פאבריס פייר טורה, סגן הנשיא הצרפתי של גולדמן זאקס והדמות המרכזית בפרשת ההונאה הגדולה, הוא "בחור מאוד לבבי ונאה, בעל חוש הומור משוגע", כך נכתב באחד הפרופילים ששרטטו את דמותו אחרי התפוצצות הפרשה.
"פאב המהמם"
"פאב המהמם", כינויו של פאבריס, גרם נזק של מיליארד דולר למשקיעים אחרי שמכר ושיווק להם מכשירים פיננסיים רעילים. במילים פשוטות: "פאב המהמם" רימה אותם, כך לפי כתב התביעה המרתק שמומלץ אוד לקריאה. הוא עשה את זה, ללא ספק, בלבביות רבה, בהומור פנטסטי, ואף התרברב על גאונותו והתחבולות שלו באי-מייל ששלח לחברו בתחילת 2007, מספר חודשים לפני התפוצצות בועת משכנתאות הסאב-פריים: "יש יותר ויותר מינוף במערכת.
"כל הבניין הזה עומד להתמוטט כל רגע...", כתב "פאב המהמם" לחברו, "רק שורד פוטנציאלי, פאבריס טורה המ-ה-מ-ם... עומד באמצע כל העסקאות המסובכות, הממונפות כל-כך והאקזוטיות, בלי להבין את כל ההשלכות המזעזעות!"
"פאב המהמם", בן 31 בלבד, זכה לחינוך טוב. תואר ראשון מאחד מבתי-הספר הטובים להנדסה בצרפת, תואר שני בחקר ביצועים מאוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. "פאב המהמם" ראה בכסף מדד להצלחה, ועל-פי המדד הזה הוא הצליח להתעופף למשרה בכירה ומתגמלת בגולדמן: 1.5 מיליון ליש"ט לשנה (כ-7.5 מיליון שקל), דירה בניו-יורק בשכירות של כ-15 אלף שקל בחודש, מסיבות רועשות וחיזור אחרי לקוחות בזמן משחקי טניס.
"אדרי האלוהים"
התכונות של "פאב המהמם" הזכירו לנו, באופן די מדהים, את... דוד אדרי, סמנכ"ל פסגות החשוד בהרצת ניירות ערך בצורה שיטתית. מיד אחרי התפוצצות פרשת פסגות צצו כתבות שהחמיאו לאדרי, בן ה-34 בלבד, באופן יוצא דופן: הוא גאון פיננסי, עילוי שהיה אמור לגשת למסלול ישיר לדוקטורט, כוכב ברמה אחרת, אדם מבריק, בעל יכולות אנליטיות גבוהות ואיש עם חותם של איכות ומצוינות. גם אדרי, בדומה ל"פאב המהמם", זכה לכינוי בשוק ההון - "האלוהים של השחרים" (סוג של אג"ח).
גם "אדרי האלוהים" השתכר מיליוני שקלים לפחות בשנה, גם הוא אהב את החיים הטובים, גם הוא שילם שכר דירה חודשי בגובה של יותר מעשרת אלפים שקל תמורת דירתו ברמת-אביב, ואף הצטייד במגרש ברמת-השרון ב-6 מיליון שקל וב.מ.וו נוצצת.
ואחרי שהתרשמנו מ"פאב המהמם" ונזכרנו ב"אדרי האלוהים", הוצאנו ממדפי הזיכרון המאובקים לוליינים פיננסיים מהדור הישן: איציק שרם, יאיר פודים ואביגדור קלנר. איציק, יאיר ואביגדור לא זכו אמנם לכינויים מפוצצים, לא קיבלו תארים מתקדמים ואפילו לא היו בחורים לבביים, אבל הם עשו בצורה פשוטה את מה ש"פאב המהמם" ו"אדרי האלוהים" עשו בצורה מורכבת ומתוחכמת: השתמשו בכספם של אחרים כדי לעשות לביתם.
פעלולי המאכערים
גם שרם זכה בזמנו לכתבות מפרגנות על שיטות העסקים המופלאות שלו והפך לאחד הסמלים הבולטים של שוק ההון בשנות ה-90. אנו חשים חובה להזכיר לכולנו שפאבריס, אדרי ושרם הם לא בדיוק "אלוהים" ו"גאונים" או קוסמים מארץ עוץ, אלא בסך-הכל סוחרי ניירות ערך בלבד, מוצלחים וממולחים ככל שיהיו. בקיצור ולעניין: הם ה"מאכערים" של שוק ההון.
אנו זוכרים היטב את הפעלול הפיננסי של שרם, אחד הפעלולים המרהיבים ביותר שנראו בשוק ההון הישראלי, שבו הכניסו שרם וחבריו במחיר מנופח חברה פרטית בתחום הנדל"ן (קלד"ש) לחברה ציבורית (פועלים השקעות, לימים פולאר השקעות). מאוחר יותר "נענתה" החבורה של שרם להצעת רכש למניות פועלים השקעות שהיא ארגנה לעצמה. תרגיל פשוט שבו כסף ציבורי מנותב לידיים פרטיים בקלי-קלות, באמצעות הערכות שווי מגוחכות ובעזרת רגולציה רופפת.
תראו איפה הם עכשיו: קלנר מבלה בחדרי החקירות, שרם ופודים מבלים בהסדרי אג"ח, אחרי שחלק משלל החברות שלהם נקלע לקשיים עסקיים. פולאר השקעות היא חברה פצפונת, שכבר אינה בשליטתם, אחרי מלאכת ההרס והחורבן של איציק, יאיר ואביגדור.
אל דאגה, אין צורך לרחם עליהם ולהושיט את הכובע כדי לאסוף להם כמה מעות. המשקיעים שלהם אמנם התרוששו, אבל נראה כי חשבון הבנק הפרטי שלהם הרבה יותר מאושש.
וכל המאכערים הללו נהפכים לדמויות לחיקוי, למודלים של הערצה וקנאה, לגאוני-על ולאנשים מבריקים. לא מפליא, אם כן, שהמידפקים על שערי האוניברסיטאות רוצים להיות מהממים כמו פאבריס, אלוהים כמו אדרי ולוליינים כמו איציק שרם. הם לא מתפעלים מיזמים, מיצרנים, הם מעדיפים להתפעל מסוחרים בניירות.
הולילנד בכל פינה
איננו מזלזלים וממעיטים, חלילה, במאכערים של שוק הנדל"ן, המקבלים שוחד בשווי מאות אלפי שקלים ומיליוני שקלים כדי לקדם פרויקטים שיניבו לבעליהם רווחים קלים. כל אזרח מכיר בוודאי את פרשת הולילנד ממקום מגוריו.
הולילנד קיימת בכל עיר, בכל רשות ובכל מועצה. פה שטח שהופשר בצורה מוזרה, שם מגדל שצמח בעוד כך וכך קומות בניגוד לכל היגיון ולמרות התנגדות של התושבים. בכל עיר יש כמה וכמה פרויקטים מושחתים, כאלו שכסף קטן יחסית שימן את גלגליהם. מאחורי כל פרויקט כזה מסתתרת לה קופת שרצים, שיש לכל המעורבים בה אינטרס לשמור אותה בסודי סודות.
אלא שהמחיר הכלכלי של השחיתות בתחום הנדל"ן מתגמד לעומת המחיר הכלכלי הכבד שמשלם הציבור על השחיתות בשוק ההון. זו שחיתות מסוג אחר, שחיתות שלובשת פנים וצורה אחרות לגמרי, מתוחכמת הרבה יותר, והיא במידה רבה תוצר של ההתקדמות הפיננסית בשנים האחרונות.
השחיתות המסוכנת יותר
ההתרחבות המהירה של התחום הפיננסי וניהול הסיכונים ייצר קוקטייל של מכשירים אקזוטיים - מחוזי החלפה ועד נגזרים של מניות, אג"ח, סחורות ומטבעות. היקף הסחר במכשירים די מפלצתי ומגיע לעשרות ומאות טריליוני דולרים בשנה. תוסיפו לקוקטייל הזה מינוף גבוה ואת מוחו הקודח של "פאב המהמם" ותקבלו מכשירים שזורעים הרס רב במערכת, גורמים לפשיטות-רגל תאגידיות ובסופו של דבר גם לשיעורי אבטלה גבוהים.
הספקולנטים שמשחקים בכספם של אחרים, בהיקף מיליארדי דולרים, מרוויחים מאות מיליוני דולר בעצמם, בתעשייה שמקדשת את הכסף כמדד יחיד להצלחה, שדורשת מגאוניה לעשות כמה שיותר כסף בכמה שפחות זמן. ואז נוצר כר פורה מאוד ל"חטאים" מפתים של "פאב המהמם" ו"אדרי האלוהים", ומשם הדרך קצרה לרמאויות.
הרגולציה מתקשה להתמודד ולשלוט בסיכונים, מתקשה להבין את התחכום ואינה מסוגלת לרסן את המאכערים. התוצאה: ריכוז של הון בידי מעטים ומעבר הדרגתי של כסף מעבודה להון.
המורכבות של העולם הפיננסי אמנם לא הגיעה לישראל, אבל פרשת פסגות חשפה את ניצניה: הרצת אג"ח מתוחכמת באמצעות מכרזי החלף על חשבון מדינת ישראל. אדרי, על-פי החשד, שכלל את השיטה, אלא שבשוק ההון הישראלי עדיין שולטות השיטות הישנות: עסקאות בעלי עניין מפוקפקות, דמי ניהול מנופחים, משכורות של מיליונים לילדי הפלא ובסך-הכל שאיבה שיטתית של מיליארדי שקלים ממאות מיליארדי השקלים שהופקדו אצלם על-ידי הציבור.
המחיר הכלכלי של השחיתות השוק-הונית הרבה יותר כבד מהמחיר הכלכלי של השחיתות בענף הנדל"ן. היא לא בולטת וזועקת לשמים כמו פרויקט מפלצתי, אבל היא שיטתית, שקטה והרסנית הרבה יותר.
eli@globes.co.il