אם צריך לבחור טכנולוגיה אחת שהשפיעה יותר מכל אחת אחרת על שוק האלקטרוניקה האישית, העסקית והבידורית בעשור האחרון - הרי שזו תהיה טכנולוגיית המסכים השטוחים.
טכנולוגיה זו הניעה בתחילת העשור את התפתחותם המואצת של מכשירי ה-PDA (סייענים דיגיטליים אישיים) הצבעוניים, שמהם התפתחו הטלפונים החכמים ומכשירי המגע למיניהם, כולל ה-iPhone.
מסכי ה-LCD השטוחים היו המנוע שהוביל את צמיחת שוק המחשבים הניידים, ואיפשר למחשבי הנטבוק ליצור שוק חדש, יש מאין. מסכים אלה שדרגו את סביבת העבודה ואת איכות הצפייה עבור מאות מיליוני משתמשי מחשבים נייחים בעבודה ובבית, ויצרו מהפכה בשוק הטלוויזיות הביתיות.
לקראת סוף העשור, נראה כי הטכנולוגיה הזו מתקרבת לשלב הבגרות והקיפאון. הייצור ההמוני של מסכים שטוחים ועודף התפוקה של המפעלים בסין הובילו לירידה חדה במחיר המסכים, והם נמכרים כיום בפחות מהמחיר הממוצע שבו נמכרו טלוויזיות CRT (שפופרת) בגודל דומה בסוף דרכן השיווקית.
נוסף לכך, איכות הצפייה הפוטנציאלית (HD מלא) של הטלוויזיות השטוחות הנפוצות, שנמצאות בבתי הצרכנים בחלקים נרחבים של העולם, מקדימה בדור אחד לפחות את איכות השידור שמספקות רשתות הטלוויזיה והכבלים ואת איכות הסרטים הזמינים לרכישה.
בשנה האחרונה ראינו שתי מהפכות קטנות בתחום - מעבר לטכנולוגיית LED, ושילוב אינטגרלי של גלישת אינטרנט בטלוויזיות. עם זאת, בשני המקרים מדובר בשיפורים עם יותר ערך מוסף שיווקי מטכנולוגי.
טכנולוגיית LED פותרת כמה בעיות מולדות של ה-LCD, כמו שיפור עוצמת התאורה וחיסכון בחשמל. האינטרנט בטלוויזיה הוא לא הרבה יותר מהסבת מסכי הטלוויזיה לעוד מסך מחשב ביתי.
מתברר כי גם בשוק רווי ובוגר יש עוד מקום לפריצות דרך, ושנת 2010, כפי שמסתמן כרגע, תהיה שנת התלת-מימד (3D).
רעיון ותיק בעטיפה חדשה
הרעיון הטכנולוגי של יצירת אפקט תלת-מימד באמצעות הקרנת תמונות שונות במקצת לכל אחת מהעיניים הוא רעיון ותיק בתחום הקולנוע. בשנים האחרונות הוא מופיע גם במסכים שטוחים יקרים, שפנו לשוק המקצועי.
פריצת הדרך, שמתוכננת להתחיל במחצית השניה של 2010, שונה מהשימושים הקודמים בטכנולוגיית 3D הן בתחכום הטכנולוגי והן בפוטנציאל המסחרי לתפוצה המונית.
בחודשים האחרונים הכריזו 3 חברות ענק - סוני, פנסוניק ו-LG - על כוונתן להיכנס לתחום. הן עדיין שומרות את הקלפים הטכנולוגיים קרוב לחזה, ומסתפקות בכינויים סבוכים דוגמת "Active Shutter Glass".
ל-3 החברות יש גם וריאציות שונות על הנושא. פנסוניק מתכוונת להשיק את הטכנולוגיה התלת-מימדית במסך פלזמה ולא במסך LCD, ובאותה הזדמנות להציג כמה שיפורים באיכות התמונה שישדרגו את התחרותיות של כלל טלוויזיות הפלזמה.
סוני ו-LG מתמקדות במסכי LCD, אך שונות זו מזו בגישה: סוני תתמקד בשלב הראשון בחלק העליון של שוק הפרמיום, ואב הטיפוס הראשון שהציגה עד כה הוא בגודל של 50 אינץ'. פרט לכך, מתכוונת סוני לשווק בנפרד את המשקפיים לצפיה בתלת-מימד, שעלותם מוערכת ב-150 עד 200 דולר ליחידה.
בעיות מצד התוכן
LG, לעומתה, הכריזה השבוע כי החל מהמחצית השניה של 2010 תשיק קו שלם ורחב של טלוויזיות 3D שטוחות, ותמכור למעלה מ-3.4 מיליון יחידות ב-2011. החברה הקוריאנית מתכוונת לספק לפחות זוג אחד של משקפיים עם כל מסך שיירכש.
למרות ההבדלים, העקרונות הבסיסיים של כל מכשירי הגל הראשון יהיו דומיםף באמצעות תוספות חומרה למסכים קיימים, האצה משמעותית של קצב הפריימים לשניה ומשקפיים מיוחדים, הטלוויזיות החדשות ייצרו אפקט תלת-מימדי באיכות הגבוהה ביותר שמאפשרים כיום המסכים השטוחים, כלומר שידור באיכות HD מלאה (i1080) לכל אחת מהעיניים.
הוספת חומרת 3D למסכים השטוחים הקיימים לא תקפיץ באופן דרמטי את עלויות הייצור של הטלוויזיות עצמן. החסרונות נמצאים דווקא בצד של ספקי התוכן.
עלות הפקת סרטי טלוויזיה וקולנוע שתומכים בתלת-מימד צפויה להיות גבוהה הרבה יותר מהנוכחית. מלבד זאת, לא קיימים עדיין בשוק נגנים ותקליטורים שתומכים בפורמט החדש, והעברתם באינטרנט תדרוש רוחב פס מסיבי.
היצרנים מתכוונים להרגיע את החששות במספר דרכים. בתור התחלה, לכל הטלוויזיות החדשות תהיה תאימות לאחור, והן יוכלו לשדר תכני 2D מקובלים באיכות גבוהה. בנוסף מתכוונות כל החברות להשיק במקביל נגני בלו-ריי, שיתמכו בתקן 3D החדש, שהוכרז החודש על-ידי הגוף האחראי על תקינה בתחום.
הנגנים הללו יוכלו להריץ סרטי 2D רגילים, עד שזמינות התוכן התלת-מימדי תגדל, והמחירים (שמוערכים בכמה עשרות דולרים לתקליטור) ירדו. מנגד, נגני בלו-ריי רגילים מהדור הנוכחי יוכלו להקרין תקליטורי 3D כאילו היו תקליטורים רגילים.
תקן המדיה החדש מתוכנן מראש לתמוך גם במשחקי 3D בקונסולות כמו פלייסטיישן 3, וליצור תוך כדי כך מהפכה של ממש בעולם הגיימינג. אבל זה כבר נושא לכתבה נפרדת.