בית משפט השלום בתל-אביב קבע כי לא חל
חיסיון על מידע הנוגע להליך
גילוי מרצון שביצע אדם מול רשויות המס. השופטת מיכל ברק-נבו קבעה כי חבר
קיבוץ שפיים, שריכז את הטיפול בהליכים אלה עבור כמה מחברי הקיבוץ, יוכל להעיד בנושא.
ההחלטה ניתנה במסגרת משפטם של גזבר הקיבוץ לשעבר, יהודה דורון, ורעייתו יקטרינה המואשמים בגניבת 15 מיליון שקל מהקיבוץ.
הפרקליטות העידה את אשר שליין, ששימש גזבר הקיבוץ מספר שנים אחרי דורון. בחקירתו הראשית סיפר כי גילה התנהלות כספית לא חוקית של הקיבוץ בתחום המס, וחשד כי היא קשורה למעילה של דורון. לדבריו, כדי שדורון לא יוכל לאיים בחשיפת עבירות מס שביצעו חלק מחברי הקיבוץ, הוחלט לערוך עבורם הליך גילוי מרצון.
באמצעות עו"ד דורון רוזנברג ממשרד פטמן-רוזנברג טענו דורון ורעייתו כי הם וחברי קיבוץ נוספים היו שותפים למערכת הסתרה והעלמות מס שניהלה מזכירות הקיבוץ, אלא שחברי המזכירות החליטו להפיל את התיק עליהם. הם ביקשו לחקור את שליין בחקירה נגדית על הליך הגילוי מרצון, שכן שמות חברי הקיבוץ שביצעו הליך זה והפרטים שמסרו לרשויות המס יסייעו להם בהוכחת טענתם. הפרקליטות התנגדה בטענה כי מדובר בהליך עליו חל חיסיון, וכי מדובר בעדות מפי השמועה ובעדות שאינה רלוונטית להגנה.
פגיעה סבירה
השופטת ברק-נבו ציינה כי אין מקור חוקי בפקודת מס הכנסה לטענת החיסיון, וכן שנוהל "גילוי מרצון" עצמו אינו מתייחס כלל לנושא החיסיון. בהיעדר פסיקה בנושא היא ביצעה אנלוגיה לפסיקת העליון, שחייבה את רשות המסים לפרסם את שמות הנישומים, עימם ערכה הסדרי כופר (הגם שציינה הבדלים בין שני העניינים).
נקבע כי המשקל שיש לתת לפגיעה בפרטיות חברי הקיבוץ שביצעו גילוי מרצון אינו מכריע. "זו פגיעה שיש להשלים עימה, לאור האיזון מול זכות הנאשמים לקבל מידע העשוי להיות רלוונטי להגנתם", קבעה השופטת.
היא הוסיפה כי היעדר החיסיון לא יפגע משמעותית במוסד הגילוי מרצון, נוכח יתרונותיו הברורים עבור הנישום. לבסוף, קבעה כי רק עם מתן העדות יוכרע אם היא עדות מפי השמועה, ובכל מקרה הסניגורים יוכלו לשאול את חברי הקיבוץ האחרים שאלות לגבי הליך הגילוי מרצון. (ת"פ 08-5306).