מאתמול אני שובת. בעצם נכון יותר לומר שמדובר בעיצומים, וגם הם לא נוגעים לענייני עבודה אלא לעניינים שבין אדם לבין עצמו - כמו גילוח למשל.
מאז השירות הצבאי השתתי את משטר הגילוח שלי על מדיניות של ניהול לפי יעדים: פגישות עסקיות או סתם פרטנריות שבחלו בדקירות. מאתמול החלטתי להקל על עצמי עוד יותר, ולעבוד לגילוח חד-שבועי. הסיבה: ענקית סכיני הגילוח ג'ילט הודיעה על סיום ההתקשרות עם הפרזנטור טייגר וודס. לכאורה מדובר בחוזה שפג תוקפו, למעשה מדובר באי-חידוש על רקע מה שהוגדר בציטוט לא רשמי כ"חוסר התאמה לערכי המותג".
למי ששהה בתחנת חלל מבודדת בשנה האחרונה נקדים ונאמר כי חטאו של וודס היה ניהול לכאורה של מערכות יחסים מחוץ לנישואים, שהפרו את תדמית המצליחן שהוא גם איש משפחה ללא דופי ממנה נהנה עד כה.
יכול להיות שגברים רבים, אפילו גברים-גברים, שותפים לדעה כי וודס פישל. אני לכשעצמי טוען כי מוטב לא לדון אדם עד שלא מגיעים למקומו: תסתכלו לי בעיניים ותאמרו לי בפה מלא שלו אתם ספורטאים מצטיינים שנמצאים בנסיעות כמעט מחצית מימי השנה ושנשים צעירות ויפות משליכות את עצמן לחיקכם בכל אשר תפנו, הייתם פועלים אחרת מוודס.
אתם רשאים להוריד את העיניים, תודה. אני מאחל לכם יותר הצלחה כשתנסו את המשפט הזה מול האישה בבית. אבל נניח לעניינים שבין אדון לגברת וודס ונתמקד בפרזנטורים, שכן נשארו בג'ילט: למשל ליונל מסי, כוכבה של ברצלונה, והטניסאי השוויצרי רוג'ר פדרר.
מדובר אולי בשני הכוכבים הכי נקיים בעולם הספורט, ילדים טובים שלא יעליבו יריב או שופט. אז מה הבעיה? תסלחו לי על השימוש במושג הארכאי, אבל הפרזנטורים המושלמים של ג'ילט, הם הכול חוץ מ"גברים" במובן הישן - ולפעמים אפילו הטוב של המילה.
אני מודה שהייתי שמח יותר אילו פדרר היה נראה כמישהו שבזמן שהוא משליך את כדור הטניס מעלה לפני ההגשה, היה מתעכב, אפילו חצי שנייה, על הצופה המעודדת בשורה השלישית משמאל.
כדי שלא אובן לא נכון - אין לי בעיה שהוא היה חוזר בתום המשחק לאשתו היחידה ולתינוקת, שנאמר איזהו הגיבור? הכובש את יצרו! הבעיה היא שבמקרה של גיבורים כמו פדרר או מסי, היצר הגברי נראה לא כמשהו שיש לכבוש, אלא כמשהו שלא קיים.
קשה להתייחס לצעד הפחדני (או לכל הפחות הצדקני) של ג'ילט מבלי לתת את הדעת על מה שמאחוריו - השפעתו הגדלה של הכוח הצרכני הנשי. על כך יש לי שני דברים לומר: ראשית, זה מצער מאוד לראות שנשים, מיד אחרי שהשיגו את הכוח, משתמשות בו דווקא כדי לקבע את סדרי העולם הישן ואת הערכים שבשמם נרמסו זכויותיהן במשך שנים.
הדבר השני הוא - עופו לי מהאמבטיה! גם לסכין הגילוח שלי שלחתן את ידכן הענוגה? שום דבר כבר אינו קדוש יותר? כאילו לא די לי במבוכה על כך שאתן בכלל יודעות מי הוא מסי.
אין לי בעיה להודות שניצחתן. בעידן הפרזנטורים הנקיים, מקומם של קרנפים שמפסיקים להתגלח רק מתוך הזדהות עם נמר מובס, הוא אולי בספארי. אבל עם יד על החזה החלק של דניאל קרייג, ג'יימס בונד הנוכחי, את מי הייתן מעדיפות להזעיק בעת מצוקה - אותו או את שון קונרי? אני מעלה את השאלה רק כדי שביום שבו תרצו לשחרר קצת את החיה הגברית מהכלוב, לא תתפלאו לגולות שהיא כבר מזמן בפינת הליטוף.