כל הצדדים במשפטו של משה קצב - הפרקליטות, הסניגורים וגם השופטים - סגרו בימים האחרונים קצוות לקראת תחילת שלב העדויות במשפט, שייפתח בתחילת חודש ספטמבר.
הרכב השופטים במשפט - ג'ורג' קרא, מרים סוקולוב ויהודית שבח - פירסמו את החלטתם, שבה נדחתה בקשת הסניגורים להורות ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לקיים לקצב שימוע נוסף לפני קבלת החלטה סופית על העמדתו לדין באשמת אונס.
הדרישה הזו היתה בלתי סבירה מלכתחילה, בהתחשב בעובדה שלקצב ניתן לפני שנתיים שימוע ממושך בשני חלקים, שנמשך 10 שעות בעל-פה, ושהושלם במסמך עב-כרס שהוגש מטעם הסניגורים. בנוסף, אף שהסניגורים עמדו בפירוט על העובדה שבינתיים התחלף פרקליט המדינה, ויש לכאורה לערוך שימוע חדש בפני פרקליט המדינה הנוכחי - הרי שההחלטה על העמדתו לדין של קצב התקבלה בידי היועץ עצמו, ולא בידי פרקליט המדינה או מי מהפרקליטים האחרים בצוות.
במקביל, דחה שופט בית המשפט המחוזי עודד מודריק את רוב תביעותיהם של הסניגורים לקבלת חומרי חקירה נוספים מעבר לאלה שקיבלו מהפרקליטות. בין היתר דרשו הסניגורים - ולא בפעם הראשונה - לקבל לידיהם את חוות-הדעת הפנימיות שחוברו בפרקליטות ב-3 שנות הפרשה, ובעיקר את חוות-דעתו של פרקליט מחוז ירושלים אלי אברבנאל, ואת זו של מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, אפרת ברזילי, שהתנגדו שניהם להגשת כתב אישום נגד קצב.
אלא שברזילי מעולם לא חיברה חוות-דעת כתובה בעניין זה, ורק הביעה את עמדתה בדיונים בעל-פה שהתקיימו בלשכת היועץ בשלהי 2006 ובתחילת 2007, לפני שהחליט על האשמתו של קצב באונס, בכפוף לשימוע. מכל מקום, מודריק קיבל את עמדת המדינה כי לא מדובר בחומר חקירה - אלא בחוות-דעת פנימיות שאין חובה לגלותן לסניגורים.
גם הדרישה שיימסרו הפרוטוקולים המתעדים את פגישתו של פרקליט המדינה משה לדור עם המתלוננת א' ממשרד התיירות, שבעקבותיה החליט סופית להמליץ למזוז להגיש נגד קצב כתב אישום בחודש מארס השנה, נדחתה. זאת, כדי לא להפוך כל פגישה של תובע עם מתלוננות או עדים לחומר חקירה, ובכך לחשוף כל תובע באשר הוא לסיכון שייקרא בעצמו לעלות על דוכן העדים ולהעיד על תוכן המפגש.
בשבוע שעבר התכנסו הצדדים באולמו של השופט קרא, כדי לסכם סופית באשר לקצב הדיונים בחודשיים הראשונים לשמיעת העדויות - ספטמבר ואוקטובר. זאת, על בסיס פסק דינו של בית המשפט העליון, שדחה אמנם את בקשת הסניגורים להתפטר מייצוגו של קצב, אך רמז לשופטי המחוזי כי יהא זה ראוי להתחשב בסניגורים בשלב הראשון של שלב העדויות.
אביגדור פלדמן וציון אמיר הציגו את המועדים שבהם מתנגשים הדיונים בתיק קצב עם דיונים בתיקים אחרים שבהם הם מייצגים, ושלקחו על עצמם עוד לפני שנקבעו הדיונים במשפט קצב. קרא סירב להתחשב בתאריך שבו אמור ציון אמיר להופיע במשפטו של לקוח אחר, דודו טופז, שאת ייצוגו לקח על עצמו אמיר אחרי שנקבעו הדיונים בתיק קצב, אך הסכים להתחשב בהתחייבויות אחרות של אמיר.
בסופו של דבר, אף שכעניין הצהרתי סירבו השופטים לשנות את החלטתם לקיים 4 דיונים בשבוע - בוטלו 7 תאריכי דיונים בחודשיים הראשונים, כך שבפועל יתקיים המשפט בחודשיים הראשונים בקצב של 3 דיונים בלבד.
מעניין שאמיר הצהיר בפני בית המשפט כי גם בקצב שכזה המשפט יתקדם באופן מהיר, וכי תוך כ-4 חודשים שלב העדויות עתיד להגיע לקראת סיום. זאת, בניגוד להצהרתו של פלדמן בבית המשפט העליון, שהעריך כי המשפט יתמשך שנה לפחות גם אם יקוימו 4 דיונים כל שבוע.
בית המשפט אמור להחליט בימים הקרובים אם לקבל את בקשת התביעה להוסיף 10 עדים נוספים לרשימת עדי התביעה. בין העדים הללו, שעל הוספתם הוחלט בפרקליטות אחרי הגשת כתב האישום, נמצא גם עו"ד רז נזרי, עוזרו הראשי של היועץ מזוז. נזרי השתתף, יחד עם מזוז, בפגישה הבהולה שאליה זימן קצב את היועץ המשפטי בתחילת יולי 2006, 3 ימים לפני שהפרשה נחשפה בתקשורת. הפגישה הזו נערכה בשש עיניים, ונזרי רשם בכתב-ידו את עיקריה.
בפרקליטות הוחלט להעלות את נזרי אל דוכן העדים, ככל הנראה כדי לתאר את מצבו הנפשי של קצב בעת הפגישה. ההחלטה הזו מעידה כי המשימה המוטלת על כתפי התביעה, להוכיח את מחשבתו הפלילית של קצב בעת ביצוע עבירות המין לכאורה, איננה משימה פשוטה כל עיקר. מארג הראיות הנדרש כדי להוכיח הן את ביצוע העבירות בפועל והן את כוונתו הפלילית של קצב - וזאת הן בעבירת האונס שבה הוא מואשם ביחס לא' ממשרד התיירות, והן ביחס לעבירות הקלות יותר בעניינן של ל' וה' מבית הנשיא - הוא מארג מורכב, שלא יהיה פשוט לשכנע באמצעותו את בית המשפט.
בפרקליטות גם לוקחים בחשבון כאפשרות סבירה שאם התביעה מזמנת את עוזרו של מזוז אל דוכן העדים - אפשר שהסניגורים יבקשו להעיד את מזוז עצמו, כעד מטעם ההגנה. זה יהיה מפגש מעניין: מזוז ייחקר אז, בחקירה ראשית, על-ידי פלדמן, אמיר ואברהם לביא - 3 הסניגורים שעמם בילה לא מעט שעות ברקימת הסדר הטיעון שספג ביקורת כה קשה, שבעבורו נלחמו כתף לצד כתף בבג"ץ, שבוטל בסופו של דבר בידי קצב, בניגוד לעצת סניגוריו, וששלח את הצדדים לקרב בבית המשפט.