מרצה בכירה באוניברסיטה שעל גופה מסתתר
קעקוע ענק, מנכ"ל "מרובע" שמסתיר גב עמוס ציורים יפניים וסבתא בת 65 שהחליטה להגשים את חלומה וכיום מעטרים את גופה יותר מ-10 קעקועים - מסתבר שגם בין אלה שכבר מזמן עברו את גיל העשרה, יש מכורים לקעקועים. מדובר בתעשייה פורחת, אך מסתבר שהפיקוח על הענף רופף, אם בכלל קיים (ראו מסגרת).
"יותר מ-50% ישובו בוודאות לקעקוע נוסף, ו-20% יתחרטו", קובע יוסי קרודו, מקעקע ותיק מהסטודיו טרייבל בתל-אביב.
עם השנים השתכללו הקעקועים על-ידי טכניקות ואמנים, ואיתם גדל גם טווח המחירים, כאשר הם נעים בין מאות לאלפי שקלים ליצירת אמנות, ויותר מכך עבור הסרת הקעקוע. חובה לברור את אזור הקעקוע על הגוף (עור מתוח ככל שניתן), לבחור ציור לטווח רחוק ובעיקר את האמן שיבצע את הקעקוע", מוסיף קרודו.
הטכניקות של היום כוללות מכונות עדינות ולא מרעישות, דיו אורגני וצבעים טבעיים המופקים מפרחים, אך למרות שמדובר בפעולה עם סיכונים מעטים, הרי שסכנה בכל זאת קיימת, בעיקר בשל אי-סטריליות של המחט.
המחירים נקבעים בשני אופנים: בהתאם לגודל הקעקוע ומידת המורכבות שלו או לפי זמן עבודתו של המקעקע. קעקוע קטנטן בסטודיו תל-אביבי עשוי להתחיל ב-150 שקל, וקעקוע בגודל של כף יד מטפס לכ-2,000 שקל.
"בסטודיו בטבריה אותו קעקוע עשוי לעלות 600 שקל", מסביר קרודו ומנמק "ולא בהכרח בגלל איכות האמן אלא מעלויות אחזקת הסטודיו".
המקעקע שון, מ"שון טאטו" (ובמסגרת סניף פלאנט טאטו בראשון לציון) גובה לפי זמן העבודה: 300 שקל לכל חצי שעת עבודה "יותר צבע וקעקוע גודל יחושבו בהתאם", הוא מסביר. כאמור, מקעקעים "פיראטיים" לא חסר, וכאן לא מומלץ להתפתות למחיר זול תמורת עבודה, "שלא תמיד ניתן יהיה לתקן" כפי שמזהיר שון.
במאסטר טאטו המחיר ההתחלתי הוא 200 שקל. מחיר כל קעקוע משתנה בהתאם לגודל, הצבעים, מידת המורכבות ומשך העבודה: "המחירים דומים למחירים בחו"ל", אומרים שם.
"בעבר מרכז המקעקעים היה בדיזנגוף סנטר, היום חנויות טובות פזורות בכל הארץ והמחירים נמוכים משמעותית לעומת המרכז, מה שלא מעיד על טיב הקעקועים. בתל-אביב המחירים יקרים ללא הצדקה ושם גם התחרות היא העזה ביותר. ההתייחסות אל קעקועים היא ככל מוצר אחר, כולל מיקוח על המחיר", אומר שון ומצר על העובדה שהעוסקים בענף תחרותיים מאד, "שלא כמו באנגליה או ארה"ב, שם עמותה מוסדרת מרכזת את העוסקים בענף, גם בהיבט בקרה על היגיינה וניקיון. האינטרסים פה הם רק של כסף, וחבל".
המקעקעים ממליצים לבוא מוכנים (פיזית ונפשית) מחד, ומאידך עם "ראש פתוח". את הסקר המקדים בבחירת הקעקוע ובעיקר המקעקע, מאפשר היום האינטרנט לעשות בקלות. המקועקעים ה"כבדים" נוטים להעניק יד חופשית לאמן וסומכים על שיקול דעתו וידו, ול"מתחילים" נמליץ לשמור את הספונטניות לתחומים אחרים.
לצד אופנות משתנות, קעקועים אלמותיים כוללים פרפרים ופרחים, ציורים יפנים, טרייבל וקעקועים פסיכודאליים. קעקועים על גופם של ידוענים משמשים כמובן כמודל לחיקוי, ולפיכך כיום חזרו לאופנה האותיות (אה-לה דיוויד בקהאם ובריטני ספירס) חוץ מאותיות הקבלה או משפטים מהתנ"ך, לדברי המקעקע שון, היום נפוץ לכתוב, באנגלית כמובן, ראשי תיבות של בני משפחה או פתגמים ציניים כמו "רק אלוהים ישפוט אותי", ו"באתי, ראיתי, כבשתי". אותיות סיניות או יפניות גם נפוצות, וכאן, שגיאות כתיב או משמעויות שונות עלולות להציב את המקועקע במצב מביך לאחר שיגלה שבמקום סמל האושר או האהבה, מתנוסס לו מרק מיסו במבצע על הכתף.
"8 מתוך 10 המתקעקעים היום, נשים וגברים בוחרים בחלק האחורי של היד, אצל נשים אזור העורף גם פופולרי, להערכתי כ-5 מתוך 10 בוחרות להתקשט באזור זה. יתר הנשים יתמקדו ברגליים. גב תחתון? פאסה. גברים מתמקדים בידיים, והקבועים מתכננים ובונים פאזל שיכסה בסופו של דבר "שרוול", אומר שון.
הסכנות: מאלרגיה ועד איידס
פרופ' דניאל ורדי, מומחה לרפואת עור וסמנכ"ל רפואה בקופת חולים לאומית, מבהיר כי הסיכון הממשי בהתקעקעות הוא שימוש במחט שלא עברה חיטוי יסודי ועשויה להעביר מחלות בהן דקות כבד (הפטיטיס) או איידס. "למרות שבטכניקת הקעקוע המחט חודרת לשכבה לא עמוקה של העור, החיטוי הוא קריטי. לפני ביצוע קעקוע חובה לדרוש לראות כי מדובר במחט שעברה בחומר חיטוי וככלל מומלץ לבחור במכונים נקיים ומסודרים בעלי תעודת פיקוח של משרד הבריאות".
סכנה "קטנה" ולא שכיחה, כפי שהוא מגדיר היא היווצרות של תגובה אלרגית לדיו, ובעיקר לצבע אדום. במקרים כאלה מוענק טיפול רפואי שמפרק את האלרגיה. סיכון נדיר מאוד שמציין פרופ' ורדי הוא שיבושים בבדיקות MRI על אזורים מקועקעים הצבועים באדום, "חלק מהצבעים האדומים מכילים חומרים מגנטיים שעשויים לשבש את הבדיקה, אבל זה נדיר".
היות ופירסינג מבוצע באותם מכונים ולעיתים קרובים הולך יד ביד עם קעקועים, נדגיש את הסיכונים שבניקוב העור. לדברי פרופ' ורדי, הסיכונים לזיהומים כתוצאה מניקובים שכיחים - הפתרון: טיפול רפואי והסרת הפירסינג: "הזיהום נגרם בגלל הפצע ולא בגלל מחט לא סטרילית, כאשר השכיח נגרם בגלל אלרגיה לניקל. טיפול רפואי והסרת העגיל ירפאו את העור".
אפשר להחליף, אפשר להסיר
לצד תעשיית המתקעקעים, פורחת תעשיית הסרת הקעקועים. "כאן מדובר בהליך שאינו כרוך בסיכונים, אולם תמיד ישאיר סימן או צלקת", מדגיש פרופר ורדי.
"שיטות להסרת קעקועים נוסו לאורך השנים: שפשוף העור עם מלח, כוויות, קילופי עור ועוד. עד שטכנולוגיית הלייזר עשתה מהפכה גם כאן", מסביר ד"ר צחי שלקוביץ', מומחה לרפואת עור אסתטית. "חשוב להבין שהעור לא חוזר להיות "נקי" כפי שהיה לפני הקעקוע, ובמקרה האופטימאלי נשאר מעין מתווה של קעקוע שקוף".
מכיוון שטכנולוגיית הלייזר עובדת על ניגודי צבעים - המצב האידיאלי הוא הסרת קעקוע שחור מעור בהיר. מכאן ממליץ שלקוביץ', "להסתכל לטווח הרחוק ולהעדיף קעקועים בצבע אינדיאנה אינק (כחול)".
כשם שמומלץ לברור אצל מי עושים את הקעקוע, חשוב לברור אצל מי תבוצע הסרתו - וכאן מדגישים השניים כי חשוב שיעשה בפיקוח רפואי.
מחיר הסרת הקעקוע יקר משמעותית מעשייתו. המחיר נקבע לפי שטח הקעקוע ומתחיל ב-500 עד 700 שקל לשטח של 10 סמ"ר (כגודל כרטיס אשראי).
תעשיית הקעקועים פורחת גם בתחום ה"כיסויים": קעקועים חדשים מכסים קעקועים ישנים, דהויים או שאינם רלוונטיים (כדאי לחשוב פעמיים לפני שחורטים את שם האהוב/ה הנוכחי/ת). "40% מהקעקועים שנעשים כיום הם כיסויים", מסביר קרודו. "זהו עולם בפני עצמו הדורש מיומנות וראייה אמנותית מעמיקה במיוחד - וכאן מומלץ לברור מקעקע מיומן".
5 טיפים לחושקים בכתובת קעקע
1. ודאו סטריליות: ודאו כי המקום אליו הגעתם נקי. בדקו את הציוד, רצפת הסטודיו, הכיסא וכיסויו.
2. מי המקעקע? אחרי שיעורי בית, שאלו שאלות - באינטרנט נמצא מידע רב ומפורט על מקעקעים לרבות תמונות של עבודותיהם. היו בררניים ואל תתביישו לחקור אודות האמן שמולכם. היעזרו בהמלצות.
3. אל תתעצלו: העדיפו לבחור את המקעקע על פני הסטודיו - קעקוע מטבעו לא קונים בגלל קרבה לבית. אם המקעקע הטוב יושב ברמת ישי, אל תתעצלו - זה לכל החיים.
4. לא לפעול מתוך דחף: ודאו עם עצמכם שהדחף לקעקוע אינו רגעי - הסרתו תעלה הרבה ותשאיר צלקת.
5. בחרו אזור מתאים בגוף: בחרו קעקוע שמתאים לטווח ארוך. אם אתם לא "סגורים" על פתיחותכם בעניין - חשבו על אזור בגוף שמסתתר מאחורי בגדים. קעקוע יחזיק מעמד לאורך זמן במקום שנחשף פחות לשמש ובעור מתוח ככל שניתן.
משרד הבריאות אינו מפקח על המקעקעים
"בארץ, מרגע שמקבלים את אישור משרד הבריאות הפיקוח הוא רופף, בלשון המעטה. ולכן ההקפדה על הניקיון והחיטוי באה מיוזמתנו. משום שהתחרות כוללת לא מעט מקעקעים חובבנים, על הצרכן מוטלת החובה לברור את הסטודיו, לראות שמדובר במקום נקי, שהאמן נראה אסתטי וערני ושהציוד עובר חיטוי יסודי", אומר יוסי קרודו.
שון מוסיף: "לשמחתי, הפיקוח על הסטריליות הוא אישי, ובעלי החנויות/המקעקעים משקיעים את רוב זמנם וכספם בהיגיינה של הסטודיו. במבט חטוף ללקוח קשה לדעת אם החנות סטרילית בגלל ה"קשקושים" שעל הקירות, אך מחובתו לדרוש הסבר על הכול וממש לא להתבייש".
בסטודיו הירושלמי מאסטר טאטו מוסיפים כי בדומה לכל טיפול רפואי אחר יש להיות מודעים לרישיון עסק ולרישיון משרד הבריאות, שימו לב שהמקעקע משתמש בכפפות כירורגיות, שהצבעים נמזגים לכוסיות חד פעמיות, שהמחט חדשה וכי מכשיר החיטוי הוא מקצועי". מאוד חשוב ליידע את המקעקע על כל בעיה רפואית לפני תחילת העבודה ולהקפיד על ביצוע הוראות הטיפול לאחר מכן".
המקצוע נרכש באמצעות לימוד כ"שוליה" לצד מקעקע מיומן", מסביר קרודו שמעיד על עצמו כמי שבילה שלוש שנים ליד מקעקע מוסמך על שנטל לידיו את המחט.
עלות הלימוד אצל שון היא כ-20 אלף שקל: "כולם רוצים להיות מקעקעים או לעבוד בעבודה מגניבה", הוא מסביר, "הכשרת אמן נמשכת שנה, ואחריה דרושה התנסות של ארבע שנים עד שיוכל להתחיל לעבוד כמקצועי".
"הלמידה היא אינסופית, והניסיון הוא החשוב", מוסיף קרודו, שעבד משך שנים בארה"ב ומציין את רמת הפיקוח המעוררת השתאות שקיימת שם: לדבריו, מדי כמה חודשים המקעקעים נדרשים לעבור קורס עזרה ראשונה, חיסונים ובדיקות דם תקופתיות הם חובה על כל המקעקעים. נציגי משרד הבריאות האמריקאי מגיעים פעם בשלושה חודשים לבדוק את תקינות מכשירי החיטוי.
* תגובת משרד הבריאות: דוברת משרד הבריאות מדגישה כי בדומה לטיפולי גוף אחרים שאינם רפואיים (קוסמטיקה למשל) המתבצעים במסגרת מכונים פרטיים - אין פיקוח על תוכן הפעילות המתבצעת במכונים אלה, אלא רק במסגרת הענקת רישיון עסק. את הבקשה לרישיון העסק מפנה הרשות המקומית והתנאים לקבלתו, בדומה לכל עסק אחר הוא רמת ניקיון, שירותים מוסדרים וכד'.
את הזרקור לפיקוח על תוכן העבודה במכוני הקעקועים מפנים במשרד הבריאות למשרד התמ"ת.
* תגובת משרד התמ"ת: מהמשרד נמסר כי הוא אינו הכתובת כאשר בתגובה מדגישים כי המשרד אינו מכשיר ואינו מפקח על מקעקעים, וכי למשרד אין כל קשר לתחום זה.
החוק מתיר קעקועים רק מגיל 16
תיקון לחוק רישוי עסקים (מ-2002) מתייחס לגיל המקועקעים וקובע גיל מינימאלי של 16 שנים. לצעירים יותר נדרש אישור מההורים. תנאי זה מודגש במכוני הקעקועים ובאתרי האינטרנט שלהם אולם בפועל, אומרים גורמים בענף, לא כולם מקפידים על הסייג החשוב, שכך תואר בתיקון לחוק: "ילדים נוהים אחר אופנות משתנות ופוגעים בגופם באופן שאין ממנו חזרה".
לדברי המקעקע שון, מ"שון טאטו", בני ה-16 הם הבולטים מבין הלקוחות. "אלא שבשונה משנים עברו, רובם עשו שיעורי בית בצורה יסודית ובאים מוכנים, בליווי אימא כמובן".
הורים מספרים כי ביום הולדת 16 הילדים מרגישים גדולים דיים כדי להתקעקע לבד. "ביום הולדת 18 הבת כבר התחרטה על הקעקוע שעשתה רק שנתיים קודם, והיום כדי לטשטש את עקבותיו היא מסתובבת עם קעקוע גדול יותר שמחק את הקודם. אם היא תתחרט שוב בעוד שנתיים, אין לי מושג לאן נגיע", אומרת אמה.