"מעניין מה היה אומר דוד בן גוריון, שטבע את המשפט 'תדע כל אם עברייה שמסרה את גורל בניה לידי המפקדים הראויים לכך', אילו ראה את התנהלותם של ראשי ממשלת ישראל בסיפור של גלעד. אני רק יכולה לשער שהוא היה המום", אומרת אביבה שליט בכאב.
כבר כמה חודשים היא יושבת במאהל בירושלים, שם נפגשנו. הכאב אינו מרפה. אם עד השנה היא נהגה באיפוק ואת רוב הראיונות לתקשורת נתן נועם, בעלה, לאחרונה משהו השתנה. "אביבה כבר לא רואה ממטר אף אחד, וכמה שהחשיפה קשה לה, היא הבינה שהתקשורת היא כלי ולא מטרה", אומר אחד ממקורביה. "זה התחיל מהסכמתה לסיסמה 'גלעד הוא הילד של כולנו', המשיך בצעדה, ואם היה רגע שבו התגלתה שליט האחרת, זה היה הרגע שבו דפקה על הגדרות שמגדרות את בית ראש הממשלה".
"ברור שקשה לי עם ההתנהגות הזו, פתאום הפכתי נחלת הכלל וכל אחד נוגע בי", היא אומרת. "בסופו של דבר אדם לא משתנה, אבל זה גרם לנו לדבר ולעשות דברים שלא חשבנו שנעשה. אפילו זה שסבא צבי סיפר על היותנו משפחה שכולה היה רגע קשה. עד לחטיפה של גלעד, זה היה נושא שבכלל לא דובר בבית.
"אני בסך הכול אביבה שליט ממצפה הילה, שאוהבת את השקט ורוצה לחזור אליו, ואעשה הכול עד שהבן שלי יחזור הביתה. חוסר האונים מטריף אותי. טוב, לפחות מאז הצעדה גיליתי את היופי של ירושלים ושל תל אביב, מקומות שלא הייתי בהם קודם", היא אומרת בציניות.
"אני כל הזמן מעסיקה את עצמי במה קורה איתו ומה עובר עליו. אני לא יודעת מה הוא אוכל, לא יודעת מה הוא שותה, אם קר לו או חם לו, אם הוא רואה אור יום, אני לא יודעת אם יש מי שמדבר איתו בכלל. כשהוא היה בבית, הייתי קמה בלילה ומכסה אותו. ועכשיו?".
המהלך המרכזי שלה השנה היה כמובן הצעדה למען גלעד. "בבוקר הצעדה חיכינו לכמה מאות אנשים, ואז יצאתי מהבית ונועם אמר לי, 'אביבה תסתובבי'", היא מספרת. "הסתכלתי אחורה וראיתי נחיל של אנשים. למעלה מעשרת אלפים איש צעדו איתנו והצביעו ברגליים. העם בעצם בא לנתניהו ואמר לו, 'אנחנו בחרנו בך, אתה תחזיר את גלעד הביתה. נגמר הזמן'.
"אחר כך הגיעה הישיבה באוהל, וגילויי האהבה והתמיכה היו מדהימים. כל קיץ עובר עלינו בקושי. ביוני זה יום החטיפה ויש אזכרות לחיילים שנהרגו בתקרית עם גלעד, אחר כך מתקיימות האזכרות של אהוד גולדווסר ואלדד רגב, ובאוגוסט זה יום ההולדת של גלעד. החגים כבר בפתח, והלב שלנו כבר מרוקן.
"אני סופרת כל יום, כל דקה, ויודעת שלא ניכנס לשנה החמישית בשקט, שלא ניתן לעוד קיץ להיות כזה, לא ניתן שגורלו של גלעד יהיה כמו של רון ארד".
כואב לך שנתניהו או נציג מטעמו אינם פה?
"כואב, ויותר מהכול מאכזב, אבל לא מפתיע. נתניהו פשוט מפחד. הוא מפחד לערוך את העסקה בגלל כמה עשרות בודדות של מחבלים, שהוא מסרב לשחרר. ראשי מערכת הביטחון שלנו אומרים לו לשחרר אותם והוא פשוט מפחד, כאילו גורל המזרח התיכון מוטל על הכתפיים של גלעד.
"בנינו צבא חזק ואנחנו חברה חזקה, בין היתר בגלל הידיעה שלא מפקירים חייל פצוע. את גלעד הפקירו. כשראש ממשלה מתעלם מכך, פה מתחילה להישבר רוחה של החברה הישראלית.
"ביבי נשלט בידי מערכת האינטרסים שיש לו במזרח התיכון ובידי הפוליטיקות הפנימיות שלו במדינה, והוא שבוי שלהם. אבל הבן שלי שבוי בידי החמאס, ולא בידי המערכת הזו של ביבי. גלעד זה חייל צה"ל שנשבה וצריך לשחרר אותו, ואם היה רגע שהיה צריך להגיע אליו, שאזרחי ישראל יגידו לביבי שהוא מפקיר חייל ושיש לזה השלכות רחבות היקף, הרבה מעבר לגלעד, הוא הגיע ובא לידי ביטוי בצעדה".
שליט נולד בנהריה, וכשהיה בן שנתיים עברה המשפחה למצפה הילה. "הוא היה ילד שקט ומופנם עם תלתלים בלונדיניים עד לכתפיים. כל מה שעניין אותו בתיכון היה המחשב, הטלוויזיה ומגרש הכדורסל, שם היה מעביר את רוב יומו. הוא היה מגיע הביתה, אוכל ויוצא למגרש. לפעמים הוא היה לוקח את האופניים, או יורד ברגל לטייל בנחל כזיב, שמשתרע מתחת לבית שלנו. אין הרבה מקומות שרואים מהם כאלו קשתות בענן, ששומעים את הגשם יורד ושהלב נעצר מהשקיעות המדהימות. בכל פעם שאני עומדת מול היופי הזה, אני חושבת מתי כבר גלעד יראה שוב את כל אלו.
"לפעמים אני מחפשת אותו יורד במדרגות אל הבית שלנו במצפה הילה, ובטוחה שעוד רגע הוא יגיע", היא מספרת. "ב-28 באוגוסט הוא ציין יום הולדת 24, וכבר ארבע שנים הוא לא יורד במדרגות האלו ולא חוגג את יום ההולדת. ארבע שנים אין לי את הבן שלי. הבן שלנו יואל סיים השנה את לימודיו לקראת תואר מהנדס, ועכשיו יש לי שני מהנדסים בבית. אם גלעד היה איתנו, גם הוא כבר היה יכול להיות לקראת סיום לימודיו בטכניון".
ביוני 2006 נחטף שליט בידי החמאס והועבר לרצועת עזה, שם הוא מוחזק, ככל הנראה, גם בימים אלו. למעט הקלטת שהועברה לידי ישראל באוקטובר 2009, איש לא ראה ולא ביקר אותו ותנאי השבי שלו אינם ידועים.
מה את זוכרת מרגע ההודעה על החטיפה?
"בבוקר שמעתי שהייתה תקרית בכרם שלום, והרגשתי איך הבטן שלי מתהפכת. כמה שעות אחר כך הגיעו אליי למשרד נועם ועוד שני אנשים, ואמרו לי שגלעד נחטף. הרגשתי מה זה אומר שהשמים נופלים, ולא כביטוי".
הייתה הקלה בידיעה שגלעד נחטף, אבל חי?
"ממש לא. רק כאב עצום שהשתלט באותו הרגע ולא מרפה. לא מלמדים אף אימא מה מרגישים ואיך מתנהגים כשחוטפים את הבן שלה. ברגע הראשון נועם ואני אספנו אחד את השני ואמרנו שיהיה בסדר, שעוד יום יומיים, מקסימום שבוע, גלעד יחזור. בחלומות הכי גרועים לא האמנו שיעברו מעל ארבע שנים ולא נראה אותו".
"בין לתפקד לבין לחיות"
כשראית את גלעד בקלטת. זה הרגיע אותך?
"לא. נכון שראיתי שהוא קם בסוף ומתהלך, אבל יש הבדל בין לתפקד לבין לחיות, ולגלעד לא הייתה חיות בקלטת הזו. העיניים שלו שקועות, יש לו עיגולים שחורים מסביב לעיניים, הוא רזה כל כך. אימא רואה ויודעת מה עובר על הבן שלה, וראיתי שהוא פגוע וכמה שהוא סובל".
אולי שגיתם בהמתנה השקטה שלכם?
"נועם החליט שיושבים בשקט, שנותנים לאולמרט ולנתניהו זמן למצוא מתווך ולקדם ולמצות אפשרויות. אנחנו לא מערערים על סמכותו ויכולתו של ראש הממשלה ואף פעם לא אמרנו לו אילו אפשרויות יש, אלא ביקשנו למצות את מה שיש, לבצע את המו"מ. אם טעינו בכך נדע רק אחרי. נהגנו בדרך שמתאימה לנו, לא יכולנו להפוך את עורנו, למרות שמהרגע הראשון ידענו שיש פה המון פספוסים ושרק גלעד משלם את המחיר".
את חושבת לפעמים "למה זה קרה דווקא לי"?
"לא. אני חושבת רק על גלעד, ועל יותר ויותר הורים שרואים את מקרה גלעד, וחושבים לאן בעצם הם שולחים את הילדים שלהם, אם בעצם אין אף אחד מאחוריהם. אם פעם היה מקומם אותי לחשוב שהורים שוקלים לא לשלוח אל הילדים שלהם לקרבי, היום אני יכולה להבין כל הורה שעושה את השיקול הזה.
"גם בני הנוער המדהימים שמגיעים לכאן מבינים את ההשלכות שיש להפקרה של גלעד. יש ילדים שהיו בני 12 כשזה קרה, ואמורים להתגייס בעוד שנתיים. גם ככה יש ירידה ברמת המוטיבציה בצה"ל ללכת ליחידות קרביות, וזה רק חידד את הבעיה".
תארי לי את הרגע שגלעד יחזור.
"גלעד יגיע ויירד במדרגות, ייכנס לחדר שהוא אהב ולמחשב שלו, ואז בטח ילך לטייל בנחל כזיב שמתחת לבית, שמשתרע מתחת לחדרו. זה כנראה לא יהיה אותו גלעד, אנחנו לא נכיר אותו והוא לא יכיר את ההורים שהוא עזב, אבל הבן שלי יהיה שוב בבית. בלילה, לאחר שהוא יירדם, אגש למיטה שלו, אגע בו לראות שהוא באמת שם, ואכסה אותו. שלא יהיה לו קר".