לפני פחות מ-20 שנה נתפשו עובדים זמניים כאמצעי מהיר לפתור בעיה של עובד שחלה או נסע לחופשה, או כאשר היה עומס לא שגרתי במקום העבודה. אך בעוד שבעבר היווה כוח-האדם הזמני סוג של פיתרון לתפקידי מזכירות במשרד או איוש סרט נע בבית אריזה, שכיום משמש העובד הזמני כחלק בלתי נפרד מכוח-האדם של כמעט כל חברה בארצות-הברית, ומאייש תפקידים בכירים במגוון רחב של ענפים ושירותים.
בישראל, שעד לפני כ-30 שנה ניתן היה להגדירה כמדינת רווחה, היה נוהג שלפיו עובד שהתקבל לעבודה, בעיקר בשירות המדינה ובמוסדות ציבור, קיבל לאחר כשנה קביעות. הביטוי המעשי של הקביעות היה חוסר יכולתו של המעביד לפטר את העובד, אלא במקרים קיצוניים של התנהגות בעלת אופי פלילי. גישה זו העניקה לעובדים זכויות שלעתים גלשו לחוסר סבירות ויצרו גם לא מעט בעיות, ומספר רב של עובדים מיותרים שהוגדרו אז כ"מסמר בלי ראש" - שגם עם צבת אי-אפשר להוציאם מהארגון.
המעבר למיקור חוץ
בארצות-הברית התחזק הביטחון התעסוקתי של העובדים כתוצאה מהפריחה המתמשכת בכלכלה. אך כוחם ההולך ועולה של העובדים המקצועיים והלחץ לשפר עוד ועוד את זכויותיהם על חשבון המעבידים הביאו את החברות לחיפוש פיתרון אחר. לפני כ-20 שנה התרחש האירוע המכונן, שיצר את עידן "מיקור החוץ" (Outsourcing) שהביא במידה רבה למצב הנוכחי.
תאגידים רבים החלו לוותר על יחידות לא יעילות ועתירות כוח-אדם, ולשכור שירותים של חברות חיצוניות שמילאו את מקומן. היתרון העיקרי במיקור החוץ היה בתחרות שהוא יצר בין החברות שהתמודדו ביניהן כדי לזכות בפרויקט המיוחל, כאשר זו שזכתה במירוץ היתה מודעת בכל יום עבודה לכך שהיא תוחלף ללא כל היסוס אם לא תמלא את ציפיות הלקוח.
אך תחום מיקור החוץ עשה צעד נוסף, שעיקרו שימוש בכוח-אדם זמני, המהווה כיום פיתרון נאות לחברות רבות, שהשתחררו עקב כך מהמחוייבות להעניק תנאים סוציאליים לעובדים. ואכן, החברות המעסיקות עובדים זמניים אינן משלמות להם סנט אחד בגין הטבות כלשהן. רף המינימום לקבלת עובד זמני הוא ניסיון וידע מוכחים ותו לא. עובדים זמניים כמעט שאינם תובעים את מעבידיהם, בגלל היעדר כמעט מוחלט של עילות תביעה, בעוד שהעובדים הקבועים יכולים לתבוע את מעסיקיהם על שורה ארוכה של סעיפים.
עובדים זמניים צורכים פחות
כיום כבר ברור כי הגידול המשמעותי בעובדים זמניים מייצג בעיות רווחה קשות, חוסר יציבות כלכלית של העובדים, ותמהיל לא בריא של כוח העבודה. אולם לתופעה יש השפעה שלילית נוספת גם על תחום הקמעונאות המדשדש.
כלי התקשורת העולמיים מוצפים בחודש האחרון במאמרים, כתבות וידיעות על המצב החדש בשוק התעסוקה. הגדיל לעשות" ביזנס וויק", שכתבת השער שלו בשבוע שעבר קיבלה את הכותרת "עובד לשימוש חד-פעמי" (The Disposable Worker). הכתבה נפתחת בסיפורה של אם חד-הורית העובדת מביתה כנציגה טלפונית של חברת Call Center. היא מקבלת עבור כל דקת שיחה סכום של 25 סנט, וכאשר אותה אם הולכת לשירותים או ניגשת למטבח כדי להכין לעצמה כוס קפה או להסיע את ילדיה לגן - המונה מפסיק לפעול והיא אינה זכאית לכל סכום שהוא. היא אינה זכאית להטבות כלשהן, משלמת מכיסה את הביטוח הרפואי, ומנסה לחסוך אגורה לאגורה בתוכנית פנסיה דלה. גם "ביזנס וויק" צופה כי בתוך 10 שנים יקטן משמעותית מספר המועסקים במסגרת קבועה ומתגמלת, ויותר עבודות יהיו במתכונת של פרילנס וזמניות.
השינוי שחל בתמהיל התעסוקה בעולם יוצר סוג של רגרסיה, המחזירה את האנושות אל תקופות אפלות של ניצול עובדים בשיאה של המהפכה התעשייתית.
התמונה הוורודה אותה מציירים כלכלנים, שצופים כי העולם יוצא מהמשבר האחרון - מטעה. ככל שגדל מספרם של העובדים הזמניים - כך מתרבים הסיכויים למשבר כלכלי נוסף, חמור יותר. שכן עובדים זמניים אינם "חוגגים" כמו עמיתיהם העובדים הקבועים, מדירים את רגליהם מהקניונים, אינם יוצאים לחופשות יקרות ואינם רוכשים מוצרים שבעבר הלא רחוק נתפסו כהכרחיים וכיום נתפסים כבלתי נחוצים.
לתהליך מסוכן זה השפעות מיידיות וארוכות-טווח על ענף הקמעונאות, עמוד השדרה של הכלכלה. כאשר צרכנים אינם קונים - היצרנים מצמצמים מלאים ומפחיתים במספר העובדים, מה שגורם להרעה נוספת של המצב.
בישראל משקלם של עובדי הקבלן מגיע כיום לכ-10% מכוח העבודה במשק. המצב כאן הוא לכאורה טוב יותר, אך בפועל גם העובדים המשתכרים היטב, והמועסקים על-פי חוזה מיוחד - אינם אלא עובדים זמניים. די בנסיגה כלכלית משמעותית יותר מה"מיתון לייט" שחווינו כעת, כדי ליצור - אולי גם אצלנו - תסיסה חברתית לא פשוטה.
עובדי קבלן בארה"ב במספרים
- ההיקף הכספי של קטגוריית העובדים הזמניים בארה"ב ב-2008: 43 מיליארד דולר.
- ב-1980 הועסקו כ-600,000 איש בעבודות זמניות בארה"ב.
- ב-2009 הועסקו כ-2.5 מיליון איש בעבודות זמניות בארה"ב.
* מקור: האיגוד הלאומי לעבודות זמניות בארצות-הברית.
הכותב הוא יועץ לשיווק. www.trends-news.com