העונש החמור מאוד שהוטל אתמול (ה') על דורסי והורגי מיטל אהרונסון הוא בוודאי סיבה למסיבה - אבל גם לתהייה. שופט המחוזי בתל-אביב, צבי גורפינקל, הטיל על הנהג הדורס שי סימון 20 שנות מאסר בפועל, ועל שלום ימיני, שישב איתו ברכב הדורס, 5 שנים.
דבר אחד בטוח: אלה עונשים ראשונים מסוגם בחומרתם לגבי מה שקרוי תאונות דרכים, שהם למעשה הרג בכבישים.
גורפינקל הסביר את חומרת העונש בכך ש"הגיעה השעה להעלות את רף הענישה ולהחמיר... החמרה זו מתבקשת לנוכח ההפקרות המשתוללת בדרכים וריבוי המקרים בהם נהגים פוגעניים מותירים את קורבנותיהם מוטלים על הדרך, וממהרים להסתלק מהזירה כדי להציל את עורם".
מי יכול לא להסכים עם דברים נכוחים אלה? כן, יש כאלה שלא ממש מסכימים, בהם שופטים. העונשים שניתנו עד היום על מקרים אחרים, לא זהים אבל דומים - היו קלים בהרבה, לפעמים קלילים.
בא השופט גורפינקל ושובר את הכלים הללו כדי "להעלות את רף הענישה" במקרים כמו הריגתה של מיטל אהרונסון. מקרה זה, צריך לומר, היה מזעזע באמת, אולי באופן מיוחד. גם נהיגה בשכרות, גם נטישת הקורבנות (מיטל ומלי יזדי חברתה, שנפצעה קשה), גם עבירות קודמות, גם אישיותם של המורשעים, גם הניסיונות הציניים לחמוק מאחריות - הכל הצטרף לפסיפס דוחה ומקומם. אבל בעבר היו כבר מקרים כאלה, או מאוד דומים להם, ושם לא נקבעו עונשים כאלה, אפילו לא קרובים להם.
לא מחייב, רק מנחה
השאלה היא אם גזר דין זה אכן "מעלה את רף הענישה". הוא ללא ספק מעלה את הרף לגבי סימון וימיני. אבל האם הרף הזה הוא בר-קיימא? האם שופטים בעתיד יילכו בעקבות ההחלטה הזאת?
דבר אחד ברור: זה לא פסק דין מחייב, רק החלטה של בית המשפט העליון מהווה הלכה המחייבת את כלל בתי המשפט. הפסיקה של גורפינקל היא, לכל היותר, בבחינת קו מנחה רק לשופטים שירצו להיות מונחים על-פיה. כלומר, ענין של שיקול-דעת.
מכיוון שאין כללים מחייבים לגבי עונשים, אנחנו מקבלים באותו השבוע, ובשבועות רבים אחרים, פער עצום בין עונשים הנגזרים בשני פסקי דין שונים. מצד אחד היה השבוע משפטו של ד"ר אריה פיגר, אונקולוג בכיר שהורשע ב"ניצול ציני ומרושע של חולי סרטן ובני משפחותיהם, מתוך רדיפת-בצע". הוא קיבל 6 חודשי עבודות שירות.
נכון, זה לא אותו המקרה - אבל האם דרגות החומרה כל-כך שונות? התעללות רגשית וכספית בחולי סרטן וקרוביהם היא כל-כך פחות חמורה מדריסה ונטישה? בכמה? בשנת מאסר, ב-3 שנים, ב-10 שנים? - האם הפער בחומרה בין שני המקרים הוא 20 שנות מאסר??!! כלומר - לאחד כלום, לאחר 20 שנה?!! זה הפער הריאלי?
אין הרתעה ללא המשכיות
ברור שטוב וראוי ששני הדורסים השיכורים וחסרי המצפון נכנסים לבית-הסוהר לשנים רבות - מצדי אפילו לכל החיים. העניין הוא של שוויון הענישה. שום הרתעה לא תצא מהמקרה הזה, אם לא תהיה לו המשכיות. והמשכיות לא תהיה - אלא אם כן תיקבע רצפת מינימום לענישה למקרים קשים כאלה.
הדגש הוא על "מקרים קשים כאלה", כי רוב תאונות הדרכים נובעות מטעויות אנוש שהן חלק מהחיים בכלל, ומהחיים על הכביש בפרט. מה שאי-אפשר לומר, למשל, על מעשיו של ד"ר פיגר, שהיו מכוונים ומתמשכים, ולמרות זאת זכו לעונש קל ביותר.
בשורה התחתונה, אני לא רואה בעונש החמור של גורפינקל תקווה גדולה. קודם כל, מדובר בענישה מאוד פופולרית. המקרה של מיטל ומלי, התנהגותם והתנהלותם של הדורסים וגם - כן, גם - הרקע שלהם הפכו אותם למטרה מאוד נוחה כדי להפעיל עליה ענישה חמורה במיוחד.
האם הרף הזה יישמר, אפילו בקירוב, כאשר המטרות יהיו "נוחות" פחות?
matigolan@globes.co.il