נוסטלגיה היא עסק רווחי בתעשיית הרכב העולמית. פולקסווגן הוכיחה זאת כשכבשה את לב האמריקנים עם "החיפושית החדשה"; ב.מ.ווה פכה את המותג הנוסטלגי "מיני" למכונה משומנת להדפסת כסף; ובכלל, יצרני הרכב האמריקנים מוכרים כיום יותר מכוניות "נוסטלגיות" ממכוניות רגילות.
גם קונצרן פיאט החזיק באוצר נוסטלגי גנוז בעליית הגג. מדובר בפיאט 500 העגלגלה, שכבשה את לבם של צעירי שנות ה-60 והפכה בשנים האחרונות לפריט אספנות נחשק. פיאט 500 מקורית ומשופצת נמכרת כיום בעשרות אלפי דולרים אם מדובר בדגם נדיר במיוחד.
נכס זה החליטה פיאט לתרגם למזומנים במסגרת פרויקט "פיאט 500 החדשה", שנחל הצלחה מסחרית היסטרית לאחר ההשקה באירופה לפני כשנתיים. בישראל, שבה הכסף גובר על הסנטימנטים, היבוא הראשוני למעשה החל באופן סדיר רק הקיץ.
לייף סטייל יאפי
חיצונית עשו מעצבי פיאט עבודה נאמנה בפריטה על נימי הנוסטלגיה: 500 החדשה היא מכונית עירונית קטנטנה עם אורך של כ-3.5 מ' בלבד מפגוש לפגוש, ששומרת על קווי המתאר החינניים של המקורית, למרות שכעת המנוע ממוקם מלפנים ולא בתא המטען.
התפאורה הנוסטלגית לא פסחה גם על פנסים עגולים מלפנים. אפילו הפגושים עוצבו כמחווה לדגם המקורי. על כבישי ישראל עיצוב זה מצליח לשבות את לב כל הדורות, גם אלה שלא זכו להכיר את המקור.
גם בתא הנוסעים עשו המעצבים מאמצים לא מבוטלים כדי לטשטש את העובדה שמדובר במכונית קטנה ובסיסית.
עיצוב עמדת הפיקוד, למשל, מפגיז את החושים עם שלל עיגולים ואליפסות, מתגים בשרניים, חיפויים פלסטיקים מבריקים בצבעים עליזים, טקסטורות דיפון מעניינות, ולוח מחוונים עגול שמזכיר מכונית צעצוע של ילדים עשירים במיוחד.
העומס החזותי מעניק ל-500 תחושה של פריט לייף סטייל משודרג, למרות השימוש הנרחב בחומרים פלסטיים קשיחים וזולים, ומתגים שלקוחים מדגמי פיאט סטנדרטיים.
איכות הייצור מעוררת אמון, הדלתות כבדות כהלכה, והתא שקט למדי למעט כמה שריקות רוח חשודות מכיוון השמשה הקדמית במהירויות גבוהות.
המרחב בתא הנוסעים תוכנן היטב לצרכים הממוקדים של קהל היעד הטיפוסי באירופה: צעירים עירוניים, משפחות עם ילדים קטנים, קשישים צעירים ברוחם ולקוחות מבוססים, שזקוקים ל"רכב סידורים עירוני" כרכב שני.
המושבים הקדמיים מעניקים תחושה של מרחב נדיב הודות לדיפונים קומפקטיים ולגג גבוה וקמור, אך מאחור עשויים נוסעים מבוגרים להיתקל במגבלות במרחב הראש והברכיים. מאידך, תא המטען מציע נפח מתקבל על הדעת של 185 ליטר, שגדל משמעותית עם קיפול המושב האחורי.
לא לחרדים מקלאצ'
ה-500 החדשה מוצעת באירופה עם מגוון מנועים, החל מדיזל סופר-חסכוני וכלה במנוע ספורטיבי עם 100 כ"ס. לארץ מגיעים רק מנועי בנזין בנפח 1.4 ו-1.25 ליטר.
אנחנו דגמנו את הגרסה עם המנוע הקטן יותר, שמייצר 69 כ"ס צנועים ומשודך לתיבת הילוכים ממוחשבת, מהסוג שזוכה אצלנו לכינוי "רובוטי".
למרות הנפח הצנוע, ה-1.25 ליטר בנזין הוא מנוע נשכני ובוגר, שמגיב מידית לדרישות הנהג, מטפס במרץ אל הקו האדום, ומעניק למכונית הקלילה מרץ נעורים.
התיבה הממוכנת אומנם מגיבה כהלכה כשמשתמשים בה כפי שהתכוון היצרן (עם התערבות ידנית תכופה של הנהג ובחירה במצב אוטומטי רק בפקקים), אולם בשימוש ישראלי-טיפוסי בנוסח "שלב ושכח" היא לא מהוקצעת, והנהג מקבל ממנה תזכורות כמו נקישות, השתהות מטרידה בעת האצה אגרסיבית, ולעתים גם טלטולים כשהיא מקבלת פקודות רגל מהוססות.
הבחירה המומלצת עבור ה-500 היא תיבה ידנית מקובלת, אך אפשר להתנחם בכך שהגרסה האוטומטית חסכונית מאוד עם פחות מ-16 ק"מ לליטר בתנאים ריאליים.
אם מתעלמים ממשובות התיבה הממוכנת ולוקחים את הפיקוד מהמחשב, מגלים שה-500 היא לא רק יפה אלא גם אופה. בעולם של מכוניות מגודלות, כבדות ועמוסות אבזור, כבר הספקנו לשכוח כמה מהנה יכולה להיות מכונית קטנה וקלה עם שלדה אירופאית מכוילת כהלכה.
תחת עומס של נהיגה נמרצת, מגיב ההיגוי בצורה מהירה ומדויקת, השלדה מגיבה במהירות וברהיטות לכל שינוי כיוון, הצמיגים מדווחים בנאמנות על התקרבות למגבלות האחיזה שלהם, והבלמים נושכים היטב.
ממדיה הקטנים של המכונית גם מאפשרים "לשחק" איתה לכל רוחב הנתיב, ואחרי תקופת הסתגלות קצרה מצאנו את עצמנו משילים מעלינו את משא השנים, את הבגרות ואת האחריות, וחוזרים לחפש פניות ופיתולים עם ברק התלהבות ילדותי בעיניים.
כבונוס מציעה ה-500 יציבות כיוונית טובה במהירויות גבוהות, ולמרות שהיא לא מרגישה "קטנה-גדולה" היא לא מתקשה לבצע נסיעות בינעירוניות ב-140 קמ"ש.
נוחות הנסיעה אופיינית למכוניות מהז'אנר העירוני-זעיר. המתלים קצרי המהלך סופגים כהלכה שיבושים קטנים, אך מכשולים עירוניים גדולים מטלטלים את המרכב והנוסעים כהוגן.
כמו במקרה של המיני והחיפושית, חלק מהקסם של ה-500 המקורית היה "מחיר סטודנטיאלי" נגיש; וכמו במקרה של המיני והחיפושית המודרניות, גם ה-500 הפכה בגלגולה החדש לרכב לייף סטייל יאפי ואופנתי, עם מחיר בהתאם.
טווח המחירים של ה-500 בארץ מתחיל בכ-100 אלף שקל לדגם 1.2 ידני, עובר דרך 110 אלף שקל לדגם ה-1.2 האוטומטי, ומגיע עד 126 אלף שקל לדגם 1.4 ליטר אוטומטי מאובזר.
זהו תמחור שאפתני לרכב 3 דלתות קטנטן, שאמור להתחרות בארמדה של יפניות ואירופאיות קטנות, שחלקן מציעות במחיר הזה מרחב, תחכום וכוח טובים יותר.
אבל, מי שאינו סובל מחרדת-קלאצ' יגלה שמלבד הערך המוסף הנוסטלגי ה-500 הקטנה והנקייה היא מכונית מחממת לב, שמתאימה באופן מושלם לעידן של מכניקה קרה, מחירי אנרגיה גבוהים והתחממות גלובלית.
מתחרות
שוק המיקרו-עירוניות בפחות מ-90 אלף שקל מתרחב במהירות:
פיז'ו 107
עם אורך של 3.43 מ' בלבד ה-107 קטנה יותר מהפיאט 500, אבל עדיין מצליחה להציע בונוס של שתי דלתות נוספות מאחור ואפילו מרחב מתקבל על הדעת בספסל האחורי. עיצוב הפנים צעיר ותוסס, אך רמת האבזור והחומרים בסיסית למדי. להנעה אחראי מנוע בנפח 1 ליטר שמייצר 68 כ"ס, ובסיוע תיבה רובוטית לא מתקשה להעניק ביצועים סבירים למכונית ששוקלת 835 קילו בלבד. כל זה ב-82 אלף שקל
סוזוקי ספלאש
המתחרה הטרייה ביותר בפלח בארץ נמתחת לאורך 3.72 מ' ומציעה גג גבוה יחסית, מראה רציני ודינמי, ומרחב מפתיע בתא הנוסעים. שלדתה, שפותחה בשיתוף עם אופל, מדויקת ונעימה. להנעה אחראי מנוע 1.25 ליטר בנזין שמייצר 86 כ"ס מכובדים, ומשודך לתיבה אוטומטית אמיתית. המחיר לדגם מאובזר: 92 אלף שקל
יונדאי I10
ב-88 אלף שקל מציעה ה-I10 של יונדאי מרכב 5 דלתות בעיצוב מיינסטרים עם מקום סביר לארבעה ומרכב קליל שמונע ע"י מנוע 1.25 ליטר בהספק 78 כ"ס. ה-I10 קופצנית למדי ולא ממש קלה, אבל יש לה תיבה אוטומטית מקובלת, ביצועים הגיוניים וחיסכון מופלג בדלק