המציאות מוכיחה כי כל גוף זקוק לבקרה ולביקורת. זה זמן רב ניכר כי אין ביכולת הפרקליטות לפקח על עצמה, והתוצאה לעתים רעה. בצד ביצוע עבודה קשה וחשובה, קיימים פרקליטים השוכחים שתפקידם הוא אכיפת החוק תוך שמירת זכויותינו - ולא הרשעה בכל מחיר.
דברי פרקליט המדינה משה לדור, בתקשורת ובוועדת הכנסת לביקורת המדינה, מראים כי לא הוא ידאג לבקרה ראויה, וכי יש צורך דחוף בפיקוח חיצוני על הפרקליטות.
על המשטרה קיים פיקוח, באמצעות מח"ש, שאינו כפוף לה. למערכת השיפוט יש נציב תלונות הממליץ, כשנדרש, על טיפול משמעתי לשופטים, אך בפרקליטות אליבא ד-לדור לא דרוש דבר: "אתם לא רוצים שתובע שמנסה להגן על החברה יהיה מושא לתלונות". ומה עם שוטר, מפקח מס ועובד סוציאלי - להם לא מגיעה חסינות כזו?
ללדור ברור כי "צריך להיות מאוד מרוצים" מהמצב, על אף ש"קורות ומתרחשות תקלות". התקשורת מנפחת לדבריו את המחדלים בלחץ חיים רמון ומקורביו, וזו רק "שריטה". רמון מיצה את זכויותיו המשפטיות משלא ערער על פסק דינו, אך אין זו הגנה למחדלי הפרקליטות, שלגביהם קבע מבקר המדינה: "תקלה זו היא בגדר רשלנות ממשית אף כי לא היה בה זדון, ובגינה יש לשקול אם להסיק מסקנות אישיות".
אין זה מקרה בודד. בפרשת האונס (שלא היה) בעין-גדי רשמה פרקליטה מזכר משיחתה עם המתלוננת, שלפיו היא אינה בטוחה באמיתות תלונתה. המזכר, שהביא לזיכוי, לא הובא לידיעת ההגנה ובית המשפט.
במשפט המתוקשר של שוקי ויטה ועו"ד יעקב וינרוט נטען כי וינרוט הסתיר את מעורבותו בייצוג ארקדי גאידמק, ורק עתה הועבר להגנה, לדרישתה, מסמך סותר משנת 2003.
בפרשת ראשונטורס הכינה הפרקליטות מסמך שאלות ותשובות לעדת תביעה, בניגוד לדין.
השבוע זוכו הנאשמים בפרשת הלבנת ההון בדסק הרוסי בבנק הפועלים, תוך שהשופט קובע: "מדובר בפגיעה ממשית ביכולת הנאשמים לקיים את הגנתם", "היקף החומר שנמנע מן ההגנה הוא בשיעורים בלתי נתפסים", והמשפט "אינו בבחינת משפט הוגן".
זה מדגם מקרים קטן. ומה קורה בתיקים שבהם אין סוללת סנגורים יקרים? מה קרה לרגב שוובר שהואשם באונס והמדינה נאלצה לשלם לו פיצויים על אישום הכולל הפללה ושקרים? מה קורה לפליט מחוף השנהב, שהוחזק שנתיים במאסר כי הפרקליטות לא ידעה שניתנה לו הגנה השוללת את מאסרו? מה קורה ל-2,500 עצורים נוספים, חלקם פליטים, המוחזקים בכלא שלא כדין?
ויש בעיות נוספות, כגון ניגודי עניינים לכאורה (מקרה רונית תירוש ונורית אלשטיין), עסקות טיעון מוזרות - בין לקולה (בדרך-עלל) ובין לחומרה (הערבי שהתחזה ליהודי והואשם באונס) - ועוד.
המצב הבלתי סביר של היעדר בקרה חל גם לגבי הייעוץ במשרד המשפטים. דוגמה מהשנה היא פרשת פלמחים. המשנה ליועמ"ש ביטלה דו"ח מנומק של מבקר המדינה, וקבעה כי "לא נפלו פגמים מהותיים" בהעמדת הקרקע לרשות היזמים. בנוסף לפגיעה במבקר באופן פומבי וללא בירור, מתברר כי היועצת ייעצה לוועדה המחוזית שאישרה את התוכנית.
מדובר לכאורה בניגוד עניינים חמור. רע שמשרד המשפטים נתן לה גיבוי במקום להעמידה לדין. טוב עשתה הממשלה בקבלת עמדת המבקר והחזרת החוף לציבור.
במקום לנסות ולפגוע בשלטון החוק על-ידי החלשת היועמ"ש, פיטורי היועצים המשפטיים במשרדי ממשלה, ניסיון למינוי מקורבים וכיוצא-באלה - טוב יעשה שר המשפטים אם יקים, בתיאום עם היועמ"ש, מערכת פיקוח על עבודת הפרקליטים והיועצים.
* הכותב הוא עורך דין, עבד בצמוד עם הפרקליטות במסגרת תפקידו כנציב מס הכנסה.