במשרד האוצר עדיין "לומדים את נושא דמי הניהול", בדיוק כפי שעדיין למדו אותו לפני חודש, לפני חודשיים ולפני שלושה חודשיים, ובדיוק, כך אנו מעריכים, כפי שילמדו את הנושא בעוד חודש, בעוד חודשיים ובעוד שלושה חודשים ואולי עוד שנה, שנתיים, שלוש - אולי עד שכולנו נגיע לפגישה המצערת עם בורא עולם.
השאלה שלנו היא: מה בדיוק יש פה ללמוד? לא צריך דוקטורט כדי לדעת מה שכבר ברור מאליו, לא צריך לקיים עבודת מטה מאומצת כדי לבדוק את מה ש"גלובס" חשף בעבר וחושף היום, ויפרסם עוד עשרות פעמים אם יהיה צורך בכך.
לא צריך להפעיל עשרות כלכלנים כדי לשלוף נתונים מאתר גמל נט של האוצר ולהגיע תוך יממה למסקנה המתבקשת: הפרדת קופות הגמל מהבנקים (ועדת בכר) התבצעה בצורה מרושלת וכושלת, ואת המחיר משלמים מאות אלפי קורבנות חפים מפשע: מאות אלפי אנשים משלמים דמי ניהול פראיים, שעלו עד 100% תוך ארבע שנים; מאות אלפי אזרחים משלמים מס עודף של מיליארד שקל מדי שנה לגופים המנהלים את כספם;
מאות אלפי אנשים רואים כיצד, לעתים, שליש מהתשואה הממוצעת שלהם לאורך שנים "נאכלת" לטובת דמי הניהול; מאות אלפי חוסכים רואים כיצד שליש מהפנסיה שלהם הולך, בחלקו, למימון חופשות אקזוטיות של סוכני הביטוח, כפי שחושף היום "גלובס".
זה כשל, זה עוול חברתי, זהו, בתמצית, שוד הפנסיה הגדול, עושק דמי הניהול, שהתחיל, למען ההגינות, עוד בפוליסות ביטוחי המנהלים. ואת השוד והעושק הגלוי הזה, לאור היום, האוצר "עדיין לומד". האוצר "עדיין לומד" את הנזקים שהוא בעצמו גרם לצרכנים בלהיטותו להפריט כל דבר שזז, יהא המחיר אשר יהא. זו כנראה הסיבה לכך שהוא מתקשה בהבנת הנקרא ומתקשה להבין את ההשלכות של שכר הלימוד.
מדובר בהתנהגות טבעית - לאנשים קשה, עד בלתי נסבל, להודות בטעויותיהם, ועוד יותר קשה, ועוד יותר בלתי נסבל, לתקן אותן. וכדי לבדוק ולהשגיח על עקומת הלמידה של שר האוצר, ד"ר שטייניץ, והממונה על שוק ההון, פרופ' שריג, החליט "גלובס" לפנות מדי סוף חודש למשרד האוצר, להגיש לו כמה שאלות על תהליך הלמידה ולפרסם הן את השאלות והן את התשובות בעמוד הראשון של העיתון. כך נתרום, אנו מקווים, את חלקנו הצנוע לטיפול בבעיה.
אמונה משיחית בכוחות השוק
אנו מודים שיש לנו תחושה כבדה שד"ר שטייניץ ופרופ' שריג מורחים אותנו ואת ציבור החוסכים. הם השתלבו היטב בתפיסה הכלכלית היהירה של משרד האוצר לדורותיו. על פי התפיסה הזו, מנסים לכפות את הכללים הקשוחים של הכלכלה האורתודוקסית בלי להבחין כלל בפתולוגיה ההרסנית הקיימת במערכת הכלכלית. מי שמשלם את מחיר הפתולוגיה הזאת הם כמובן החלשים, אלו שהגיעו עד מצב של עוני.
גם במקרה זה, באוצר מתקשים להודות בפתולוגיה ההרסנית שנחשפה. הם משוכנעים, שכנוע פנימי ועמוק, שלא ניתן לערעור, שכוחות השוק יפתרו את העניין בסופו של תהליך. הם מאמינים בספרי הקודש של כוחות השוק, באמונה המזכירה עבודת אלילים. המשברים האחרונים לימדו אותנו, גם את הקפיטליסטים הכי קיצוניים, ששווקים חופשיים צריכים וחייבים ממשל מכוון או יד מכוונת כלשהי, בין היתר, כדי לתקן את נזקיהם.
בידיהם של נתניהו, שטייניץ ושריג, מופקדת הסמכות והאחריות לתיקון כשל השוק של דמי הניהול. יהיה מצער אם אנשים שבידיהם מופקדת הסמכות והאחריות יסרבו להתייצב בפני המציאות רק בגלל אמונות משיחיות.
