איסוף מכוניות קלאסיות, או לפחות עם פוטנציאל של קלאסיות, נחשב לתחביב מסורתי ומכובד בארץ ובעולם. המנעד נע בין מיליארדרים או ידוענים דוגמת ג'רי סיינפלד וג'יי לנו, שבונים לעצמם מוזיאונים פרטיים שלמים, ועד מוסכניקים ובעלי מקצועות חופשיים, שמתמקדים בפרויקט שיפוץ בודד ומשקיעים בו את מיטב ממונם וזמנם.
חלק גדול מהאספנים לעולם לא ייפרדו מהקלאסית האהובה שלהם, אבל יש גם לא מעטים שרואים ברכישת רכב קלאסי השקעה לכל דבר ועניין. האיסוף מזכיר השקעה בנדל"ן ספקולטיבי: מאתרים "מציאה" בעלת פוטנציאל, רוכשים אותה במחיר מצחיק, משקיעים סכום סביר ברענון/בשיפוץ שלה ומחכים לעלייה היסטרית במחירי השוק. למעגל האספנים/ספקולנטים נוספו בשנים האחרונות לא מעט ישראלים, בעיקר בזכות הקלות המס שמוענקות על יבוא רכבי אספנות.
אלא שכמו בכל השקעה ספקולטיבית, גם ברכישת רכב אספנות לצורך השקעה יש מידה לא מבוטלת של הימור ושל סיכון; השוק העולמי לכלי רכב קלאסיים עובר זעזועים לא קטנים שנובעים ממצב הכלכלה, אספנים בינלאומיים גדולים משחררים לעתים "סטוקים" שלמים ומפילים את השוק, וכדומה.
לפיכך, לצד הסיפורים והאגדות על אספנים, שהפכו "זבל לזהב", יש לא מעט חובבים שמשקיעים הון ברכישה אך לא יראו תשואה סבירה אפילו בעוד שנים רבות. בינתיים הם יצטרכו להשקיע לא מעט בשימור הרכב שרכשו, תשלום על "טסטים" וכך הלאה. להלן כמה דוגמאות מקשת טווחי המחיר.
שברולט קמארו >> ניפוח שרירים
מתי הופכת מכונית מסתם ישנה ל"קלאסית"? זוהי שאלה חמקמקה, שיכולה להיות שווה כמה מאות אחוזים לאספן/למשקיע. דוגמה טובה היא השברולט קמארו, פריט יבוא חביב במיוחד על מעריצי "מכוניות השרירים" האמריקאיות.
במכירה הפומבית השנתית של בארט ג'קסון בסקוטסדייל, אריזונה, נמכרה מכונית כזו מ-1972, מודל SS עם מנוע V8 מסדרת ה-396, לאחר שיפוץ יסודי, ב-43 אלף דולרים מכובדים.
באותה מכירה פומבית עצמה נמכרה קמארו מודל 1978, שעברה שיפוץ יסודי "מהשלדה ומעלה", וקיבלה אין-ספור שיפורים, שדרוגים ופריטים מיוחדים כדי להפוך אותה ל"יחידה במינה". המכונית הזו נמכרה ב-12,650 דולרים, אף שבעליה הציג קבלות על השקעה של כ-25 אלף דולרים לפחות בשימור ובשיפוץ.
מה עושה את ההבדל? לא השנתון לבדו. קמארו מודל 1972 היא לא פרארי, וב-1972 יוצרו ונמכרו לא פחות משבעים אלף יחידות ממנה. אבל מסדרת ה-SS המתוגברת יוצרו באותה שנה רק 970 יחידות, שמעטות מהן שרדו את השנים במצב ראוי. עובדה זו מספיקה כדי להקפיץ את מחירה אל על, אף שבזמנו הבדלי המחיר בין ה-SS לקמארו הרגילה היו מינוריים למדי.
פולקסווגן חיפושית >> בועה על גלגלים
החיפושית המקורית נראית במבט ראשון כמו "כרטיס כניסה" אידיאלי לעולם האספנות/השקעה ברכב: זוהי מכונית זמינה, שנמכרה בישראל בהיקפים מכובדים במהלך השנים; יש לה עדיין בארץ ובעולם שפע של חלפים, חלקים וידע זמינים, מה שהופך את שיפוצה לפשוט יחסית; והיא מבטיחה פוטנציאל ל"סיבוב" פיננסי מהיר. עד לפני זמן לא רב נמכרו מכוניות כאלה בארץ, עם טסט בתוקף, בפרוטות. היום, לעומת זאת, רואים ספקולנטים רבים בחיפושיות "קלאסיקה".
התוצאה היא שכמו במקרה של הימור על נכסי נדל"ן בשכונות עוני נשכחות של תל אביב, נוצרה "בועה" של מחירים. עיון בלוחות המקוונים מגלה שלא מעט מוכרים מציעים כיום חיפושיות מתחילת שנות ה-70 לאחר שיפוץ ברמת חובבים (פלוס-מינוס), בטווח מחירים של 20-35 אלף שקלים. דגמים נדירים מוצעים אפילו תמורת 50 אלף שקלים.
המחירים הללו משקפים אולי ערך עתידי, אבל מקדימים מאוד את זמנם. גם בחו"ל אפשר לקבל 5,000 דולרים, ואפילו יותר מזה, על חיפושית ישנה, אבל היא צריכה להיות מיוחדת באמת. במכירה הפומבית של בארט ג'קסון באריזונה, למשל, נמכרה השנה חיפושית 1970 ב-10,450 דולרים, אולם היא עברה רסטורציה ברמה מוזיאונית.
בסכום שווה ערך ל-60 אלף שקלים, הנדרש כיום בארץ עבור חיפושית קבריו משופצת מ-1973, נמכרה לאחרונה בארצות הברית חיפושית 1957 במצב מושלם, עם שלושה בעלים, עם ספר טיפולים מלא מיום היציאה מהמפעל, ועם 43 אלף מייל מקוריים. בקיצור, קצת ענווה לא תזיק.
פרארי 288GTO >>השקעה רצינית, תשואה רצינית
לכל פרארי יש סיכוי להפוך לקלאסית ביום מן הימים, ובהיסטוריה של החברה יש לא מעט "סדרות מוגבלות", שהפכו עם הזמן לפריטים נחשקים, שמחירם רק עולה עם הזמן. דוגמה טובה למכונית כזו היא הפרארי 288GTO, הנחשבת ל"גביע קדוש" של אספני פרארי מודרניות.
למכונית יש כל הסיבות להצליח כהשקעה לטווח ארוך: היא נולדה במסגרת פרויקט תקינה (הומולוגציה) מיוחד למכונית המירוץ של פרארי, שבמסגרתו נדרשה החברה על-ידי התאחדות המירוצים העולמית לייצר לפחות מאתיים מכוניות סדרתיות וחוקיות לכביש מאותו הסוג שמתחרה על המסלולים.
בפועל יוצרה ה-GTO בכ-300 יחידות בין 1984 ל-1986. היא אימצה את מיטב טכנולוגיית המירוצים דאז, כולל מנוע 2.8 ליטרים טורבו עם 400 כוחות סוס ושלדת צינורות קשוחה, אבל הציעה גם תא נוסעים מפואר וטיפוסי לפרארי, עם הרבה עור ועץ. היו לה ביצועים אקזוטיים לתקופתה - 4.8 שניות מעמידה למאה קמ"ש ול-282 קמ"ש - והיא הייתה אחת המכוניות האחרונות ששימרו את העיצוב הקלאסי והחושני של פרארי לפני שהחברה החלה לייצר מפלצות בוטות כמו ה-F40.
לפני שנתיים-שלוש נמכרו מכוניות כאלה ב-300 אלף דולרים. השנה, במכירה פומבית של RM במונקו, השיגה מכונית כזו, עם שתי "ידיים" בעברה וכ-23 אלף קילומטרים בלבד על השעון, סכום של כ-403 אלף אירו, משהו כמו 480 אלף דולרים.
פורד GT >>פחות תשואה מאשר בנאסד"ק
הפורד GT היא דוגמה לרכב שתוכנן מלכתחילה כ"רכב אספנות למשקיעים". היא נולדה באמצע העשור הקודם, לאחר ההתאוששות מבועת ההיי-טק אך לפני שההתחממות הגלובלית ומשבר הדלק הפכו את מכוניות הספורט הגדולות והצמאות לדינוזאורים נכחדים.
עיצובה פרט על נימי הנוסטלגיה של חובבי הרכב ושחזר את ה-GT40 המהוללת של פורד, שהביאה תהילה למותג בשנות ה-60. אם מוסיפים לכך ביצועים רציניים, כמו זינק מאפס למאה קמ"ש ב-3.7 שניות ומהירות של 330 קמ"ש, תא נוסעים מפואר וידידותי וכמות ייצור מוגבלת - פטנט אידיאלי ליצירת ערך אספני - אפשר להבין את ההיסטריה שיצרה המכונית בתחילת דרכה.
עדרי ספקולנטים עמדו בתור לרכוש אותה ב-2005; המחיר הרשמי של פורד היה 139,995 דולרים, אבל כדי להשיג את אחת המכוניות הראשונות היית צריך לשלם לדילר או לספקולנטים זריזים ומקושרים ממך 100 אלף דולרים ויותר מעל המחיר. שנה מאוחר יותר כבר ירדה ההתלהבות, ועד תום הייצור ב-2006 נמכרו כ-4,000 יחידות - אלף פחות ממה שתכננה פורד לייצר. חלק מהמכוניות הגיעו למסלולי המירוצים, אבל רבות אחרות מצאו את דרכן היישר למוסכי אחסון שמורים וממוזגים.
ייתכן שה-GT עוד תבשיל לכדי השקעה טובה ביום מן הימים, אך בינתיים היא מחזירה רק את עלותה, וגם זה בקושי. מכונית פורד GT אדומה, שמורה במצב חדש לגמרי, עם פחות מ-140 מייל על השעון, נמכרה הקיץ ב-164 אלף דולרים במכירה פומבית בארצות הברית.
יבוא מכוניות אספנות
הברז נפתח
מאז שונו תקנות היבוא האישי לישראל, הגיעו לכאן מאות "מכוניות אספנות" - כלומר בנות יותר משלושים שנה - רובן מארצות הברית ומיעוטן מאירופה ומאסיה. היבוא האישי הוא עדיין מקור אספקה מרכזי לישראל, אם כי מקור הרכישה בפועל משתנה. חלק לא מבוטל מהמכוניות נרכשות בארצות הברית ובאירופה באמצעות EBAY, שעדיין מהווה מאגר ענק למכירה/לקנייה של מכוניות עם פוטנציאל לרווח מהיר. אולם רכישת רכב ב-EBAY דורשת מומחיות, ולרוב גם כרטיס טיסה או לפחות חבר/נציג בארצות הברית, שיכול לבדוק את ה"מציאה" בשבע עיניים אצל המוכר הפרטי ולאתר מלכודות נפוצות.
דרך אחרת, ממוסדת יותר, היא להשתתף במכירות הפומביות של בתי המכירה הגדולים, שחלק לא מבוטל מהן פתוח למציעים בינלאומיים באינטרנט, ולא דורש נוכחות פיזית בשום שלב: החל בקבלת תיעוד מלא על הרכב, עבור בהצעת מחיר וכלה באפשרויות שונות של לוגיסטיקה ומשלוח בינלאומי. בתי המכירות הפומביים שומרים היטב על המוניטין שלהם ומפעילים קריטריונים של סינון, אם כי בסופו של דבר האחריות היא על המוכר. אבל צריך לזכור שאתה מתמודד מול רוכשים מקומיים, שלעתים מייחסים למכונית הנמכרת ערך מוסף "מקומי". בארצות הברית, למשל, זו יכולה להיות בעלות קודמת של זמר קאנטרי, השתתפות במירוץ מסוים וכדומה. הסיכוי לקבל החזר על הערך המוסף הזה בקרב הקהל המקומי, שאינו מכיר את הרקע, הוא קלוש.