השופט יעקב טירקל, שמונה לעמוד בראש ועדת הבדיקה לאירועי המשט לעזה, ביקש לקבל הבוקר (א') את אישור הממשלה לצירופם של שני חברים נוספים: מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, ראובן מרחב, ופרופ' מיגל דויטש, מומחה לחוזים ולקניין מאוניברסיטת תל-אביב.
שני האישים התקבלו בתגובות מעורבות. נשמעה לא מעט ביקורת על הבחירה דווקא בשניים האלה, ועלו לא מעט שאלות על ההשפעה האפשרית של המינויים החדשים על תפקוד הוועדה ועל הממצאים העתידיים שלה.
"תוספת חברים חדשים לא מרחיבה את הסמכויות של הוועדה", אומר פרופ' אריאל בנדור, מומחה למשפט חוקתי, מינהלי ופלילי מאוניברסיטת בר-אילן.
- האם מדובר בחיזוק המעמד הציבורי של הוועדה?
בנדור: "אני מעריך שזה בא לחזק את ועדת טירקל מבחינה מקצועית. נראה כי היו"ר חשב שיש צורך לגוון אותה מבחינת האנשים שמשתתפים, אבל אין לזה שום משמעות משפטית. ציבורית אולי כן, אבל זה לא דבר משפטי".
לדברי בנדור, העובדה שהוועדה גדלה מ-3 ל-5 חברים אינה אומרת לגבי הסמכויות. לדידו, הבעיה העיקרית של ההרכב הוא חוסר הגיוון שלו. "יכולה להיות ועדה של 3 אנשים, וועדת חקירה ממלכתית עם סמכויות שמוגדרות בצורה מאוד רחבה; ויכולה להיות ועדה עם 5 אנשים, עם פחות סמכויות.
"זו לא ועדת חקירה ממלכתית. היא ביקשה וקיבלה סמכויות מקבילות לאלה של ועדת חקירה ממלכתית, אבל הנושא שהיא מונתה לחקור אותו הוא יחסית מצומצם. היא לא אמורה לחקור לא את תפקוד הצבא ולא את תפקוד הממשלה בקבלת ההחלטות הספציפיות בפרשה הזאת".
לא ישאיר אבן על אבן
פרופ' עמנואל גרוס, מומחה למשפט פלילי מאוניברסיטת חיפה, מזכיר כי בכתב המינוי של ועדת טירקל מדובר על אפשרות להרחיב אותה. "ההרחבה עצמה, ההוספה של שני אנשים, לא שינתה את המטרה ואת היקף הדברים שהוועדה צריכה לחקור. יש כאן שאלה אחרת - האם באמת ההוספה הזאת יכולה מבחינה מהותית לסייע לוועדה להתקדם יותר טוב לעבר מיצוי כתב המנדט שלה".
על השאלה הזו אומרים גורמים משפטיים רבים כי התוספת המשמעותית ביותר היא זו של פרופ' דויטש. ד"ר הלל סומר, מומחה למשפט חוקתי מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, דוחה את הביקורת שנשמעה כאילו דויטש, שאינו מתמחה במשפט בינלאומי, הוא בחירה מוזרה.
סומר: "דויטש הוא אדם רציני ביותר, יסודי, מתעסק או מתעמק בפרטים, עם זיכרון פנומנלי, עם יכולת עיבוד של כמויות עצומות של מידע. מעטים משתווים לו בתחום הזה. על אף שכמה גבות הורמו בשאלה מה לדויטש - שהוא פרופסור למשפט אזרחי - ולסיפור הזה, כי הוא הרי לא מומחה לפלילים או למשפט ציבורי, אז התשובה היא שההתמחות שלו היא רחבה, והוא באמת איש מקצוע, משפטן מהשורה הראשונה שיש לו יכולת עיבוד עצומה, וזה מתחבר היטב עם זה שטירקל פנה אל גורמים שונים וביקש מהם למסור לו את כל החומר".
סומר מתרשם כי דויטש הוא האיש הראוי להתמודד עם מבול המסמכים שעומד לנחות על הוועדה. "מתאים לו לקרוא את כל החומר. הוא לא ישאיר אבן על אבן".
עו"ד אילן בומבך, מומחה למשפט מינהלי, מתאר את צירופו של דויטש כ"שדרוג לוועדה", בין היתר בגלל הזיכרון המפליא שלו והיכולת שלו להמשיך וללמוד. "עקומת הלמידה שלו מאוד מהירה והיכולת המשפטית שלו מזהירה. הוא יסייע מאוד לטירקל לנווט את הוועדה קדימה במהירות רבה. הוא מאוד מהיר, יסודי וקפדן, מוציא מתחת ידיו דבר מושלם".
לא יהיו חותמות גומי
הוועדה התחילה קצת ברגל שמאל. היא מונתה על-ידי ממשלה שמאוד לא חפצה בה, ורבים העריכו כי הבחירה בשופט בדימוס טירקל, איש נעים הליכות ונוח לבריות, נועדה לבנות הרכב שיסמוך את ידיו על החלטות הממשלה וישמש כחותמת שמאשרת למפרע את המהלכים שהתרחשו בנושא המשט.
גורמים משפטיים בכירים המכירים את טירקל ואת דויטש דוחים את ההערכות הללו. לדבריהם, אנשים כמו טירקל ודויטש לא היו מתעניינים בהשתתפות בוועדת 'כסת"ח'. "להיות חותמות גומי זה לא מעניין. אף אחד בוועדה הזאת לא היה מוכן להיות בה אם הוא היה חושב שזו אמורה להיות חותמת גומי", אומר משפטן בכיר.
- אולי הרושם הזה נוצר בשל אופיו של השופט טירקל?
"טירקל הוא אדם מאוד תרבותי, קורקטי, שלא התעסק עד היום עם התקשורת במיוחד", מודה מקורב לוועדה שמכיר את היו"ר. אך לדבריו, חוסר הניסיון הזה לא רלוונטי לתפקיד או למסקנות העתידיות. "לא מוכרחים להיות גס-רוח כדי להיות נאמן לתפקיד ולעשות את העבודה שצריך".
- נראה שמי שמינה אותו הסתמך על התדמית שלו.
"מה שהפוליטיקאים חשבו כשהם מינו אותו זה דבר אחד, אבל האמת שלו היא המציאות העובדתית, ואליה הוא יתייחס. הוא לא יזוז מהאמת ימינה או שמאלה. טירקל הוא אדם מצפוני בצורה בלתי רגילה. הוא מאוד נוח, אבל כשהוא מגבש דעה הוא עומד מאחוריה. הוא לא יחשוב להטות את דעתו מפני מישהו. הוא רואה הכול, שוקל הכול ומגבש דעה".
משפטן נוסף נוסף, המכיר היטב את דויטש ואת טירקל, מחזק את התחושה שהרושם החיצוני, התדמית, לא מרמזים דבר על התוצאות של עבודת הוועדה. מרגע שטירקל קיבל על עצמו להוביל את הוועדה - הוא מחויב רק לאמת כפי שהיא תתברר.
על השאלה אם המינוי של דויטש ומרחב, כמו גם הצעדים הקודמים של טירקל להרחבת סמכויות הוועדה, אמורים להדאיג את הפוליטיקאים, משיב המקורב לוועדה באופן חד-משמעי: "אף אחד לא יודע מה יהיו התוצאות של הבדיקה. כל החברים בוועדה יעשו את הנדרש מהם. יש להם מנדט מהממשלה, ואת המנדט הזה הם יפרשו ויישמו".
- לפוליטיקאים יש עכשיו יותר סיבות לדאוג?
"הכול תלוי בעובדות. אם הם עשו את הדברים בסדר - אין להם מה לדאוג. אם לא - אז שידאגו. איש מהאנשים האלה לא יעלה על דעתו לחפות על מישהו".
- אולי זה נובע מהתדמית שנוצרה לוועדה?
"יש הבדל בין התעסקות בתדמיות לבין האמת. התדמית של הוועדה במצב לא טוב, אבל חברי הוועדה לא שולטים בתדמית. בעניין הזה יש להניח שהמציאות תעשה את שלה. נכון שהדימוי של הוועדה לא טוב, אבל הוא ישתפר".
גיבשו יחד חוק ירושה חדש
טירקל ודויטש עבדו יחד כאשר דויטש ריכז את ועדת הקודקס, שיזם בזמנו נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, שגיבשה מכלול חוקים שנועדו להחליף את החוקים בתחום המשפט האזרחי. טירקל עמד בראש הוועדה שגיבשה חוק ירושה חדש. שם למד טירקל על סגולותיו של דויטש כמשפטן מגוון, כאדם עם יכולת למידה מרשימה ובעל יכולת אנליטית וכישרון כתיבה.
כל אלה, אומרים אנשי אקדמיה, מצביעים על כך שדויטש מתואר כ"כוח עבודה מיוחד", שתרומתו לוועדה תהיה מכרעת, עד כדי כך שהוא עשוי להיות האיש שיכתוב את הדו"ח.
לדברי קולגה שעבדה עמו, "דויטש יכול לכתוב תוך זמן קצר ספר בתחום שהוא בוחר לעסוק בו, וספר רציני. הרי בסוף יהיה צורך לכתוב גם דו"ח. סביר שהתרומה הבולטת שלו לעבודת הוועדה תהיה קשורה בניתוח החומר ובכתיבה".
גורם נוסף, שמכיר את העבודה שביצעו השניים בוועדת הקודקס, מהמר כי דויטש יחבר את הדו"ח. "זו השערה סבירה. הוא כתב את הפרק הכללי של הקודקס, והוא מביא לוועדה יכולת אנליטית יוצאת מהכלל, כמו גם יכולת לשפוט עובדות כראוי ולבצע עבודה בהספק שנדיר למצוא באקדמיה".
לדברי משפטן בולט, התרומה של דויטש לוועדה כזאת אינה מוטלת בספק. "לשאול שאלות כל חבר ועדה יכול, אך היות שחלק מהחברים אינם משפטנים - תרומתו של דויטש תהיה מעבר לזה. יש לשער כי לפחות את טיוטת הדו"ח יטילו עליו לכתוב".
מיגל דויטש - "משפטן בחסד עליון"
פרופ' מיגל דויטש, 55, הוא אמנם צעיר חברי הוועדה, אבל הפרט הזה זניח כאשר מונים את יתרונותיו ואת הרזומה שלו. נוסף לכך שוועדת טירקל עשויה לזכות בשיפור במעמד הציבורי שלה בעקבות צירופו אליה, מדובר בתוספת משמעותית של כוח עבודה.
דויטש עסק בפרקטיקה ושימש כעורך דין במשך עשור. עם שובו לאקדמיה הוא בלט ביכולת שלו להתפרס על תחומים רבים וכתב 10 ספרים בתחומים כמו חוזים, קניין, משפט מסחרי ומשפט חוקתי.
משפטנים מתארים את דויטש כאדם שהיקף ידיעותיו, התעסקותו והבנתו רחבים ביותר. לדברי משפטן ידוע, "הוא עסק בכל מיני תחומים מעבר לנושא שבו הוא מוכר, ובכל התחומים האלה הוא הצליח מאוד".
שמו של דויטש הועלה מספר פעמים כמועמד לשופט בבית המשפט העליון על הטיקט ה"אקדמי". בקרב עורכי הדין הוא נתפס כמועמד המועדף לכיסא האקדמי, כפי שעלה מסקר שערך "גלובס" בעבר.
בין תפקידיו בעבר ניתן למנות את ניהול המכון להשתלמות עורכי דין. דויטש שימש כעורך הביטאון המשפטי "הפרקליט", היה הממונה על המשמעת ונשיא בית הדין לערעורים באוניברסיטת תל-אביב. פעילותו הענפה באקדמיה לא מנעה ממנו להיות יועץ לפירמת עורכי הדין מיתר, ליקוורניק, גבע ולשם, השלישית בגודלה בארץ.
לדברי עו"ד אילן בומבך, "מה שמייחד את דויטש זה הוורסטיליות שלו. דויטש הוא בעל שליטה מוחלטת בכל תחום של משפט אזרחי. הוא ידוע בתחום של חוזים וקניין, אבל הוא גם מרצה על כל הדברים שמסתעפים משם. הוא משפטן בחסד עליון. הוא היה מועמד לבית המשפט העליון, יש לו ניסיון ומוניטין בינלאומיים, והוא גם משפטן בעל קצב עבודה והספק בלתי רגילים".
בניגוד לאנשי אקדמיה אחרים, שנוטים להתמקד בתחום מקצועי צר, הידע של דויטש לא נגמר בתחומים שהוא מומחה בהם. לדברי איש אקדמיה שמכיר אותו, זו תכונה הראויה לכל משפטן. "אפשר ללמוד מהר מאוד כל דבר. משפטן טוב עושה את זה כל יום. תמיד יש סוגיות חדשות, אפילו בתחום העיסוק שמוכר לך".