בית משפט השלום בתל-אביב קבע, בפסק דין המבטא גישה מהפכנית, כי חברת ביטוח שתכלול בפוליסה החרגות (קביעת מקרים בהם לא יחול הכיסוי הביטוחי) שאין להן צידוק ענייני, מסתכנת בכך שבית המשפט יבטלן.
זאת, "בין אם מדובר ב'מלכודות' ביטוחיות יזומות ובין אם מדובר ב'כיסי אוויר' ביטוחיים אקראיים לכאורה", שכן "אין מקום להפקיר את המבוטח לתוצאותיהן של החרגות ביטוחיות שאין להן צידוק ביטוחי, ושלפיכך ניתן לראות בהן משום חוסר תום-לב בחוזה הביטוח".
קיבוץ אייל הגיש תביעה נגד הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות (קנט) שבשליטת המדינה, בגין מותן של 165 פרות שהורעלו מריסוס.
הקרן טענה, באמצעות עוה"ד גל מנשה ורנית ולדמן, כי מתקיימים שניים מהחריגים בפוליסה: הרעלה שלא ממזון ורשלנות קיצונית.
הקיבוץ השיב, באמצעות משרד עוה"ד אטיאס-נוה, כי ההרעלה היתה ממזון, ובכל מקרה הקרן הפרה את חובתה לוודא כי הוא מודע לחריג בלתי מקובל זה.
יחס חשדני
השופט שלמה פרידלנדר ציין כי הביטוח נועד להגן על המבוטח גם מפני רשלנותו שלו, בסייגים מסוימים, כשכמובן צריך וניתן להימנע מהפקרת נכסים. ואולם, "כל החרגה של נזקים מהביטוח היא בעייתית, משום שהיא מסכלת לכאורה את תכליתו החברתית והכלכלית החשובה של הביטוח לגבי אותו סוג נזקים. מכאן יחסו המסתייג והחשדני של הדין כלפי החרגות אלה".
השופט הדגיש את הבעייתיות המיוחדת בהחרגות החושפות את המבוטח לחסר ביטוחי קשה. "אם מדובר בפעילות הכרוכה בסיכון רב מדי - המבוטח יכול להימנע ממנה או לבטחה בדמים מרובים. לעיתים ניתן לרכוש ביטוח משלים או ביטוח חלופי אצל מבטח שאינו כולל את ההחרגה בפוליסה שלו", נפסק. "אולם כיצד ניתן להתגונן מול החרגה בודדת, נטולת הקשר ומובן, כמו 'הרעלה שלא ממזון'? החרגה זו מופיעה כפרט זניח במכלול של תנאי הפוליסה, שלכאורה אינו מצדיק בגללו בלבד להחליף ביטוח. בנסיבות אלה, שירבובה לביטוח מכשיל את המבוטח".
המטרה: חיסכון בתגמולים
נוכח חוסר האיזון בין המבטח למבוטח, פסק פרידלנדר, דיני הביטוח מחייבים משטר של "שמיים כחולים", ואין להסתפק בגילוי נאות גרידא. "אין מקום להסתפק בכך שהחריג גולה והובלט בפוליסה והמבוטח היה בן-חורין להעדיף לרכוש ביטוח חלופי אצל מבטח, שבפוליסה שלו אין החרגה כזו", קבע.
נקבע כי הדברים מקבלים משנה-תוקף שעה שהמבוטח היה מודע להחרגה רק לאחר כריתת חוזה הביטוח, שכן ההחרגה אינה מופיעה ב"הצעה לביטוח" אלא רק בפוליסה שנשלחת בהמשך, ו"ניסיון החיים מלמד כי בשלב זה, שבו המבוטח מברר את האטרקטיביות של הביטוח המוצע ושוקל חלופות, הוא נוטה לתייק את הפוליסה הנשלחת אליו ולא לפתוח מחדש בבדיקות ובירורים".
לכן, הוסיף השופט, "עולה החשש כי מבטחים ישלבו במכוון בפוליסות החרגות כאלה, תוך הסתמכות על כך שבדרך-כלל ההחרגה לא תבריח לקוחות, אך עשויה לחסוך תגמולי ביטוח. קיים שיקול מדיניות למנוע חשש זה, והוא עשוי להצדיק פסילת החרגות שאין להן צידוק ענייני".
פרידלנדר ציין כי במקרה הנדון חריג ההרעלה חסר תוקף בהיעדר צידוק ענייני, ומשום שהקרן לא וידאה כי הקיבוץ מודע לה. ואולם, הוא לא נדרש להכריע בתוקפן של ההחרגות, לאור קביעתו כי הפרות אכן הורעלו ממזון; ולגבי חריג הרשלנות - אמנם נקבע כי הפרות מתו עקב רשלנות חמורה של הקיבוץ, שבין היתר הפר איסורים פליליים הנוגעים להתנהלות עם חומרי הדברה, אך נפסק כי הרשלנות לא הגיעה לדרגה של "פזיזות ואי-אכפתיות", שכן מנהלי הרפת התנהלו בתום-לב סובייקטיבי, מכיוון שלא היו מודעים לסיכון הנגרם לפרות כתוצאה מהתנהלותם הרשלנית.
בין היתר הסתמך השופט על עמדת היועץ המשפטי לממשלה והמפקח על הביטוח בנושא "אשם תורם". (ת"א 06-29616).
חברות הביטוח יזיעו יותר / פרשנות
אין פוליסת ביטוח שאין בה חריגים לתחולת הכיסוי הביטוחי. לעיתים קרובות, קרובות מדי אולי, חברות הביטוח נתלות בחריג כזה או אחר בניסיון להתנער מאחריותן לשלם תגמולים, תוך הנחה כי לא כל מבוטח ירצה להיגרר להליך משפטי.
שיטה נפוצה לא פחות היא ניסיונן להטיל "אשם תורם" על המבוטח, ולטעון כי הוא התרשל ולכן אחריותן מופחתת. על זה כבר אמר היועץ המשפטי לממשלה, בחוות-דעת עקרונית שנחשפה בעבר ב"גלובס", כי פוליסת ביטוח נועדה בדיוק לשם כך - להגן על המבוטח מפני רשלנותו שלו.
פסק דינו של השופט שלמה פרידלנדר מחדש הן בקביעה כי יש לבטל חריגים נעדרי צידוק ענייני, והן בכך שעצם גילוי החריג בפוליסה אינו מרפא את הפגם הטבוע בו (מעבר למשטר של "שמיים כחולים").
פרידלנדר לא יצר יש מאין. את קביעתו העקרונית הוא עיגן בעקרונות משפטיים ביטוחיים קיימים, כמו חובת המבטח לוודא כי המבוטח ער לסייגים שבפוליסה, דוקטרינת כיבוד הציפיות הסבירות של המבוטח, התכלית הצרכנית של החקיקה בתחום הביטוח, עיקרון תום-הלב ועוד. ועדיין, מומחי ביטוח סבורים כי פסק הדין הוא מקורי ויוצא דופן בתעוזתו ובמקוריותו.
אמנם מדובר בפסיקה של בית משפט שלום, שאינה מחייבת ערכאות אחרות, ואמנם מדובר ב"הערת אגב" (אוביטר) שלא נדרשה להכרעה בתביעה, אך ברור כי שופטים אחרים עשויים לאמץ אותה.
צריך גם לזכור כי בבסיסם של מרבית החריגים בפוליסות עשוי להיות היגיון ביטוחי כלשהו, ולכן גם אם הגישה תאומץ - כלל לא בטוח שהיא תביא לביטול חריגים כל שני וחמישי. אולם חשיבותה היא בהעברת נטל הראייה: חברות הביטוח יצטרכו להזיע בניסיון להוכיח כי יש הצדקה עניינית לחריגים.