שכחו את יואב גלנטהעיסוק של מאמר זה אינו ביואב גלנט - עניינו התברר בשורה ארוכה של כתבות, אצל מבקר המדינה, על-ידי השר מיכאל איתן, ובסופו של דבר יוכרע בבג"ץ, ואולי תהיינה לו השלכות משפטיות נוספות. איננו יודעים כמה אמת יש בכל הטענות. לפיכך לא נעסוק בפרטי הפרשה אלא באופן תפקוד הגורמים שעסקו בה.
לענייננו חשוב היכן הדברים לא התבררו; הם לא התבררו בעיקר באותם מקומות שבהם הם היו אמורים להתברר - אצל ראש הממשלה ואצל שר הביטחון, אצל היועץ המשפטי לממשלה, ובעיקר אצל ועדת טירקל, שזו מטרת קיומה.
ראש הממשלה ושר הביטחון התעלמו מכתבות ממוסמכות היטב, מעבודתו של השר איתן, מבדיקה שטרם הסתיימה אז אצל מבקר המדינה, ולא למדו לקח מפרשיות קודמות של הזמן האחרון - זו של המפכ"ל וזו של "מסמך הרפז", לאמור - לא תוכלו להתעלם מן הצורך ביושרה באישיותו של מועמד לתפקיד בכיר, גם אם שאר כישוריו הם הטובים ביותר לתפקיד.
היועץ המשפטי לממשלה, כהרגלו, פעל כפי שעשה גם בעבר, ואם לצטט אותו עצמו - הסיר מכשולים ואיפשר לדרג השלטוני לפעול. ספק רב אם סיוע לדרג המבצע הוא תפקידו היחיד.
היועמ"ש אמור להיות שומר הסף. למרות שהנתונים היו בפניו, לרבות התחקיר שערך השר איתן, הכשיר למעשה היועץ המשפטי לממשלה את המינוי.
המשנה ליועץ המשפטי אמנם הזהיר את ועדת טירקל כי הנושאים לא נבדקו עד תום, וציין כי לפחות החלק שנבדק מעלה בעיות, אך לא קבע כי יש להימנע ממתן אישור למינוי עד למיצוי הבדיקה, כפי שניתן לצפות ממי שמייצג את היועץ המשפטי לממשלה.
נראה כי הדבר הופך לדפוס קבוע אצל יהודה וינשטיין, שאישר גם את מינוי ניצב דנינו למפכ"ל, למרות שמבקר המדינה ביקש להמתין עד סיום בדיקתו.
גם פרקליטות המדינה, הכפופה ליועץ המשפטי לממשלה, מיהרה, נוכח בכירותם של הממנים, לקבוע עמדה ללא בירור מלוא הנתונים, וכך יצא שהטעתה את בית המשפט העליון, ננזפה, והיתה צריכה להכין את החומר מחדש, והפעם תוך בירור העובדות.
יעקב טירקל עצמו כבר הפגין בעבר הקרוב גישה בעייתית ביותר לחובותיו, כאשר - באופן מפגיע ובעידוד שר המשפטים - בחר לעבור על החוק בריש גלי ולא למנות אישה בוועדה לעניין המשט, ואף לא למנות שום מומחה למשפט בינלאומי לאותה ועדה.
בעניין גלנט פעל טירקל כעובד משרד ראש הממשלה ולא כמי שאמור למלא את תפקידו באופן עצמאי. תפקיד ועדת טירקל אינו לבחון את כישורי המועמד מבחינת יכולותיו. לפיכך לא ברור למה ציפו חברי הוועדה כאשר הזמינו את ראש הממשלה ואת שר הביטחון לשמוע את עמדתם.
תפקיד הוועדה לבחון האם יש חשש לטוהר מידות, נושא שבוודאי אינו בתחום התמחותם של שניים אלה. החומר שהיה בפני הוועדה העלה שאלות קשות בתחום טוהר המידות, ולעניין זה לא הוזמן איש שהיתה לו נגיעה לנושא, והתחקירים שהיו נחלת כל קורא עיתונים בישראל לא עלו על שולחן הוועדה.
יתירה מזאת, חומר שרצה להעביר השר איתן נדחה בצירוף נזיפה לשר שהעז להציע סיוע בחומר לוועדה. וזאת, כאשר לא היתה כל דחיפות במינוי, שכן היה זה חודשים לפני סיום כהונתו של גבי אשכנזי.
הוועדה גם וידאה כי לא יהיה רישום מפורט של ישיבותיה, כך שלא ברור האם כל השאלות והתשובות נכללו בסיכום המקוצר. מן התקציר ברור שלא הוכנו שאלות כעולה מן החומר שכבר התפרסם, לרבות סתירות בין הצהרות וגילויים שונים. גלנט לא נשאל על השאלות הפתוחות העולות ממכתב המשנה ליועץ המשפטי, והתחושה היא שהכול היה כדי לצאת ידי חובה.
ייתכן כי תפקוד הוועדה ולהיטותה לרצות את ממניה נובע בין השאר מכך שנציגי הציבור, שהומלצו על-ידי שר המשפטים נאמן ואושרו בממשלה, הם אנשים פוליטיים החברים בגופים פוליטיים של מפלגות השייכות לקואליציה.
כאמור, איננו יודעים האם פעל גלנט שלא כדין, זאת נדע בימים הקרובים. אולם אנחנו יודעים גם יודעים שאת ועדת טירקל צריך לפזר ולמנות אחרת תחתיה.
הכותב הוא עורך דין, שימש בעבר כמ"מ יו"ר חברת החשמל וכנציב מס הכנסה.
