כפרילנסר השיתה עלויות מיותרות על האגודה: החשבוניות שהגיש כללו מע"מ שהאגודה, בניגוד לחברה עסקית, לא יכולה לקזז - ועלות העסקתו הסתכמה בכ-42 אלף שקלים בחודש בעבור משרה חלקית (המע"מ, חשוב לציין, לא שולשל לכיסו של ספיר אלא חזר לרשויות המס).
אחת הדוגמאות שמביאים מבקריך היא חשבון טלפון מ-2008, שהסתכם ב-8,022 שקלים.
"באותו חודש נסענו לראשונה קהלני, שני מנהלים נוספים ואני לדינר המסורתי השנתי בארצות הברית. כל ארבעת המנהלים השתמשו בטלפון שלי לצורך שיחות עם האגודה. בחיים לא השתמשתי בשיחה אחת של האגודה לצרכיי הפרטיים".
בעקבות המקרה הוגבלה תקרת הוצאות הטלפון באגודה והוקמה ועדת בדיקה. לאור מסקנותיה הוחלט שספיר יועסק כשכיר במשרה מלאה, וישיב לאגודה את "הסכומים ששולמו לו בעודף. מנגד, באותה החלטה נקבע כי ספיר יקבל מענק מיוחד מהאגודה. הנימוק: טענתו שעבד באופן מלא בחלק מהחודשים, והערכת קהלני כי ספיר "תרם רבות" לאגודה. "הסכומים העודפים ששולמו", אמר קהלני בישיבה, "שולמו בטעות. התנהלות הצדדים הייתה בתום לב".
לבסוף הוחלט שמבקר האגודה יחשב את הסכומים להחזר ולמענק. העניין טרם הוכרע, ולדברי ספיר "הנושא בטיפול היושב ראש מול הוועד המנהל. בעיקרון, אני לא צריך להחזיר כלום ולא צריך לקבל כלום. כל הנושא הזה היה ניגוח לשמו". לדבריו, הוא נהנה מכל רגע באגודה, על אף ש"אין פה משכורת. בגלל שאני מקבל פנסיה מהמדינה, אחרי שיורד המס התמורה כאן היא כלום".
איך עברת למשרה מלאה אם אתה עדיין מייצג חברות בסינגפור?
"כשאני לוקח ימי חופשה, במקום להיות באילת או בבית אני נוסע לסינגפור. יש פה משהו פסול?"
רחל דולב (לשעבר הצנזורית הצבאית הראשית וחברה לשעבר בוועד המנהל) טענה שלא הגשת תצהירים על עסקיך כפי שחייבה החלטת הוועד.
"הבאתי את כל התצהירים".
מאוחר יותר אמר ספיר ש"אף אחד לא ביקש ממני לתת תצהיר. אמרתי בעל-פה בדיוק באילו חברות אני עובד. אין לי מה להסתיר". דולב, לדבריו, "מובטלת, לא עושה כלום, ולכן שרצה פה ימים ולילות. היא ניסתה לתקוף אותי אישית. בשנה שעברה נערך הדינר השנתי בניו יורק, ולקחתי את אשתי. רחל שלחה מכתב לאביגדור וביקשה לחקור באיזו מחלקה טסתי, מי מימן את הטיסה של אשתי, ואיך לנתי שמונה לילות ב'וולדורף אסטוריה'. בוצעה חקירה באגודה, והתברר שטסתי במחלקת תיירים, אשתי טסה על חשבוני, ולנתי במלון שלושה כוכבים".
היא העלתה את הטענות ממוחה הקודח?
"נכון. מבחינתה כל הצעדים היו כשרים בשביל לנגח אותי. לפני חודשיים שוב הייתי בניו יורק. חשבתי לשדרג מחלקה מכספי. בסוף אמרתי, 'לא רוצה להסתבך, יראו אותך בביזנס וידברו, עזוב, טוס באקונומי'". דולב מסרה בתגובה: "אלה דברי הבל שאינם ראויים לתגובה.
אגב, על תלונתה של בובליל למבקר המדינה שמע ספיר לראשונה מ-G. "לא היה נוח לבובליל ולמעט חברים נוספים שיש יו"ר ומנכ"ל דעתנים", הוא אומר. "לכן, במקום לדבר לגופו של עניין, דיברו לגופו של אדם. איש לא התלונן על שחיתות, חלילה, אלא על צורת הניהול. איפה היה הוועד המנהל שאפשר התנהלות כלכלית מרושלת שהביאה את האגודה להפסדים ענקיים? איפה הם היו בכל הסיפור של ברדוגו? כל המחדלים שעליהם הצביע המבקר התרחשו בתקופתם של חברי הוועד שמבקרים אותי".
לא מדויק: דולב, למשל, הגיעה לוועד רק עם מינויו של ספיר למנכ"ל. אלה דווקא ספיר וקהלני שכבר ישבו בוועד בתקופת ההנהלה הקודמת. "שנים הם שלטו באגודה. הכתיבו להנהלה מה ואיך לעשות, עשו באגודה כבשלהם. בניגוד לעבר, אני ואביגדור היינו מספיק דעתנים כדי לא לקבל כל מה שהם רצו", תוקף ספיר את יריביו.
"הוועד הכתיב ממי לקנות"
מה הם רצו? למשל, טוען ספיר, "היו חברי ועד שהכתיבו לתורמים ממי לרכוש את השירותים. אמרתי, 'חבר'ה, אין דבר כזה'. הייתי מקבל מיילים, 'תרכוש את הסחורה מספק כזה וכזה'".
מיילים מחברי ועד?
"נכון. בשנה שעברה זה הגיע לפיצוץ, כשניסו להכתיב לי איפה לעשות יום כיף לחיילים בודדים. אמרתי, 'לא, יהיה מכרז מסודר, מי שיזכה יקבל את העבודה'. לתורם אמרתי, 'קח את התרומה שלך, תודה רבה', והאגודה מימנה את היום כיף במקומו. האגודה, בניגוד לעבר, מתנהלת לפי כל הכללים והנהלים, עד כדי כך שאנחנו דוחים תרומות".
הפרשה שאליה מתייחס ספיר נוגעת לשלושה תורמים שמארגנים בשנים האחרונות דרך האגודה ימי כיף לחיילים בודדים, תוך מעורבות גבוהה במשא ומתן עם הספקים ובהכנות הלוגיסטיות. גם אשתקד הם ביקשו לתרום לטובת העניין כחצי מיליון שקלים, אך על רקע מחלוקות עם ספיר ביטלו את תרומתם - והאגודה מימנה את יום הכיף על חשבונה.
בדוח בדיקה על הפרשה, שחיברו חברים בוועד, נדחו טענותיו של ספיר לגבי ניסיון להכתיב את זהות הספקים, נכתב שהוא התנהל כמי שרצה להראות "מי בעל הבית", ושמדובר ב"כשל בהבנת מערכת היחסים האמורה לשרור בין עמותה לבין תורמיה (...) ללא הבנה כי ההתנהלות מול התורמים היא על דרך של שותפות, תוך שמירה על החוק וכללי מינהל תקינים ולא בדרך של מאבקי כוח, לא יהיה קיום לאגודה ועתידה בסכנה".
ספיר לא מתרשם. "אנחנו מכבדים ומוקירים את התורמים יומם ולילה, זו זכות קיומנו. עם זאת, למעט התורמים במקרה הזה, אין ולא צריך להיות שום ממשק ישיר לגבי מימוש תרומה בין הנהלת האגודה לבין תורם".
גם במקרים אחרים, הוא מגלה, "מנענו מתורמים לתת תרומות כשהם רצו להכתיב לנו ממי לרכוש את הדברים. היו פה תורמים שאמרו, 'שלום, רוצה חצי מיליון דולרים? אין בעיה, אבל תקנה את הסחורה איפה שאני רוצה'. אמרתי, 'לא חמודי, קח את הסחורה ולך'".
ובעבר הסכימו לדילים כאלה?
"נכון".
כדוגמה הוא מביא מגעים שנוהלו בחודש האחרון עם תורם, שביקש להעניק לאגודה מיליון דולרים, עם אופציה לשניים נוספים בהמשך. ספיר מסרב לחשוף את שמו, אך ל-G נודע כי מדובר בעופר קרז'נר, בעבר שותפו של מלך הבועה הנמלט יובל רן. הרעיון של קרז'נר היה להעניק לחיילים בודדים כרטיס אלקטרוני שנטען בכסף, שבאמצעותו ירכשו מוצרים ברשתות שונות. "זו פעילות מבורכת, אבל התורם ניסה להכתיב לנו תנאים שלא יכולנו להסכים איתם".
אילו?
"הוא רצה שהמיתוג על הכרטיס לא יהיה של האגודה. הוא רצה לקבוע עם מי להתקשר, איזה חברה תאשר, שתהיה לו זכות וטו. אמרתי, 'אין דבר כזה'".
ושנים זו הייתה הנורמה?
"נכון. ויתרנו בכאב לב על תרומה של מיליון דולרים. אם היינו מחליטים אחרת, בעוד שנתיים היינו חוטפים בדוח מבקר המדינה". התרומה, לדברי גורמים בלב"י, הועברה אליהם.
לא עדיף לקחת את הכסף ולהתקשר עם מי שהתורם רוצה?
"חד-משמעית, לא. איזה מסר אני מעביר לאנשים כשאני מנסה להגיד, 'חבר'ה, שקיפות, נראות, נוהל תקין'? אם מחר תבוא רשת אחרת, איך אתרץ את זה? כאב לי נורא שהפסדנו מיליון דולרים, אבל אני גם שמח כי בטווח הארוך חשוב שיעבור המסר שאנחנו עובדים לפי כללי מינהל תקין. הלכתי לקראתו כמה שיכולתי, אבל לתת לו לקבוע עם מי להתקשר, לתת זכות וטו? לא. זה מינהל תקין, זו התייעלות כלכלית, זו חשיבה עסקית".
מהפכה בבתי ההארחה
תחום מרכזי שאליו הביא ספיר את חשיבתו העסקית הוא בתי ההארחה ומתקני האגודה. אם ב-2007 השקיעה האגודה בשדרוגם מיליון שקלים, ב-2008 הושקעו 23 מיליון וב-2010 הוא מתכנן להשקיע 100 מיליון שקלים. רק במתקן אולגה, שצה"ל הפסיק להגיע אליו בשל הזנחתו, הושקעו אשתקד 13 מיליון שקלים (אחד הפרויקטים של השיפוץ, בית השריון בתל אביב, ספג ביקורת חריפה בטענה לבזבזנות - ראו מסגרת בעמוד הבא). בסך-הכול, לאמונתו, הוא יכול להגדיל את היקף השירותים שהוא מעניק לצה"ל, הנאמדים היום בכ-80 מיליון שקלים, לכ-120 מיליון.
"זה המהפך הגדול שעשינו. באתי למנכ"ל משרד הביטחון ואמרתי, 'אני רוצה להביא אוכלוסיות נוספות למתקנים: המוסד, השב"כ, תגלית. חוץ מזה, הצבא מוציא עשרות מיליוני שקלים בשנה על אירועים במתקנים אזרחיים - טקסים, השתלמויות. אמרתי לצבא, 'אל תלך החוצה, בוא אליי'".
צה"ל הפסיד עשרות מיליוני שקלים מפני שלא הלך למתקני האגודה?
"חד-משמעית".
למה? בזבזנות?
"לא, חוסר מודעות. גם אני, כסגן מפקד חילות השדה, במקום לקחת את בית החייל הלכתי למתקן אזרחי, כשבאגודה אפשר לשלם חצי. היום יש בצה"ל הבנה שיחידה שהולכת לפעילות של נופש, תרבות - קודם תנסה למצות את מתקני האגודה".
לא רק צה"ל הפסיד, לדבריו, אלא גם האגודה: "כשהגעתי ראיתי שחמישה מתוך שישה מתקנים שלנו מפסידים. מאות אלפי שקלים. לאף אחד זה לא נראה רע, קטסטרופה, שואה. אני לא מבין איך אתה חי כשהמתקן שלך מפסיד".
ההשקעות בשדרוג, המגעים מול הצבא וניוד מנהלים לא יעילים הביאו, לטענתו, לכך ש"השנה כולם מרוויחים מאות אלפי שקלים. וזה אותו מתקן, אותו מזג אוויר, אותה אוכלוסייה ואותם אנשים. מבחינתי אלה מלונות עסקיים לכל דבר, מתקן שיפסיד - ייסגר".
להנהלות הקודמות לא היה אכפת מהמצב?
"לא אכפת זה מילה לא יפה. כנראה לא ייחסו לזה מספיק חשיבות. ההנהלות הקודמות לא חשבו עסקית. תראי לי גוף עסקי שנותן למתקן שלו להפסיד מאות אלפי שקלים בשנה. איך הם ישנו בשקט? הם חיו עם המינוסים".
חברי הוועד שהתפטרו טענו שהאגודה על סף קריסה כלכלית.
"בתחילת השנה הצגנו לוועד המנהל את תוכנית החירום, אחרי שנפלו עלינו הבומבה של מפעל הפיס (עוד על כך בהמשך) והקיצוץ של משרד הביטחון. קהלני אמר, 'אם לא נעשה צעדי פיטורין וקיצוצים, נהיה בפני קריסה כלכלית'. זה ביטוי. נתפסו בזה כדי לנגח אותנו. אין סיכוי שהאגודה תקרוס כלכלית. היא גוף חזק, עם עתודות ובגיבוי".
העתודות הן גם לא מעט נכסי נדל"ן, ששניים מתוכם החליט ספיר למכור: בית פלדמן בנתניה ובית החייל בעכו. "יש לאגודה נכסים שחלקם ב'פריים לנד'. לאורך החופים, מעכו ועד אשקלון. האגודה הקימה על חוף נתניה את בית פלדמן, שמשמש לקורסים של חיל המודיעין. תגידו, קורסים כאלה חייבים לעשות מול חוף הים? הקרקע שם שווה 250-300 מיליון שקלים. במקום למקם שם את הפעילות, אני יכול להעבירה לאור יהודה ולקחת את הכסף הזה".
למה משרדי ההנהלה צריכים להיות דקה מכיכר המדינה?
"זה הדבר הראשון שאביגדור אמר. יש בעיה פה שהבניין שלי אבל הקרקע של העירייה. אני קשור לעירייה בטבור. אנחנו בהליך למצוא פתרון".
בעתיד לא תשבו כאן?
"לא. אין לזה הצדקה. שים אותי באור יהודה, בשכונת התקווה. ארבע-חמש שנים, ונהיה שם".
לפי דבריך, באמצעות מימוש נכסים אתה יכול מיידית לסגור את הגירעון.
"זה החזון, והתחלנו עם משרד הביטחון בהליך המכירה. אני מוכר את בית פלדמן, מביא 250 מיליון שקלים, מכסה את הגירעון, שם הכול בקרן מניבה, לא רוצה יותר מהתורמים כלום. לא צריך טלמרקטינג. זו לא פנטזיה, שש-שבע שנים וזה יקרה. האגודה תהיה עצמאית, ותתנהל ללא תלות במשרד הביטחון ובתורמים". זה לא יקרה כל-כך מהר: מימוש הנכסים טעון את אישור האנשים שתרמו את הכספים להקמתם.
לאן נעלמו המיליונים של עתידים
מלבד עימותים נקודתיים עם תורמים, מתמודדת האגודה גם עם קושי מערכתי ביחסים עם ארגון FIDF, ידידי צה"ל בארצות הברית, שממנו מגיע חלק נכבד מהתרומות. מתיחות בין האגודה לאמריקאים שוררת כבר שנים, ובתקופת ספיר וקהלני קשה לומר שחלה התרככות: נשיא FIDF תקף את קהלני אצל הרמטכ"ל, וקהלני הודה ש"יש כאן מערכת שבנויה על חשדנות ועל חוסר אמון".
אומרים שהמצב כה בעייתי שמשה קפלינסקי התבקש לקשר ביניכם לאמריקאים.
"מישהו הוציא דברים מהקשרם כדי לנגח. היו חילוקי דעות, זה לגיטימי ובריא. היום יש אווירה של שותפות. מעורבות קפלינסקי אינה בשל משבר, אלא נועדה לסייע לצדדים במימוש כספי התרומות ולקיצור הליכים. אנחנו מברכים עליה".
החשדנות נבעה, בין השאר, מהחשש שתרומות המיועדות למטרות ספציפיות ינוצלו באגודה למטרות אחרות. כך, לפי דוח המבקר, קרה לא פעם בתקופת ההנהלות הקודמות. ספיר טוען שבדיקה שביצע העלתה שב-90% מהמקרים מדובר בטעות, ושהתרומות הגיעו ליעדיהן.
דוח המבקר היה רשלני?
"לא - הנתונים שהאגודה סיפקה למבקר לא היו טובים. חלמאות".
תרומה אחת, עם זאת, עודנה בגדר נעלם: 6.5 מיליון שקלים שנתרמו לטובת "עתידים", התוכנית שייסדו שאול מופז, איתן ורטהיימר ואחרים כדי לסייע לצעירים מהפריפריה. "זו הבעיה היחידה כרגע", אומר ספיר. "אנחנו מנסים להתחקות אחר עקבות הכסף, להבין לאיפה הוא נעלם".
חוששים שהוא נכנס לכיס של מישהו?
"אף אחד באגודה לא גנב 6 מיליון שקלים, אני לא מאמין. אם הייתה בעיה, אז במקום ללכת לעתידים בנו עם הכסף בניין, שיפצו בריכות שחייה".
היום, אומר ספיר, "אין סיכוי שיקרה מצב כזה. לכל תרומה מיועדת יש חשבון בנק נפרד, והתורם יכול לקבל דוח שמסביר מה מצב הכסף, בשקיפות מלאה".
נדמה שלרקע השריונרי של ספיר ושל קהלני יש חלק בניסיון להפוך את האגודה לשקופה יותר: אחת הטענות הנושנות נגדה היא שרוב החיילים אינם חשים בתרומתה. גם ספיר אומר שכשהיה בשריון, "קיבלתי מעט מאוד. הרוב הלך לחיל האוויר, סיירת מטכ"ל. הם קיבלו את כל הדברים הסקסיים. חיל האוויר, שלדג, עוקץ, יהלום - היחידות האלה קיבלו עד היום את רוב התרומות של האגודה. נראה לכם הגיוני?"
למה זה קרה?
"כי זה יותר סקסי. התורם רוצה לחזור הביתה להגיד, 'הצטלמתי עם צנחן, עם לוחם שלדג'. אכפת לו מגולנצ'יק? אכפת לו מחטיבה 7? היום יש לצבא תוכנית שאומרת לאגודה, 'אלה היחידות שאת מגייסת להם תרומות'. חלוקה צודקת. ככה מתקנים עיוות של שנים".
יהודי העולם העשירים אחראים לרוב התרומות לאגודה, אולם לדברי ספיר, היא גם מגייסת מהציבור כמיליון שקלים בחודש בממוצע. לצורך העניין מועסקת חברה שמפעילה מוקד התרמה ושגוזרת עמלה גבוהה מ-30%. ספיר אומר שזו עמלה נמוכה יחסית לנהוג בשוק - כמחצית. "יעלה לי הרבה יותר כסף לעבוד בלי חברה מומחית. אנחנו לא מקצועיים בגיוס תרומות. ההנהלה הקודמת ניסתה לעבוד לבד - זה היה כישלון חרוץ. התרסקו, הפסידו מיליונים וחזרו לאותה חברה".
כשיש פרסומים שליליים, אתם מרגישים את זה בהיענות לתרומות?
"חד-משמעית. בשבוע הראשון זה 'דיפ' ואחר כך זה עולה חזרה. אנחנו מציידים את הטלפניות בחומר הסברה".
מה, הטלפנית מסבירה לאנשים מי זה ברדוגו, למשל?
"כן. היא מסבירה מה קרה, איך קרה, מה האגודה עושה".
"ברדוגו יחזיר את הכסף"
כדי להסביר לאזרח מה קרה בפרשת ברדוגו ועדיין לשכנעו לתרום לאגודה, דרוש כישרון מיוחד. תקציר: לפני כעשור נחתם בין האגודה למפעל הפיס הסכם, שבמסגרתו התחייבה האגודה להפסיק להתחרות בפיס בתחום ההגרלות, והפיס התחייב להעביר לאגודה מיליוני שקלים בשנה. ב-2006 נחתם עם יעקב ברדוגו, לשעבר מנכ"ל הפיס, חוזה "ייעוץ" שהבטיח לו עמלה שמנה מתוך סך הכספים שישיג לאגודה מהפיס, ובסך-הכול שולמו לו 1.2 מיליון שקלים. אלא שבדיקת מבקר המדינה העלתה כי בין הפיס לאגודה כלל לא הייתה מחלוקת, ו"לכאורה לא הייתה הצדקה להתקשרות".
לאחרונה תבעה האגודה את ברדוגו, בטענה שלא כל הכסף המובטח הגיע מהפיס, ולכן עליו להשיב כמחצית מהסכום שקיבל - 675 אלף שקלים. עם זאת, ספיר אומר ש"אנחנו רוצים את כל הכסף חזרה".
אתה מאמין שתצליחו?
"אנחנו נראה כ-850 אלף שקלים בחזרה. ברדוגו כל-כך מסובך, שהוא ירצה לנקות את עצמו. אחרי זה הוא שרוף במדינה. יש הליך גישור כרגע, יש מתחת לפני הקרקע מהלכים".
מאז התפוצצה הפרשה השעה הפיס את תרומתו לאגודה, על רקע חקירה של הרשות להגבלים עסקיים בחשד שההסדר שנחתם בינו לאגודה אינו חוקי. ספיר מאמין ש"הכסף הזה יחזור, זה רק עניין של זמן. ההליך המשפטי יסתיים, והם חתומים על חוזה".
הקומבינות של הרס"ר
ברדוגו, אומר ספיר, לא היה היועץ המיותר היחיד ששכרה ההנהלה הקודמת. "היו פה הרבה יועצים חיצוניים, שחצי מהם פיטרתי. היה יועץ ארגוני שקיבל עשרת אלפים שקלים בחודש. למה אני צריך אותו? אני היועץ הארגוני הכי טוב לעצמי. היה פה יועץ בטיחות, עשרת אלפים לחודש. אני לא צריך אותו, אני היועץ בטיחות הכי טוב בעולם. היה פה גם יועץ מחשובי - ביטלתי אותו".
כמה כסף חסכת על יועצים?
"חצי מיליון שקלים בשנה".
מנגד, ל-G נודע כי עורך הדין דוד תדמור יקבל השנה מהאגודה 1.4 מיליון שקל בעבור ייעוץ משפטי חיצוני, שעה שיש מחלקה משפטית באגודה. ספיר מאשר את הנתון, ואומר על תדמור: "הוא מועסק כמה שנים בריטיינר חודשי של עשרת אלפים דולרים. בשנה האחרונה נוספו נושאים אחדים מתקופת ההנהלות הקודמות, שייקרו את העסקתו - למשל חקירת הרשות להגבלים".
מהלך נוסף שיזם ספיר חסך, לטענתו, הון. "האגודה רוכשת עבור צה"ל ריהוט, מוצרי חשמל וטקסטיל ב-70 מיליון שקלים בשנה. הצבא מבקש, למשל, שאביא לבסיס כובעים. בעבר האגודה הייתה מבקשת מהיחידה שלוש הצעות מחיר. במציאות לקחו הצעה אחת וזייפו עוד שתיים. הרס"ר היה בא למפעל לקחת את הסחורה, והאגודה שילמה בלי לדעת אם הוא לקח את כל הכובעים שהזמין, באיזה איכות. טמטום, שחיתות, ניהול כושל - הכול. אמרתי, 'עצור'. בדקנו עם הנגדים מה המוצרים הכי פופולריים וארגנו קטלוג שממנו קונים. ככה אין יותר קומבינות".
אילו קומבינות?
"הזמינו כובע יקר, לקחו את הזול. את הקומבינה עשה הרס"ר עם הספק. היום העסק יותר מהיר, נקי, יעיל, כלכלי. חסכתי לצבא מיליונים. מה-70 מיליון שקלים, מספיק שהתייעלתי ב-5%? בבקשה, 3 וחצי מיליון שקלים חיסכון".
אז האגודה הרוויחה ביושר את התדמית השלילית שלה.
"עשו גם דברים נפלאים באגודה, אבל לא חשבו כלכלית ועסקית".
עשית חפיפה עם קודמך?
"כן, חפיפה מסודרת. כשבאתי בחפיפה לדיון ההנהלה הראשון, ראיתי איך עבדו כאן: המנכ"ל כל הזמן באס.אם.אסים, מנהלים בטלפונים, יוצאים, נכנסים. היום כולם באגודה יודעים: מי שמאחר בשנייה לדיון לא נכנס אליו. אין פלאפונים, אין פתקים, אין אס.אם.אסים. זו תרבות".