1. אחד הדברים היותר מוזרים בספורט האמריקני, הוא העובדה שבסביבה כל כך קפיטליסטית אין למעשה תגמול לשחקנים עבור הופעות יוצאות דופן. כלומר, שחקן שחתום על חוזה מינימום ב-NBA של 457 אלף דולר לעונה, גם אם יסיים את העונה בחמישייה ויוביל את הקבוצה שלו לפלייאוף, לא יראה דולר אחד יותר מהמעסיק שלו.
העניין הזה נמצא בדיון ארוך שנים בין ראשי הקבוצות לשחקנים. למה לא לתגמל את מי שטוב, כמו שנהוג בכל ליגה באירופה?
אבל הנה, בסוף השבוע החליטה ליגת ה-NHL לאמץ את שיטת הבונוסים עבור הופעות במגרש. השיטה שנקראת performance-based pay system תקנה לכל שחקן בליגה אפשרות להגדיל משמעותית את השכר שלו, בכפוף לכמות הדקות שהוא ישחק.
מתברר שיש ליגה אחת שהעניין הזה עובד לא רע. ב-NFL הכניסו לשימוש ב-2002 במסגרת הסכם השכר בין ארגון השחקנים לקבוצות את השיטה הזאת. איך היא עובדת? מלבד הכסף שמשולם לשחקנים, הליגה מחייבת את 30 הקבוצות להשאיר "בצד" עוד סכום כסף לבונוסים. ב-2009 הסכום הכולל שהוקצה לבונוסים עמד על 105 מיליון דולר (3.5 מיליון דולר לקבוצה).
השיטה מתגמלת בעיקר את בעלי השכר הנמוך. היא לוקחת בחשבון את כמות המהלכים שבהם שותפו השחקנים (מהלכי הגנה, מהלכי התקפה וכו') ומחלקת אותם לשכר השנתי. ככל ששחקן מרוויח פחות כסף, יש משמעות גדולה יותר לכמות הדקות שהוא משחק. לדוגמה, שחקן שמרוויח שכר של 600 אלף דולר לעונה ומשחק בחצי מהמשחקים של קבוצתו, יכול לקבל בונוס של 60 אלף דולר. לעומת זאת, שחקן שמרוויח 6 מיליון דולר וישחק את אותה כמות דקות, יקבל בונוס של 6,000 דולר בלבד.
העניין הזה הפך ללא מעט שחקנים את המשכורות שלהם. למשל ג'רומי קלארי מסן דייגו צ'רג'רס, שחקן זניח שנבחר בסיבוב השישי בדראפט של 2006 והיה חתום ב-2008 על חוזה של 370 אלף דולר. באותה עונה פתח קלארי בכל 16 המשחקים של קבוצתו, ורק מבונוסים עבור כמות מהלכי המשחק בהם היה שותף הוא הכניס עוד 405 אלף דולר באותה עונה. בעונה שעברה עשרה שחקנים ב-NFL הצליחו בזכות אותה שיטת בונוסים לגרוף הכנסה של מעל 300 אלף דולר לעונה. במקרה שלהם המשמעות היתה הכפלת השכר השנתי.
אבל בואו לא נהייה נאיביים. בונוסים עבור הצלחות לא נועדו רק לתמרץ את השחקנים. שיטת הבונוסים עוזרת לקבוצות מאוד בהקלה על תקרת השכר, מאחר שרוב הבונוסים לא נחשבים לקבוצות בחישוב השכר הכולל. ביחד עם מענקי חתימה ובונוסים עבור הופעות על המגרש, הגיעה ה-NFL למצב לפיו בעונה שעברה 24% משכר השחקנים בליגה שולמו כבונוסים (770 מיליון דולר בונוסים). ב-2001 סעיף הבונוסים הכולל בליגה עמד על 4.2% (73 מיליון דולר בלבד).
2. אם יש דבר אחד שראשי הקבוצות ב-MLS שונאים יותר מהכל זה את הרגע שבו קבוצה חדשה נכנסת לליגה. בעיקר כי הליגה החליטה שקבוצה שהסכימה לשלם את הזיכיון בסך 30-35 מיליון דולר עבור כניסה לליגה, מקבלת באופן אוטומטי זכות לקחת שחקנים לקבוצות המתחרות.
למשל, פילדלפיה יוניון שתצטרף לליגה ב-2010 תחל מחר לבחור את סגל השחקנים שלה. החוק ב-MLS קובע שקבוצה חדשה שנכנסת לליגה, מקבלת באופן אוטומטי את 10 הבחירות הראשונות בדראפט של אותה שנה, ובנוסף היא רשאית לבחור שחקן אחד נוסף מכל 15 הקבוצות הנותרות בליגה. האם פילי יכולה לקחת לגלאקסי את דייויד בקהאם? זה לא. כל קבוצה מעבירה רשימה של 11 "שחקנים מוגנים" שהם יהיו חסינים מגניבה. בקהאם, כמובן, ברשימת המוגנים.
שחקן אחד שנמצא בין 192 השחקנים ששוחררו לדראפט של 2009 על ידי ניו יורק רד-בול הוא ליאוניד קרופניק, אקס מכבי חיפה ומי שמכבי נתניה עומדת לצרף בינואר. קרופניק, אגב, זכה לשכר של 144 אלף דולר בעונה האחרונה ב-MLS. פי שלושה יותר מהשכר הממוצע בליגה ופי 7 גבוה יותר משכר המינימום.