"את ההתמחות עשיתי אצל נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר. הייתי המתמחה האחרון שלו. זו היתה תקופה מדהימה" - כך מספר בראיון ל"גלובס עו"ד איתן מעוז, המשמש כיועץ מיוחד במשרד עורכי הדין מ. זליגמן ומתמחה בעבירות כלכליות.
"לאחר מכן עבדתי כ-7 שנים במשרדו של עו"ד דוד ליבאי. הייתי ב'כיסא האחורי' בכל העניינים המעניינים שבהם הוא עסק. הכיסא האחורי במשפט פלילי מתסכל במובן מסוים, משום שאתה תמיד צמוד מאוד לתיק, אבל אתה אף פעם לא בראשו, ואתה לא מוציא החוצה את כל מה שיש בך".
מפלט באוסטרליה
"בשלב מסוים הרגשתי שמיציתי את זה, שאני רוצה להמשיך הלאה, ועזבתי את משרד ליבאי", מספר מעוז. "יש תקופה מוגבלת של מה שאפשר לעשות בכיסא האחורי, אחר-כך אתה מושך את כיסא המפלט לעצמאות.
"רק שכיסא המפלט שאני משכתי נחת באוסטרליה. כשעזבתי את המשרד החלטתי שאני רוצה להגשים חלום ישן שלי ולצאת לטיול משפחתי ארוך. אשתי היתה בחודש האחרון להריונה עם בתנו הקטנה, והילדים היו קטנים יחסית.
"חזרתי יום אחד הביתה ואמרתי לאשתי שהחלטתי לעזוב את המשרד, ושאנחנו נוסעים לשנה לחו"ל. לשמחתי היא קלת רגליים כמוני, ומיד אמרה 'יהיה כיף'. מכרנו את כל מה שהיה לנו, את המכוניות, הקרנות והחסכונות, קיפלנו את הבית - ותוך 3 חודשים היינו באוסטרליה.
"לפעמים שואלים אותי איך עוזבים קריירה לשנה, ואני עונה שלנסוע לחודש זה יותר מסובך מאשר לנסוע לשנה. כשאתה נוסע לשנה, אתה פשוט עושה פאוזה בחיים שלך, ואם אתה מאמין בעצמך, אתה תחזור לנקודה מסוימת שבה יש התחלה חדשה.
"אני בעד התחלות חדשות. זה אף פעם לא הפחיד אותי. בסידני מצאנו אוטובוס ישן משנת 1974, מעין בית קטן, והקפנו אתו את אוסטרליה. זאת היתה חוויית חיים. אני חושב שלילדים שלי יש היום באיזה מקום בבית מזוודות מוכנות ארוזות שממתינות לנסיעה נוספת".
פגישה עם אלי זהר
"במהלך הטיול, כשהיינו בניו-זילנד, פגשתי לראשונה את עו"ד אלי זהר", מספר מעוז. "היה לו איזשהו עניין משפטי בניו-זילנד, והוא בא לשם עם עו"ד צביקה בר-נתן. צביקה, שהיה מתרגל שלי באוניברסיטה, הפגיש בינינו. הגעתי למלון שאלי שהה בו וניהלנו שיחה על כוס יין עד 4 לפנות בוקר. באותה תקופה עוד לא ראיתי את עצמי חוזר לישראל, אז זו היתה שיחה משוחררת ומרתקת שלא קשורה לעבודה. פגשתי איש מקסים.
"כשחזרתי לארץ פתחתי משרד עצמאי. יום אחד צביקה, שהפך בינתיים לשותף במשרד מ. זליגמן, אמר לי שאלי שואל עליי. הגעתי לפגישה במשרדו, ואלי הציע לי להשתלב כיועץ מיוחד למשרד, עם הפרקטיקה שלי. הוא אמר לי 'יש פה חברה נחמדה', ואני השתכנעתי מיד.
"אלי זהר זה איש מיוחד. אתה יושב אתו מול 9 אנשים נוספים, והוא נותן לך תחושה ששום דבר בעולם לא חשוב חוץ מהעניין שלך. יש לו יכולת בלתי רגילה לייצר אמון של לקוחות בו, ומנות אדירות של חן וכריזמה. אתה יכול לשבת אתו ישיבה ארוכה מאוד, שרוב השיחה תהיה על חייכם הפרטיים ומעט מאוד על העניין המשפטי.
"נושאים כספיים ופרוצדורות אף פעם לא עניינו אותו - אנשים כן. זו היתה הסיבה העיקרית שמשכה אותי לשבת דווקא בזליגמן. ולכל זה מצטרפת העובדה הבסיסית שהוא גם יוצא מן הכלל מבחינה מקצועית. זה שילוב מדהים".
תקלות עם הפרקליטות
"כמי שמקבל שירותים מהפרקליטות כמעט יום-יום, עברתי איתם הרבה מאוד תקלות", אומר מעוז. "לאו דווקא תקלות שגרמו לעיוות דין, אבל תקלות כמו ניהול לא מספיק מקצועי של הפרקליטות, סיטואציות שבהן מגישים כתבי אישום בפרשות שיש להן היבטים ציבוריים בקלות רבה מדי, לטעמי, ובעיקר בעיה - שלי מאוד הפריעה - שכשאתה נתקל בבעיה בפרקליטות אין לך למעשה כתובת. זה אחד הגופים האחרונים שאין ביקורת אפקטיבית חיצונית על המהות שלו.
"הפרקליטות היא בעצם חוט התפירה שמחזיק את כולנו כחברה נורמטיבית. אין שני לו, ואני מאוד מעריך את עבודת הפרקליטים. מצד שני, בגלל שהגוף הזה מחזיק אחריות כל-כך כבדה על הכתפיים שלו, הוא חייב להיות ללא רבב".
לדברי מעוז, "הדרך של הפרקליטות לזכות באמון שהיא באמת ראויה לו וצריכה אותו מהציבור, זה לדעת לתקן את עצמה כל הזמן, להחצין את הביקורת ולהראות לציבור שגם אם יש תקלות - נעשים דברים במטרה לתקן אותן. אלה דברים שאני לא רואה אותם קורים היום.
"ניקח לדוגמה את פסק הדין של השופט דוד רוזן בפרשת הדסק הרוסי בבנק הפועלים. נמתחה שם ביקורת חריפה מאוד על הפרקליטות. זה נושא שצריך להבהב, שאי-אפשר לעבור עליו לסדר יום. הדרך של הפרקליטות להתמודד עם ביקורת היתה להתקיף את השופט או את הסנגורים של הנאשמים. זה משקף את האופן שבו הפרקליטות לא מעבירה את עצמה לביקורת.
"יש תקלות בכל מקום, אבל בפרקליטות הדברים האלה כמעט לרוב עוברים איזושהי בדיקה פנימית קצרה וממשיכים הלאה, וכך לא זוכים לאמון הציבור. אמון הציבור חייב להיבנות על ניסיון כן להתמודד עם הסיטואציה וגם עם הביקורת".
קרייריזם בפרקליטות
"אני לא נמנה עם אלה שחושבים שהפרקליטות רודפת אישי ציבור כאג'נדה", אומר מעוז, "אבל אני כן חושב שהפרקליטות נותנת עדיפות להגשת כתבי אישום נגד אישי ציבור בצורה מוגזמת. מה שפעם היה ניתן לעבור עליו לסדר היום, מטופל היום באמצעים חמורים. לרוב זה בניסיון לתת מענה לשינויים שחלים בחברה, אבל חלק מהעניין הזה הוא גם רצון טבעי של הפרקליטים, שהיום הוא קצת יותר מוחצן, להתבלט.
"זה מביא לביטוי סוג של קרייריזם גם בפרקליטות. פרקליט שיש לו ייצוג בתיקים ציבוריים זוכה לחשיפה גדולה יותר, שמאפשרת לו לזכות במעמד לאחר החשיפה. זה מנוע קטן אמנם, אבל הוא יכול להוות את אחת הסיבות להגשת תיקים נגד אישי ציבור גם במקרים מאוד גבוליים, מבחינת הפוטנציאל להביא להרשעה בבתי המשפט".
וינשטיין - האיש הנכון
"כשעו"ד יהודה וינשטיין נבחר ליועץ המשפטי לממשלה חשבתי שהוא האיש הנכון למקום הנכון", אומר מעוז. "לא שיניתי את דעתי מאז".
'בונוס' של חשד להלבנת הון
"לא נתקלתי מימיי בלקוח שנחשד בביצוע הלבנת הון, שהבין מה הקשר בין הפעולות שעשה לבין הלבנת הון", אומר מעוז. "במרבית התיקים מדובר בעניינים מאוד-מאוד טכניים, שאין כלום בינם לאיסורי הלבנת ההון הקלאסיים, שנועדו לטפל בפשיעה חמורה. ברוב החקירות הכלכליות היום החשודים מקבלים 'בונוס' של חשד להלבנת הון שנלווה לעבירה המקורית, שבדרך-כלל מעיף את רף החשדות לשמיים.
"בפרשיית הנדל"ן 'החדשה' אני מייצג בני משפחה שחשודים כי איפשרו למנכ"ל משרד הפנים לזכות בקבלת מגרש במושב. הם נחקרו גם בחשד להלבנת הון. לך תסביר להם בשביל מה ולמה. לך תסביר לפקידת הבנק שאם היא מעבירה הוראת תשלום לבנק זר, שאותה קיבלה מהלקוח שלה, היא עלולה למצוא את עצמה בחקירה בחשד לעבירה של 10 שנות מאסר ולשבת ליד גאידמק במשפט ב-4 השנים הקרובות של חייה. יש לי לקוחה כזו.
"זו סיטואציה אנטי-משפטית מופרכת, שגורמת לזילות חמורה של היעדים שאליהם התכוון חוק איסור הלבנת הון".
הון שלטון - חרוז נחמד
"הון שלטון זה חרוז נחמד שקיבל רייטינג מופרז", טוען מעוז. "יש תופעות פסולות שנובעות מרצון של פוליטיקאים מסוימים לשאת חן בעיני אנשים מאוד עשירים. זו לא תופעה שמצריכה ישיבת חירום של פורום הבכירים ברשות המדינה. הטיפול באותם 'שלטונאים' צריך להיות ענייני, וככה אני מתרשם שהוא בפועל".
* הראיון המלא עם עו"ד איתן מעוז - במהדורה המודפסת של "גלובס הערב".