מאי 2008. מדריד מארחת את הפיינל-פור האירופי בכדורסל. טאו ויטוריה (שבינתיים שינתה את שמה לקאחה לבוראל) היא הנציגה הספרדית היחידה שמשתחלת לאירוע. לאור העובדה שמדובר בוויטוריה, עיר הכדורסל מספר אחת בספרד, אפשר להניח שמרחק של 320 ק"מ מחבל הבאסקים עד למדריד לא ישבור את אוהדי הכדורסל הכי מדוברים בספרד. אבל מי שנכנס לאולם שמכיל 15 אלף מקומות, מגלה פחות מ-2,000 אוהדים שעשו את הדרך מוויטוריה.
אם נעלה לגמר, מסבירים האוהדים, יש סיכוי טוב שעוד כמה מאות יעשו מאמץ ויגיעו מוויטוריה. הדילמה הזאת נפתרה אחרי שטאו הפסידה בחצי הגמר.
הדוגמה ההיא מהפיינל-פור במדריד מסבירה משהו לגבי התפישה של האוהדים הבאסקים את היורוליג. אבל היא עומדת בסתירה מסוימת לסצנת הכדורסל בוויטוריה. זוהי העיר היחידה בספרד שבה סצנת הכדורסל מצליחה כמעט להשתוות בפופולריות לזו של הכדורגל (בין היתר בגלל שאלאבס, קבוצת הכדורגל של העיר, היא רוב הזמן מועדון ליגה שנייה כושל).
את ההתפתחות של הכדורסל בוויטוריה אפשר להבין לפי ההחלטה שהתקבלה במועצת העיר סביב השיפוץ של ה"פרננדו בואסה ארינה". האולם שהוקם ב-1991 בתכולה של 5,200 מקומות, והורחב אחרי זמן קצר ל-9,000 מקומות בגלל שהיה צר מלהכיל את הביקוש - שוב הפך לקטן מדי, מה שיביא לסדרת שיפוצים נרחבת שתחל באוקטובר 2011 ושתעמיד את האולם על תכולה של 15 אלף מקומות.
השורה התחתונה של הסיפור: העיר שמכילה 230 אלף תושבים בלבד (קצת יותר גדולה מאשדוד), תחזיק את אחד משני האולמות הכי גדולים בספרד.
***
איך בתקופה כל כך גרועה כלכלית, בספרד בפרט, אפשר להשקיע 30 מיליון אירו בשיפוץ אולם כדורסל? התשובה פחות או יותר זהה לתשובה על השאלה איך קבוצה מעיר קטנה יחסית מעמידה תקציב של 15 מיליון אירו.
קאחה לבוראל נהנית מהעובדה שהיא יושבת במקום עם העוצמה הכלכלית הכי גדולה היום בספרד: מנתונים שפרסם משרד האוצר הספרדי, עולה כי ב-2009 הפך החבל הבאסקי למקום בעל האוכלוסיה הכי אמידה בספרד, כשהוא משאיר מאחור גם את הבירה מדריד. ההכנסה הממוצעת לאדם בחבל הבאסקים גבוהה ב-30.7% מההכנסה הממוצעת בספרד, ושיעור האבטלה בו נמוך ב-50% משיעור האבטלה במדינה.
מלבד התמיכה שקאחה לבוראל מקבלת מהעירייה, הממשלה הבאסקית ומועצת העיר - הן גם אלו שלקחו על עצמן את כל העלות של שיפוץ האולם. מדוע הממשלה הבאסקית יכולה לאפשר את זה? שתי סיבות: הראשונה קשורה לשיטת המיסוי בספרד, שעובדת כך שהפרובינציות נהנות מנתח גדול מאוד מההכנסות של התושבים ממסים - על כל שני אירו שמשלם אזרח למדינה, הוא משלם אירו אחד לפרובינציה. כך שהעוצמה הפיננסית של האוכלוסייה הבאסקית משאירה כסף גדול לעיריות.
העניין השני הוא הדחיפה בחבל הבאסקי להשקיע בתרבות ובספורט, מתוך הכרה שאלו יכולים להיות מנועי צמיחה לכלכלה. ג'ורדי ברתומיאו, מנכ"ל היורוליג, כבר רמז בראיונות לתקשורת הספרדית שהאולם המורחב בוויטוריה יגדיל משמעותית את הסיכויים של העיר לארח את הפיינל-פור. לאלו מהתושבים שטענו שמדובר בבזבוז כספי ציבור, הזכירו אנשי הממשלה הבאסקית את ההחלטה לפתוח את מוזיאון גוגנהיים בבילבאו ב-1997 - השקעה של 84 מיליון אירו שמשכה תוך 3 שנים ארבעה מיליון תיירים לחבל הבאסקי והביאו לתרומה של כ-500 מיליון אירו לכלכלה המקומית.
***
אם נחזור לרגע לעניין של הפיינל-פור ומדוע הקהל הבאסקי לא רץ אחרי הקבוצה למשחק היורוליג במדריד, הרי שהעניין נובע מסדר עדיפויות שונה של האוהדים המקומיים. בין היתר בגלל עניינים פוליטיים, הקהל של ויטוריה מעדיף דווקא את משחקי הליגה.
בשונה מערבי חמישי היוקרתיים והיקרים של מכבי ת"א בנוקיה, קאחה לבוראל נוהגת להפוך את ערבי היורוליג לעממיים יותר מבחינת מחירים. למשל, למשחק יורוליג "רגיל" (לא נגד ברצלונה או ריאל מדריד) אפשר למצוא כרטיסים במחירי מינימום של 7 אירו (ילדים עד גיל 14). ובעוד שלמשחק הליגה מול ריאל מדריד בעוד שלושה שבועות יידרשו אוהדי קאחה לבוראל לשלם 49 אירו למקומות הטובים ביותר, ביורוליג יעמוד המחיר המקסימלי לכרטיס למשחק הבית הבא מול חימקי על כ-30% פחות.
***
הנושא האחרון הוא המחיר שתיאלץ הקבוצה לשלם מבחינה מקצועית על ההתפתחות התרבותית של החבל הבאסקי. מאחר ובחלק גדול מתקופת השיפוץ לא תוכל קאחה לשחק באולם הביתי, יישלל ממנה היתרון הכי משמעותי שלה בעשור האחרון - כמות ההפסדים שלה ב"פרננדו בואסה ארינה" היא מהנמוכות מבין קבוצות היורוליג בתקופת הזמן הזאת.
נכון לעכשיו מתפתח דיון סוער בוויטוריה עד לאן יסכימו האוהדים לנסוע בתקופת "הרדיוס". האופציות לא כל כך טובות: הן נעות בין נסיעה של 85 לפמפלונה או 60 ק"מ לבילבאו.