ההודעה על התאבדותו של דודו טופז תפסה את עורך דינו, ציון אמיר, בעת מתן ראיון לגלי צה"ל. זה כמובן לא הפריע לפרקליט לצאת במונולוג מלא פאתוס ועם זאת ארסי כאפעה על "אנשי התקשורת" שהרגו, "פשוט הרגו", את מרשו.
יש להניח שבנקודת הזמן הנוכחית, עיתונאים בישראל כבר מורגלים בהסתה כזו. כאן הרי תמיד מנסים להרוג את השליח, לעיתים בצדק מסוים, ברוב המקרים בגלל אי יכולת אמיתית להתמודד עם המסר, עם החדשות ומשמעותן.
במקרה של טופז, התקשורת הישראלית עשתה את מלאכתה נאמנה. היא דיווחה, היא הוקיעה - והיתה חייבת לצבוע בצבעים עזים. גל האלימות האחרון שמאיים עלינו רק מדגיש זאת ביתר שאת.
אין ולא היה מקום לשום הנחה לטופז. המעשים שתכנן והוציא אל הפועל היו אלימים באורח יוצא דופן ומסוכנים מאוד, לקורבנותיו ולציבור כולו. האשמת התקשורת בליבוי יצרים והובלתו לכאורה למעשה ההתאבדות, היא פשוט אווילית, אבל לגמרי לא מפתיעה. כאלה אנחנו, העיתונאים: מאז ארלוזורוב, אנחנו פשוט לא מפסיקים לרצוח.
מצד שני, דקות לאחר שסיימתי לכתוב את זה, בא רביב דרוקר עם האמירה הגועלית שלו. להקיא. אין מילים.
בדיעבד, זה אפילו יותר עצוב
בתחילת חודש מארס השנה התראיין דודו טופז למגזין "ליידי גלובס". זה היה אחד הראיונות האחרונים לפני שנודע על תוכניותיו הפליליות והאלימות של טופז לפגוע במנכ"ל קשת, אבי ניר, במשנה למנכ"ל רשת, שירה מרגלית, ובסוכן השחקנים בועז בן-ציון.
במבט לאחור, שהוא תמיד החכם במבטים, חושף הראיון ההוא לא מעט מהזרמים הפנימיים שהניעו את טופז, שגרמו לאובדן עולמו והיום גם לאובדן חייו. בולט בראיון המאבק הפנימי הכה-טופזי בין הצרכים הנרקסיסטיים (אני, הקריירה שלי, הגוף שלי, הנשים שלי, הכסף שלי וכו' וכו'), לבין האהבה העצומה (הנרקסיסטית אף היא? אולי, זה לא משנה) לילדיו - שהיתה אמורה להציל אותו. ולא הצילה.
להלן כמה קטעים מהראיון, ששווים קריאה נוספת. כל השאר, נמצא כאן.
המראה שלי
"מה?!? אני נראה לך מבוגר? תאמיני בכלל שאני בן 62? תסתכלי עליי, על הפנים שלי, על הגוף. חשוב לי להיראות טוב, ואני מקפיד לא להשמין. ירדתי מ-90 ק"ג ל-84, ואני מנסה לרדת עוד ארבעה ק"ג ואצליח.. אני נראה חסר גיל, תמיד צעיר. הנה, תספרי, כמה תרגילי כפיפות אני עושה. 28... 29... 30. רק אתם בתקשורת עושים אותי מני פאר וטוביה צפיר, אבל אני - לא!!! אני דוגמה למה שכולם היו רוצים להיות.
"אני לא אחמיא לעצמי, אבל תסתכלי עליי: אני נראה מבוגר? כמו אדם שמסכם את החיים? בחו"ל המצב שונה לחלוטין. תראי את ג'יי לנו. הוא לא נאה כמוני, ובכלל לא צעיר, והוא ממשיך ומצליח בגדול. אז מה הבעיה בשבילי להתחיל בדברים חדשים בגיל 60 ולזכות בהצלחה?"
הקריירה שלי
"שום נפילה ושום קאמבק! מה אתם בתקשרת רוצים ממני? אצל אמן אחר, שלא ידוע כמוני, דיבורים כאלה יכולים אולי לבטא את סוף הדרך. אצלי, זה סתם דיבורים של קנאים, וזה לא יקרה. בשנתיים האחרונות לא נחשפתי בהופעות בפני הציבור, כי עבדתי קשה על ההכנות לדברים החדשים, שאת חלקם אני כבר עושה ועם אחרים אצא בקרוב. כל אלה הם במסגרת תחילת הקריירה הרביעית שלי".
הילדים שלי
"הילדים שלי מבינים שאני אבא צעיר. יש לי את יונתן בן השמונה, בזמן שלאנשים בגילי יש נכדים בגילו. הוא ממש גורם לי להיות צעיר. כשהוא היה אצלי בשבת הוא חיבק אותי חזק ואמר, 'כשאני אהיה גדול ואהיה אבא, אני רוצה רק להיות טוב כמוך'. יש משהו נפלא מזה? מאוד חשוב לי שהם אוהבים אותי, זה משהו שאני מרגיש בלב וזה נפלאברור להם שאבא שלהם לא שגרתי, והם מתייחסים אליי כאל מי שאני - גם אבא, וגם חבר. הם החברים הטובים ביותר שלי, האהבה הגדולה שלי בחיים, מעל לכל דבר אחר".
"מי שאומר שרק הילדים, גם כשהם כבר מתבגרים ממש ומתרחקים ממך לחיים שלהם, זה האושר מספר אחד בחיים - משקר. האושר מספר אחד שלי זה אני, והיצירה שלי - וזה כל מה שאני מצליח להעביר ממני, ולקבל פידבק חיובי. זה הכתיבה שלי, המחשבות שלי, השיגעונות והטירוף שבתוכי, הכסף שעשיתי. כן, וכמובן הילדים שלי, זה חשוב לי מאוד. וההשפעה שלי על החברה בדברים שאני מאמין בהם".
הכסף שלי
"הרבה בדרנים וזמרים שהיו ידועים מאוד והרוויחו בגדול, מגיעים בגיל צעיר יחסית למצב כלכלי קשה. לי אין מה לדאוג כלכלית. יש לי מלבד הבית הגדול והיקר הזה - ששווה 3.5 מיליון שקל - עוד שני בתים וכספים רבים בבנק, שמושקעים בזהירות ובשכל, גם במצב הכלכלי הנוכחי. את רואה, אני לא רק נראה טוב וצעיר, אני גם חכם. בכל גיל אוכל לדאוג לעצמי ולחיות בנוחיות ובלי דאגה, וגם לעזור לבניי".
המנוחה שלי
"חברים שלי אומרים לי: 'יש לך כל מה שאתה רוצה, לא חסר לך כסף, אז למה לך לעבוד כל הזמן?'. הם מציעים לי לנוח, ואני לא רוצה לנוח. גדלתי על חינוך ש'העבודה היא חיינו'. במיוחד כשגם כיום יש לי אפשרות להשקיע בניסיונות אמנותיים, בלי לחשוש לכספי. אז למה שבגילי, עם כל האנרגיה והאמביציה, ארצה לנוח?"