המחזה שהתרחש בתחילת החודש במדבר מוהאבי שבקליפורניה היה אבסורדי מעט. כמה עשרות אנשים התכנסו ברוח הקפואה עם שחר, כדי לצפות בהצגה חגיגית של מעבורת החלל התיירותית של המיליארדר הבריטי
ריצ'רד ברנסון, המייסד והבעלים של תאגיד וירג'ין.
מושל קליפורניה, ארנולד שוורצנגר ומושל ניו-מקסיקו ביל ריצ'רדסון, התכבדו בחשיפת שמה של המעבורת - Virgin Spaceship Enterprise - על שם החללית המפורסמת מסדרת הטלוויזיה "מסע בין כוכבים".
לפני שיגיעו אל המקום שאליו איש לא הגיע בעבר, הסתפק צוות המעבורת בהסעתה על מסלול ההמראה שנבנה במקום, שאורכו כמה מאות מטרים, לעיני חמישים הצופים שהגיעו לאירוע.
300 איש כבר שילמו 200 אלף דולר כל אחד כדי לטוס ב-2011 לגובה של 110 ק"מ מעל פני כדור הארץ.
למרות הראיות הפיזיות כי ברנסון אכן מתכוון להטיס את הנוכחים, וכן את עצמו ושני בניו, לנקודה ממנה יוכלו לחזות בקימוריו של כדור הארץ ולחוש את היעדר כוח המשיכה, אפפה את האירוע אווירה היתולית, כאילו מדובר בלא יותר מאשר בדיחה יקרה במיוחד.
ברכה למשלמי המסים
אך אין לזלזל במיזם של ברנסון, ולא רק בגלל שהוא נוגע בליבם של הרוצים להגשים את חלומות הילדות שלהם. עבור משלם המסים האמריקני, שנדרש לממן מכיסו את תוכנית החלל של המדינה, כניסת חברות פרטיות שמציעות טיסות תיירותיות היא ברכה.
ככל שיותר אנשים פרטיים יגלו נכונות לשלם תמורת החוויה, שאותה חוו עד היום לא יותר מ-500 אסטרונאוטים, כך תוכל סוכנות החלל האמריקנית, נאס"א, להעביר את פיתוח הטכנולוגיות לטיסות חלל בגבהים נמוכים למגזר הפרטי, ולהתמקד במשימות הגדולות יותר, כמו שינוע של אסטרונאוטים לתחנת החלל הבינלאומית, לצורך ביצוע ניסויים מדעיים. תחום השקעה מרכזי נוסף הוא פיתוח טכנולוגיה שתאפשר להנחית בני אדם על מאדים.
בשנה הבאה עתידות המעבורות הנוכחיות של נאס"א לסיים את תפקידן ההיסטורי, והסוכנות תיאלץ, למרבה הבושה, לשלוח אסטרונאוטים לחלל במעבורת סויוז הרוסית. בגלל עיכובים בייצור מעבורות חדשות, ארה"ב לא תוכל לשלוח אנשים לחלל בכוחות עצמה עד 2017.
נאס"א השקיעה עד כה כ-14 מיליארד דולר בפיתוח מעבורות חדשות, שנקראות Orion ו-Ares, ואמורות לשאת כמות גדולה יותר של אנשי צוות וציוד לחלל, אולי גדולה מהנדרש.
ברנסון טוען כי "נאס"א השקיעה מיליארדי דולרים בפרויקטים שאמורים להיות זולים משמעותית". גם נאס"א עצמה מתחילה להבין את זה.
ממשל ברק אובמה מינה ועדה מיוחדת לבדיקת התנהלותה של נאס"א בפיתוח סדרת המעבורות החדשה. הוועדה הגיעה למסקנה, כי מלבד להגדיל את תקציב הסוכנות ב-3 מיליארד דולר בשנה כדי לעמוד ביעדים, על נאס"א לעודד השקעה פרטית בתעשיית החלל.
אין סיכוי שהמגזר הפרטי יצליח לפתח טכנולוגיה שתנחית אדם על מאדים. אך גם אין הגיון שנאס"א תמשיך להשקיע משאבים בשינוע יקר של כמה נוסעים לנקודה בחלל שאליה יכולות להגיע גם מעבורות פרטיות.
ברנסון כבר הציג את המודל הכלכלי שלו להפיכת טיסות פרטיות לחלל למשתלמות. המעבורת של וירג'ין נבנית על-ידי חברת Scaled Composites של מהנדס החלל ברט רוטאן, שהוכיח את יכולותיו לאחר שתכנן את רכב החלל הראשון שהשלים טיסת חלל מאוישת במימון פרטי, במסגרת תחרות Ansari X Prize.
במקביל, עובד ברנסון על יישום המודל שהוכח כיעיל במקרה של חברת התעופה ריינאייר, ומנסה להשיג מימון מאתרי ההמראה והנחיתה של המעבורת.
מדינת ניו-מקסיקו, למשל, בונה שדה תעופה חללי עבור וירגי'ן. בנוסף, חברת ההשקעות Abbar מאבו דאבי השקיעה 280 מיליון דולר בתמורה לזכויות אירוח של המעבורת במנחת עתידי.
גם בזוס בפנים
וירג'ין אינה החברה היחידה שרואה בטיסות הפרטיות לחלל הזדמנות עסקית. ג'ף בזוס, מנכ"ל ומייסד אתר הקמעונות אמזון, הקים את חברת Blue Origin, שעובדת על פרויקט תיירות בחלל. נאס"א, מצידה, חתמה על חוזה עם חברת SpaceX של היזם אילון מאסק, אחד ממייסדי פיי-פאל, על שינוע מטען לחלל.
התקווה שנאס"א תולה במיזמים כמו של ברנסון, בזוס ומאסק מוזרה מעט. בשנות ה-60 השקיעה הסוכנות 130 מיליארד דולר בתוכנית החלל אפולו, בלי להזדקק לסיוע מגורמים חיצוניים, פרט לקבלני משנה לעבודות מסוימות.
כיום, תקציב המדינה בארה"ב אינו מאפשר השקעות בהיקף כזה. וקשה להאמין שאמריקני כלשהו יסכים לשלוח את האסטרונאוטים לחלל במעבורת רוסית.
על ארה"ב לנצל את היתרון שלה - מגזר פרטי שאינו חושש ליטול סיכונים, גם בתחום מורכב כמו תעשיית החלל.