בשבוע שעבר נפל דבר בממלכת העסקים הנוצצת של המיליארדר בני שטיינמץ. איל היהלומים, בעל המוניטין הטובים והתדמית הנקייה, שמורגל בכותרות מפרגנות, חטף זובור עסקי ותקשורתי כואב. בנק הפועלים, בצעד חריג ואגרסיבי, גרם לחשיפה ציבורית של המגעים הממושכים המתנהלים בינו לבין הטייקון בנוגע לחובותיה לבנק של סקורפיו, חברת הנדל"ן שבבעלותו, בסך 355 מיליון שקל. בכך הפך המו"מ הדיסקרטי לפיצוץ פומבי, שבמהלכו הוטחו האשמות קשות בשטיינמץ, ועלו מילים שלא היו קיימות בלקסיקון העסקים שלו: אולטימטום, אי לקיחת אחריות, אכזבה, התנערות.
לא רק בנק הפועלים הופתע והתאכזב משטיינמץ. גם מחזיקי האג"ח המוסדיים, להם חייבת החברה סכום גדול אף יותר - 571 מיליון שקל, נלחמים על הכסף בחודשים האחרונים, במסגרת הסדר החוב הגדול ביותר בשוק ההון שמתנהלים לגביו כיום מגעים.
רק ימים ספורים לפני כן הסעיר שטיינמץ את עולם העסקים, כשחברת BSGR שבבעלותו, המחזיקה בחברות ובנכסים שונים ברחבי העולם, דיווחה על עסקת ענק שביצעה בגינאה. שטיינמץ רשם אקזיט אדיר, כשמכר מחצית מאחזקות חברת הכרייה שבבעלות הקבוצה תמורת 2.5 מיליארד דולר.
אירוני משהו שדווקא האקזיט הענק בגינאה גרר את שטיינמץ למצב השנוא עליו יותר מכול: חשיפה נרחבת. במהלך כל שנות עסקיו הוא הקפיד להתנהל בעיקר במסגרת חברות פרטיות, הרחק מעין הציבור ורחוק גם גיאוגרפית; רובם המכריע של עסקיו בחו"ל. סרבן הראיונות הסדרתי, שתמיד נמלט מן התקשורת ועודד את החשאיות בקרב אנשיו, מצא את עצמו בשבועות האחרונים במרכז אור הזרקורים, שהפעם לא החמיאו לו כמו תמיד.
ההסתבכות: לחיצת יד ששווה 355 מיליון שקלים
הסיפור על ההסתבכות של שטיינמץ ובנק הפועלים הוא סיפור על לחיצת יד. כמה שווה המחווה היומיומית הזאת? יהלומנים סוגרים כך עסקות ענק, בצירוף מילות הקוד האלמותיות "מזל וברכה". גם בנקאים לוחצים ידיים ללא הרף, אבל הם גם אוהבים את ההתחייבויות שהם מקבלים מלקוחות ממוסמכות וחתומות. כשבנקאים ויהלומנים עושים עסקים, מתברר שלהבדלים בין הגינונים יכול להיות מחיר גבוה.
שטיינמץ לחץ ב-2007 ידיים עם בכירי בנק הפועלים והצהיר בהזדמנויות רבות - ועדיין מצהיר - שהוא מחויב לחברה ועומד מאחוריה. בהפועלים, אז בראשות היו"ר דני דנקנר והמנכ"ל צבי זיו, הסתפקו בהבטחות, בשמו הטוב ובשנים טובות ושלוות שבהן היה לקוח גדול של הבנק, ולא החתימו אותו על ערבות אישית להלוואה.
ואז פרץ המשבר העולמי וסקורפיו נפגעה קשות. החברה, שעוסקת בנדל"ן למגורים ובנדל"ן מניב במזרח אירופה, סיימה את 2009 בהפסד של 313 מיליון שקלים, ועם התחייבויות בסך כולל של 2 מיליארד שקלים. רואי החשבון של החברה אף הצמידו לה הערת "עסק חי".
הפועלים דרש מהחברה לפרוע את חובה, שעומד על 355 מיליון שקלים. כשהתברר שלחברה אין כסף, ציפה הבנק מהמיליארדר להכניס את היד לכיס והופתע לגלות ששטיינמץ אינו ממהר לעשות זאת. מבחינת שטיינמץ, מתוקף היותה של סקורפיו חברה בע"מ, הוא אישית אינו מחויב לשאת בחובותיה.
הצדדים התגלגלו למגעים ארוכים ומפרכים, שנוהלו בששת החודשים האחרונים. בכירי הבנק השתתפו במשא ומתן, ובראשם המנכ"ל ציון קינן ומנהל החטיבה העסקית שמעון גל. שטיינמץ עצמו הגיע לחלק מהפגישות, בנוסף לדוד גרנות, יו"ר סקורפיו ומנהל בכיר בקבוצת BSGR. הפוזיציה של גרנות, אגב, מעניינת בפני עצמה: גרנות, בנקאי מוערך מאוד, ניהל בעבר שלושה בנקים - הבינלאומי, דיסקונט ואיגוד, והיה ידוע כנותן אשראי קשוח. בין היתר היה הבנקאי של שטיינמץ ושל עסקי היהלומים שלו בבינלאומי. כעת נאלץ גרנות להתמודד עם הסיטואציה המורכבת מן הצד הפחות נוח של המתרס.
בנקים אוהבים לסגור את המחלוקות עם לקוחותיהם בין כותלי הבנק, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בטייקונים. אפילו המשא ומתן הארוך בין בנק הפועלים ללבייב נסגר בחדרי-חדרים. אלא שבשבוע שעבר הדהים הפועלים את הביצה הפיננסית, כששלח לשטיינמץ דרישה לפרוע מיידית את חובותיה של סקורפיו, הציב אולטימטום לקבלת מלוא הסכום בתוך עשרה ימים, והודיע על ביטול מסגרות האשראי שלה. זהו צעד חריף מבחינת הפומביות שבו: סקורפיו היא חברה פרטית שהנפיקה איגרות חוב, ולכן היא מחויבת בדיווח לבורסה. כך נאלצה החברה לדווח על דרישת הבנק, והכביסה המלוכלכת נחשפה לעיני כול.
הבנק ידע מן הסתם שהדברים יפורסמו, ולא מן הנמנע שזאת הייתה מטרתו. לטענתו, חלה הרעה משמעותית בעסקי החברה, והוא רשאי להשתמש בזכותו לדרוש פירעון מיידי.
הצעד עורר מחול שדים גם בקרב מחזיקי איגרות החוב של שטיינמץ. מרבית החובות מתגלגלים על כספי הפנסיה שלנו, האזרחים, דרך איגרות חוב שהנפיקה סקורפיו. מחזיקי איגרות החוב המוסדיים, שלהם חייבת החברה סכום גדול אף יותר מאשר לבנק - 571 מיליון שקלים, נלחמים בחודשים האחרונים על הכסף, במסגרת הסדר החוב הגדול ביותר בשוק ההון שמתנהלים לגביו כיום מגעים.
החברים: "מילה ולחיצת ידיים נחשבות לא פחות מחתימה"
"יהלומן חונך בתפיסה שמילה זה יותר טוב מחתימה, ושלחיצת ידיים נחשבת לא פחות", אומר על כך דוד פורר, חבר קרוב של שטיינמץ ובעלי קבוצת נאופרם. "אני לא מכיר אותו בתור מי שלא עומד מאחורי המילה שלו".
"צריך לזכור שכשהוא גייס את הכסף עבור סקורפיו הוא אמר בדיוק מה הוא הולך לעשות עם הכסף, וזה מה שהוא עשה - השקיע במזרח אירופה", אומר אבי טיומקין, יועץ קרנות גידור וחבר קרוב של שטיינמץ. "מזרח אירופה התמוטטה, וזה קרה גם לאנשים הכי מבריקים".
לדברי מקורביו של שטיינמץ, "מהרגע הראשון שטיינמץ הבהיר כי הוא עומד באופן מוחלט מאחורי סקורפיו, ופעל להבטיח שבעלי האג"ח יקבלו את מלוא כספם בחזרה, למרות שהוא אינו ערב לחוב של סקורפיו באופן אישי. הוא גם ניאות להזרים לחברה סכום חסר תקדים של 200 מיליון דולר, מהם 100 מיליון ישולמו במזומן לבעלי האג"ח ו-100 מיליון יינתנו כערבות אישית שלו לבנק".
עוד מציינים בסביבתו של שטיינמץ כי כשפרץ המשבר העולמי, הפחית מנכ"ל סקורפיו שמעון מנחם את שכרו ב-50%, וכי בחברה הושקעו כספים רבים מטעמם של בעלי המניות שתשלומם יידחה לאחר תשלום איגרות החוב. הם אף מזכירים כי שטיינמץ רכש בשיא המשבר את כל האג"ח של חברת TMI(חברה של הקבוצה שביצעה פירעון מוקדם בעקבות ירידת שווי החברות הבנות) ב-1.3 מיליארד שקלים בערך הפאר"י (מתואם) שלהם, "כמו שמעטים, אם בכלל, עשו לפניו".
עוד אומרים המקורבים: "ההצעה של שטיינמץ לבעלי האג"ח ניתנה לפני העסקה של BSGR וללא קשר אליה, כך שהניסיון של גורמים אינטרסנטיים לכרוך בין הדברים היא פופוליזם טהור".
אחרי סגירת הגיליון: הפועלים מסרב לארכה שביקש שטיינמץ - ודורש פירעון מיידי
בינתיים הבנק לוחץ במקום שהוא יכול: התדמית. שטיינמץ נהנה מתדמית של איש עסקים ישר והגון. פיצוץ בלון האשראי לעיני כול מכתים את שמו, והשוק בוודאי מושפע מכך. קומץ הבנקאים הבכירים שיושבים על ברזי האשראי של ישראל קוראים את הטענות על איש העסקים המתנער מאחריות; הבינלאומי, לאומי ומזרחי טפחות כבר דורשים כי שטיינמץ יחזק את הביטחונות שנתן לבייטמן הנדסה, חברה בת של BSGR, ואף ייתן ערבות אישית לאשראי. גם הפועלים מתכוון לדרוש פירעון אשראי בסך 80 מיליון שקלים שניתן לבייטמן.
הלחץ הזה בהחלט משפיע על השוק: בקהילה הפיננסית כבר צצו מי שמשווים את שטיינמץ לטייקונים אחרים; פתאום לב לבייב הפך לצדיק. גם הוא לא היה חתום על ערבות אישית, אומרים גורמים שונים בשוק, ובכל זאת הביא בסוף את הכסף. יצחק תשובה הפך ללוחם צדק, שעומד אישית מאחורי החברות שלו.
מי אתה שטיינמץ?
תחת מעטה החשאיות הפך שטיינמץ עם השנים לאיש עסקים מסקרן שלא ידוע עליו הרבה. מדוע הוא נמלט כך מהתקשורת? לאנשים הקרובים אליו אין ספק ביחס לתשובה. "זה לא מקרי שבעברית אין מילה לפרגון. אתה יכול לספק רק את השמחה הגדולה של עם ישראל - השמחה לאיד", אומר דוד פורר, שבעצמו מקפיד להתרחק מהתקשורת.
"צרות העין בארץ חוגגת. תמיד מוצאים את הנקודה השחורה. גם אני אף פעם לא מתראיין", אומר אבי שנור, יהלומן ומבעלי השליטה בקרדן וחבר קרוב מאוד של שטיינמץ. "אנחנו רוצים לשבת בשקט, וללכת לסופר בלי שיזהו אותנו. לי זה מצליח, לבני קצת פחות". "הוא לא אוהב דיבורים. זו לא רק התרחקות מהתקשורת, גם סמול טוק הוא לא אוהב לעשות", מוסיף חברו חיים אבן זוהר, מומחה בינלאומי בתחום היהלומים. "הוא יודע שזה יבוא על חשבון הזמן שלו, שמוקדש למשפחה ולעסקים".
בכל שנה מקיימים שטיינמץ ואשתו מסיבת יום עצמאות לחבריהם. לאירועים חברתיים הוא מגיע במשורה, ויעדיף אירועי תרבות כמו פרמיירות של הצגות על-פני מסיבות מרובות סלבס ומצלמות.
הכתבה המלאה מתפרסמת במוסף G