גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

התובעת, חברת נוסבאום-אריגי ריפוד, החזיקה במועד הרלוונטי (אפריל 2001) 440 מניות בפויכטוונגר השקעות. פויכטוונגר שימש כיו"ר מועצת המנהלים של החברה עד לסוף אוגוסט 2001 והחזיק ב-22.8% מהון מניותיה. הוא רכש בהזדמנויות שונות כמויות שונות של מניות בבורסה והגיע לאחזקה של כ-25%. באפריל 2001 הוא הפך לבעל דבוקת שליטה בחברה - 25.02% - לאחר שרכש 10,000 מניות מתוך 300 אלף מניות, שהחברה העמידה לרשותו בהקצאה פרטית.

פויכטוונגר המשיך לרכוש מניות בבורסה עד שהגיע לאחזקה של 27.35%. באוגוסט 2004 הוא מכר את כל המניות שברשותו לפי שער של 15.46 שקל - שער הגבוה בהרבה ממחירן בבורסה (5.97 שקל) ומהמחיר ששילם עבור המניות בהקצאה הפרטית, וגרף רווחים של מיליוני שקלים.

הערעור התקבל

התובעת טענה כי פויכטוונגר הגיע לאחזקה העולה על 25% והפך לבעל דבוקת שליטה בחברה, תוך שהוא מתחמק מהוראות חוק החברות, המחייבות אותה לפנות בהצעת רכש לבעלי מניות החברה של לפחות 5% מהון המניות, בעת רכישת דבוקת השליטה.

התובעת ביקשה מבית המשפט לחייב את פויכטוונגר לשלם ליתר בעלי המניות בחברה סך השווה למכפלת כמות של 5% מהון המניות במחיר של 15.46 שקל למניה. היועץ המשפטי לממשלה תמך בבקשה, בנימוק כי פויכטוונגר הפך לבעל דבוקת השליטה בדרך הסותרת את החוק.

ביוני 2004 דחה שופט המחוזי נסים ישעיה את הבקשה להכיר בתביעה כייצוגית.

בית המשפט העליון קיבל את ערעור התובעת וקבע כי פויכטוונגר הפר את האיסור הקבוע בסעיף 328 לחוק החברות. העליון החזיר את התיק לשופט ישעיה, כדי שידון בשאלה אם התקיימו כל היסודות והתנאים הדרושים כדי להכיר בתביעה כייצוגית.

נזק לכאורה

היום (ג') קבע השופט ישעיה כי העובדה שפויכטוונגר לא הפנה הצעת רכש ליתר בעלי המניות, בניגוד להוראות סעיף 328 לחוק החברות, מצביעה על נזק שנגרם לכאורה לתובעת - ודי בכך כדי "להכשיר" את התביעה כייצוגית.

הוא ציין כי במקרה הנדון אין מחלוקת על כך כי נגרם נזק ממוני לתובעת וליתר בעלי המניות, אך הבהיר כי שיעורו שנוי במחלוקת. לדבריו, שיעור הנזק המדויק ייקבע בדיון בתביעה לגופה לאחר אישורה כייצוגית.

עוד קבע השופט ישעיה כי חברי הקבוצה התובעת הם בעלי מניות החברה במועד הקובע - 30.4.01 - היום בו מכר פויכטוונגר את מניותיו. בעלי מניות אלה היה זכאים לקבל הצעת רכש מפויכטוונגר, לו פעל כמתחייב מהוראת סעיף 328 לחוק החברות. (ת.א. 2032/02).