לחלק גדול מהפוליטיקאים יש טלנסקי, ואין להם ברירה אלא שיהיה להם טלנסקי. כשהמדינה לא מסבסדת פריימריז, למי הם יפנו כדי שיהיה להם כסף לממן את הקמפיין שלהם? מאיפה הם יקבלו תרומות? ממשה שיכול לתת להם 300 שקל או מבעל המפעל שיכול לתת להם 30 אלף שקל? בסוף כולם הולכים לאמריקה. אנו שמים חסמים ביורקרטים ומפתחים את תרבות המאכערים - ואז בוכים שיש שוחד" - כך אמר היום (ד') עו"ד דן שינמן, מסניגוריו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, במסגרת פאנל בנושא תקיפה כלכלית של הפשיעה בכנס לשכת עורכי הדין באילת.
"אנו שמחים על כך שאנו חופשיים לעומת ברית-המועצות", המשיך שינמן, "אבל האם הטכנולוגיה לא גרמה לנו לסיטואציה דומה מאוד למה שקרה בברית-המועצות? הסלולרי היום מגדיר איפה אנחנו נמצאים בכל שעות היום, הוא משמש גם כמכשיר הקלטה, והכל שקוף. איל השקיפות נהנה היום משקיפות מוחלטת. עוד לא הגענו למצב הטוטאליטרי של ברית-המועצות, אבל גם החוקים הכלכליים שלנו הם אמורפיים. החוקים נגד אנשי עסקים והחוקים נגד אישי ציבור ופולטיקאים הם אמורפים. אני בטוח שחלק גדול מהאנשים לא יודעים למה אולמרט הלך מראשות הממשלה חוץ מזה שהוא מושחת".
שינמן התייחס לבעייתיות הקיימת בהגדרת העבירות הכלכליות כיום. "מה שעובר היום על העולם, ועל עולם המשפט בכלל זה, זו לא מהפכה, זה פריש-מיש מוחלט. אנחנו חיים בעולם אחר. כשדיברו בשנות ה-50 על הלבנת הון בארה"ב היה ברור שלנסקי ועוד כמה עבריינים, אנשי מאפיה וכדומה, הם אלה שמבצעים את העבירות האלה. הצבע שלהם היה ברור. היום אנחנו מדברים כאילו אנחנו מבינים מה זו פשיעה, אבל האמת היא שהצבעים בכלל לא ברורים לנו", אמר.
עוד הוסיף כי "עם הפשיעה של אתי אלון או אברהם הירשזון, שהם בצבע מאוד ברור לכולם - איתם אין לי בעיה, אך כשאתה מדבר על פשיעה אחרת אתה מדבר על משהו אמורפי. השאלה מהי עבירת מרמה או שוחד היא אמורפית בחלק ניכר מהמקרים. ההגדרה של מהי עבירה זו השאלה המרכזית, ואנחנו מדברים על זה כאילו מדובר על דבר מובן מאליו, וכאן שורש הבעיה. כשאנחנו לא יודעים להגדיר מהי עבריינות כזו או אחרת אז אנחנו נמצאים בעולם טועה. אנחנו נמצאים בעיצומו של חלום בלהות".
לדבריו, המצב הקיים מסכן את החופש של כל אזרח במדינה. "הכלים שמופעלים על-פי חוק הלבנת הון והחוקים האחרים נגד אותם אלה שמוגדרים כמשפחות פשע - איתם אין לי בעיה. הבעיה היא איך החוקים האלה לא פוגעים בכולנו והורסים את רקמות הדמוקרטיה וחופש הפרט. זו הסכנה הכי גדולה. הסכנה הכי גדולה במדינה היא המדינה. לה יש את כל הכוח".
שינמן הוסיף כי היום, בעידן הטכנולוגיה, אין לאף אדם במדינה פרטיות. "העולם לא הצליח לעכל את המהפכה הטכנולוגית המהירה שקרתה בשנים האחרונות. המשפט לא מעכל אותה. ואז השאלה היא איך בתוך העולם הזה אנחנו שומרים על שפיות. בתוך מציאות כזו, איך שומרים על העקרונות הבסיסים שלנו? איך שומרים על חופש וזכויות הפרט? היום זה מאוד קשה", אמר.
לבסוף סיכם שינמן באמירה ש"לזמזם כל הזמן את השיר של האכיפה זה נורא יפה, אבל אם נמשיך לפספס את שאלות היסוד - לא נתקדם בפיתרון לבעיות".
עוד הסביר שינמן כי הוא אינו מאשים אף אחד במצב הבעייתי להגדרתו, לא את התקשורת ולא את המשטרה, אך הוסיף כי זו מציאות שצריך למצוא לה ביחד את הפתרונות הנכונים.
"צריך לטפל בטיב המחלה. אנו צריכים להשתחרר מהחשיבה המשפטית שהיא כבר לא רלוונטית. אנו צריכים להפוך לאנשים אינטר-דיסיפלנריים ולחשוב איך אנו שומרים על החופש שלנו ועל זכויות הפרט עד שהעולם ימצא את נקודת האיזון", אמר.
