אף ש
מיחזור מים בבית באופן עצמאי ושימוש ב
מים אפורים לצרכים כמו
השקיה אינם חוקיים כיום נראה שהצרכנים, שהחלו לשלם חשבונות עתק בחודשים האחרונים, מצביעים ברגליים ומחפשים פתרונות עצמאיים למיחזור. בשטח קיימות לא מעט חברות המציעות מערכות שונות לניצול חוזר של מים אפורים - מי המקלחת ומכונת הכביסה (השימוש במי האסלות והכיורים במטבח אסור, בשל רמת הזיהום שלהם).
חלק מהצרכנים נרתעים בשל הבעייתיות החוקית, ואחרים מתעלמים ממנה ובוחרים להתקין מערכת, בהנחה סבירה למדי שממילא אין פיקוח שימנע מהם להפעילה. אולם הצעת חוק העומדת כרגע על הפרק עשויה להפוך את המיחזור הביתי אפשרי עבור כולם, גם עבור הצרכן הפרטי שמבקש לחסוך בהוצאות המים.
ההשקעה הראשונית, יש לציין, לא מועטה - אולם אמורה להשיב את עצמה לאורך זמן, כמו גם לתרום ברמה הלאומית לחיסכון במשאב היקר.
הצעת חוק: לאפשר מערכות למיחזור מים
בעוד שבועיים, ב-23 בפברואר, יתמלא אולם "נגב" בכנסת מפה לפה בקהל המתעניין בדבר אחד - מיחזור פרטי של מים לצורכי שימוש חוזר. במדינת ישראל של 2010, אבסורדי ככל שזה יישמע, אסור מיחזור כזה על-פי החוק: משרד הבריאות מתנגד נחרצות למהלך שיאשר זאת, מחששות תברואתיים שונים.
רבים שכבר התקינו בביתם מערכות לטיפול ב"מים אפורים", כמו גם רבים אחרים המתכננים לעשות זאת, יכולים רק לקוות שהצעת החוק שמתגבשת בנושא תעשה את דרכה כל הדרך לאישור המיוחל. על-פי ההצעה יתאפשר מיחזור פרטי תחת פיקוח מוסדר, וכן יותקנו בבניינים חדשים מערכות מי דלוחין. החיסכון לכל בית-אב על-פי התחשיב המוצג בהצעה מגיע למאות שקלים בשנה.
"היום רוב הצריכה של מים שפירים במדינה היא פרטית", אומר ח"כ ניצן הורוביץ, ממובילי המהלך, "ומיחזור נכון יכול להוביל לחיסכון של חצי מהצריכה הזו. במדינה במשבר מים, כשמחירי המים כל-כך גבוהים, האיסור לעשות זאת הוא איוולת גדולה. בכל העולם יש עשרות דוגמאות למנגנונים שמאפשרים שימוש חוזר במי מקלחת, מזגנים ומכונת כביסה; בעזרת טיפול מהיר ויעיל אין בעיה להשתמש בהם, אבל משרד הבריאות מתעצל לפקח על הנושא".
"התקנת מערכת למיחזור מים אפורים בבתים פרטיים אינה חוקית כיום", מסבירים במשרד הבריאות, "המשרד מתנגד לה מתוך שקלול הסיכונים הבריאותיים והיכולת של האזרח הבודד להתמודד עם דרישות הטיפול והתחזוקה המסובכות, ומאשר הקמת מערכות כאלה במוסדות ומבנים ציבוריים שניתן לפקח עליהם ולחייבם בתחזוקה ותפעול נכון. מים אפורים הם מים מזוהמים מאוד המכילים חיידקים ומיקרואורגניזמים בכמויות אדירות, כדי להכשירם לשימוש חוזר נדרשת מערכת טיהור מים מסובכת ויקרה ונדרשת מערכת בקרה כולל בדיקות מעבדה. שימוש במים שאינם מטופלים כיאות חושף את דיירי הבית והשכנים (אם מדובר בהשקיית גינה) למחלות. חשש נוסף הוא חיבור בשוגג או במכוון בין מערכת המים האפורים ומערכת מי השתייה - דבר מסוכן ביותר גם אם המים הם מים שעברו טיפול".
הורוביץ לא מקבל את ההסתייגות: "מערכת חשמל בבית היא דבר הרבה יותר מורכב", הוא אומר, "אז מה - אנחנו יושבים בחושך? מסמיכים מהנדסי חשמל, קובעים הליכי ביקורת. גם כשרצו להתקין מעליות בבניינים אמרו בהתחלה שזה יהיה מסוכן. זה נכון לכל מערכת טכנולוגית, אבל יש דרכים לפקח".
"משרד הבריאות יוצא מנקודת הנחה שהציבור לא יתחזק את המערכת", מוסיף עמית ברכה, העומד בראש ארגון "אדם, טבע ודין". "אבל החשש הוא ביורוקרטי, מדינת ישראל היא המדינה הנאורה האחרונה שעדיין מטילה חסם על מיחזור מים".
"בהסתייגות של משרד הבריאות יש מן האמת", מודה ליאור אקנין, מנכ"ל "אקו סיסטמס" (ecosystems.co.il) המשווקת מערכות מיחזור. "אי אפשר לפקח על כל בית, ואנשים מתעייפים מהר מהחלפת פילטרים בתדירות המתאימה. מצד שני, האזרח הפרטי מספיק אחראי כדי לא לשתות מהמים האלה ואחרי 20 שנות שימוש בעולם, אין ולו תיעוד אחד של נזקים כתוצאה משימוש במים אפורים. המהלך של חקיקה מתבקש - כיום אין תקן, אין כללים ברורים, וכל חברה פועלת בדרכים שלה".
כך או כך, החוק החדש מציע הן הסדרה של מכירת והתקנת המערכות, והן פיקוח תקופתי על פעולתן. האם הוא מציע תמריץ נוסף לעידוד מהלך בעל חשיבות לאומית? "לא צריך שום תמריץ", אומר הורוביץ, "החיסכון כשלעצמו עושה את העבודה וההתעניינות של אנשים רק גוברת".
הכנה מוקדמת: הפרדת הצנרת
תנאי מקדים להתקנת מערכת למיחזור מים היא הפרדת הצנרת בבית באופן שיאפשר זאת. כשמדובר בבית הנמצא בהליכי בנייה, ניתן לתכנן אותו מראש בהתאם (וכיום גם נבנות לא מעט שכונות "ירוקות" בהן האפשרות נלקחת מראש בחשבון) - אולם בבית בנוי, התאמה כזו עלולה להיות סבוכה הרבה יותר ולעלות בין מאות לאלפי שקלים, בהתאם למיקום הצנרת. בהתחשב גם בעבודה הסבוכה הנדרשת לשם כך, כולל שבירת קירות, נראה שלעתים הרעיון כדאי פחות. העבודה נעשית בנפרד עם אינסטלאטור, ולא אצל החברות המשווקות ומתקינות את מערכות המיחזור ("מי רוצה להסתבך עם אחריות על נזילות?", הסבירו לנו באחת מהן).
סוגי מערכות: ללא טיהור וטיהור מלא
חברות שונות מציעות פיתוחים שונים, מבוססי טכנולוגיות שונות, וההיצע עשוי להיות מבלבל; ככלל, ניתן לחלק את סוגי המערכות לשניים. הסוג הראשון הוא מערכות ניתוב, פשוטות יותר להתקנה ולהפעלה וגם זולות באופן ניכר, שתפקידן להעביר את המים ממקום השימוש הראשוני אל הגינה מבלי לטהרם. "למשפחה טיפוסית עם 4-5 נפשות וגינה קטנה מערכת כזו יכולה להספיק בהחלט", אומר ערן מכנס, מנכ"ל חברת המיחזור "פעמים" (twice.co.il). "במקרים כאלה לרוב ממילא המים מספיקים רק לצמחי הנוי, ואז אין בעיה להשתמש בהם ללא טיהור". היתרון הוא בעלות ובשימוש הפשוט יחסית, ללא תחזוקה מורכבת, והחיסרון - בשימוש יעיל פחות במים.
הסוג השני הוא מערכות לטיהור מלא, שבאמצעות טכנולוגיות שונות - משימוש בפחם ועד לממברנות - מעבירות את המים הליך המכשיר אותם לשימוש נרחב יותר בגינה ואף בהדחת אסלות. החיסרון גלום במחיר הגבוה, בגודלן של המערכות ובאחזקה מורכבת המחייבת לעתים חוזה שירות מול החברה המתקינה.
עלויות: 3,000-50,000 שקל
שאלת העלות מורכבת, ותלויה כמובן באופן ישיר בסוג המערכת הנבחרת (בהתאם לגודל הגינה, תנאי השטח והעדפות אישיות). בעוד שמערכות ניתוב יעלו על-פי רוב בין 3,000 ל-8,000 שקל, מתחילים מחיריהן של מערכות טיהור ב-15 אלף שקל ומגיעים גם ל-40 ו-50 אלף. לזאת יש להוסיף עלות התקנה של כמה מאות שקלים (במערכות קטנות - אפשרית לפעמים התקנה עצמית), וגם תחזוקה שוטפת והחלפת פילטרים (בעלות של 50-100 שקלאחת לתקופה, בהתאם למערכת). הכנת הצנרת, כאמור, עשויה גם היא להוסיף משמעותית לשורה התחתונה.
תחזוקה: לא לזלזל
כדי להימנע מתקלות ולנצל את המערכת ביעילות, יש להקפיד על תחזוקה נכונה לאורך זמן; אופי התחזוקה הוא שיקול נוסף בבחירת מערכת. מצד אחד, מערכות זולות "מדי" עשויות לגלות נטייה להיסתם לעתים תדירות ולהקשות על התפקוד השוטף, תרתי משמע. מנגד, דווקא במערכות היקרות כאמור נדרש לעתים טיפול מורכב ויקר יותר לאורך זמן. כך או כך, כדאי לברר היטב מראש במה כרוכים ההפעלה והתחזוק - ואם אפשר, להתייעץ עם בעלי ניסיון המשתמשים לאורך זמן באותה מערכת.
מגבלות שימוש: השקיה בטפטפות
חששות משרד הבריאות אינם נטולי יסוד: השימוש במים אפורים עשוי להיות בעייתי, כשהוא חורג מהכללים המותרים. כך, למשל, אסורה לגמרי השקיה באמצעות ממטרות עם מים ממוחזרים שלא עברו טיהור מלא, בשל ריבוי החיידקים בהם, ויש לנתבם לטפטפות טמונות בקרקע.
השקיית עצי פרי ועשבי תיבול אסורה במקרים מסוימים, בהם השימוש למעשה מוגבל לצמחיית נוי, והשימוש במים המכילים חומרי כביסה שנוי במחלוקת.
מי מזגנים, אגב, הם מים מזוקקים - אך חסרים חומרים הנחוצים לקרקע, וטובים רק לשימוש במינון מסוים.
איך לבחור חברה?
הכינו "שיעורי בית" - התעניינו בסוגי מערכות שונות, ונסו להתכוונן לסוג מסוים:
* בדקו את הרקורד של החברה, ונסו במידת האפשר להתרשם ממערכות שלה הפועלות בשטח - אם דרך חברים ואם דרך לקוחות קודמים.
* בדקו את המחירים, את מחירי ההתקנה ואת דרישות התחזוקה (תדירות ועלויות).
* בררו איזה סוג של אחריות אתם מקבלים, מה היא כוללת ולכמה זמן.
* באינטרנט כבר פועלים כמה פורומים סביב נושא מיחזור מים אפורים, וגם ב"סתם" פורומים ירוקים אחרים ניתן לגלות לא מעט דיונים בנושא - מה שיכול לשמש אינדיקציה טובה להשוואה, להמלצות ולהתייעצות בכל הפרמטרים הקודמים.
6 עקרונות לשימוש במים אפורים בגינות נוי
(על-פי דובי סגל, מנהל מוצרי השקיה ואיכות מים בחברת נטפים ישראל):
1. מי המקלחת: מקור מים קטן שאפשר להשתמש בו ולנצל את מימיו הוא המים הקרים הזורמים במקלחת עד להגעת המים החמים. מדובר על 3-6 ליטר בכל מקלחת. במשפחה ממוצעת ניתן לאגור בין 15 ל 20 ליטר ליום. את המים האלה ניתן להעביר למיכל קטן שאליו מחוברת מערכת השקיה עם שלוחות בקוטר קטן, שדרכן ניתן להשקות מספר גדול של אדניות. זהו ניצול אדיר של מים שפירים לשימוש אחר בבית.
2. מי מזגנים: גם מי מזגנים ניתן להוריד לאדניות וליהנות מפריחת צמחים טרופיים הנהנים ממים אלה.
3. מסנן ומשאבה: מערכת מים יעילה צריכה להכיל מסנן הממוקם בכניסת המים למיכל של 200 ליטר ומשאבה טבולה ללחץ נמוך המתאימה רק לטפטוף.
4. תוסף למניעת ריח: ניתן לרכוש תוסף מים למניעת ריחות וגם תוסף חיידקים המאפשר הגברת פעילות ביולוגית ופרוק טוב יותר של החומרים האורגניים במים. את המערכת ניתן לחבר באופן ישיר לציוד הטפטוף הקיים בגן ולהשקות את רוב סוגי הצמחים ללא כל חשש.
5. תבלינים: בגינות בהן מגדלים תבלינים יש לטמון את הטפטוף בעומק של 10 ס"מ כדי למנוע כל מגע בין המים לעלים.
6. אקונומיקה: אחת לחודש מומלץ לשפוך לתוך המיכל שתי כפות של אקונומיקה בריכוז של 5% ולהזרים את התמיסה דרך מערכת הטפטוף כדי להמיס משקעים אורגניים שהצטברו על דופן השלוחות.