סטטיסטיקה בספורט היא כמובן לא מדע מדויק. אף אחד לא מבטיח שאחוזי קליעה טובים ינצחו לקבוצה משחק, כמו שכל מאמן יודע שגם אם ישבש לקבוצה היריבה את רוב הפרמטרים הסטטיסטיים, הוא לא בהכרח ייקח את המשחק. אבל צלילה לתוך סטטיסטיקות מורכבות יכולה ללמד כמה דברים על אופי של קבוצה או אופי של שחקנים.
רגע לפני המשחק של מכבי ת"א מחר מול רומא, הנה כמה סטטיסטיקות ממשחקיה של מכבי השנה ביורוליג, שיכולות ללמד משהו על העונה הזאת של הצהובים.
***
לאלו שלא מבינים את האשראי המוגזם שמקבל צ'אק אידסון העונה מדייויד בלאט, וגיבו את זה אחרי המשחק בשבוע שעבר מול ברצלונה שבו שוב בחר אידסון "להיעלם" מול קבוצה גדולה, הנה כמה נתונים שיכולים להסביר את מדוע בכל זאת בלאט הולך עם אידסון: הגארד-פורוורד הוא השחקן שהנוכחות שלו התבטאה הכי טוב בתוצאות של מכבי העונה. בדקות שהוא היה על המגרש מכבי עומדת מול היריבות שלה על פלוס 111 נקודות (קלעה 620, ספגה 509); היחיד שההשפעה שלו על התוצאה מתקרבת לזו של אידסון הוא שחורציאניטיס עם פלוס 88, ואחריו דורון פרקינס עם פלוס 66 נקודות. דווקא ג'רמי פארגו, אולי אחד השחקנים הכי חשובים של מכבי העונה, מדורג איפשהו בתחתית הרשימה של אלו שמשפיעים על התוצאה בזמן שהם על המגרש, עם פלוס 23 נקודות בלבד.
למה עוד מתעקש בלאט להחזיק את אידסון כל כך הרבה דקות על המגרש: גם בגלל ההגנה. בדקות שאידסון על המגרש היריבות קולעות בממוצע 64.55 נקודות ל-70 התקפות (70 התקפות נבחר כמדד שמשקף כמות התקפות ממוצעת במשחק - ט.ו), בעוד שכאשר הוא יורד מהמגרש התפוקה של היריבות עולה ב-21% (ל-78.35 נקודות). בקבוצה שהאג'נדה שלה הגנתית במהות שלה העונה, אידסון מרוויח מן הסתם לא מעט דקות דווקא גם בזכות החיבור שהוא מייצר במשחק ההגנה.
שני שחקנים נוספים שההשפעה שלהם על המשחק מבחינה הגנתית היא מכרעת הם סופו ופרקינס. כשסופו על המגרש היריבות קולעות 65.75 נק' בממוצע, ובלעדיו עולה התפוקה ההתקפית של היריבות ב-10% (ל-72.29 נק'); כשפרקינס מחוץ למגרש, עולה קצב ייצור הנקודות של היריבות ב-11.2%.
ומי השחקן שדווקא כשהוא יורד לנוח ההגנה של מכבי מצליחה לייצר יותר עצירות? הפתעה: ג'רמי פארגו. עם פארגו על המגרש מכבי סופגת 72.99 נק' ובלעדיו קצב ייצור הנקודות של היריבה יורד ל-59.92 נקודות.
***
איפה בכל זאת בא פארגו לידי ביטוי הרבה מעבר לשחקנים האחרים בקבוצה? בעיקר בדקות ההכרעה של משחקים. מכבי לא נקלעה באופן יחסי להרבה רגעי הכרעה העונה, בגלל שלרוב היא פירקה את היריבות הרבה לפני כן. אבל היא בכל זאת קלעה 35 נקודות בקלאץ' (קלאץ' - זמן שנספר מהדקה ה-36 והלאה, כשהפער לא עומד על יותר מ-5 הפרש לאחת הקבוצות). מתוך 35 נקודות שמכבי השיגה בקלאץ', פארגו קלע 10. יתר השחקנים שבחרו לא להיעלם במאני-טיים: סופו 8 נק' בקלאץ', אידסון 6, פניני ובלו 4. פארגו הוא גם זה שלקח את רוב האחריות בקלאץ' - כל זריקה שלישית של מכבי בקלאץ' העונה היתה של פארגו. ולהבדיל, מתוך 23 הזריקות שמכבי לקחה ברגעי ההכרעה, פרקינס לקח אחת בלבד.
***
אחד הדברים שמאמנים מנסים להימנע מהם כמה שיותר הוא הקליעה של שחקנים שלהם מחצי מרחק. למרות שמדובר בזריקה מ-4-5 מטר, זו זריקה עם אחוזים נמוכים בדרך כלל, וזריקה שהסיכוי שיעשו על הזורק עבירה היא קלושה. כך שמאמנים טובים תמיד יעדיפו להגדיל כמה שיותר את כמות הזריקות מתחת לסל. גם זריקה לשלוש עדיפה בגלל האפשרות להשיג 3 נקודות, והאחוזים שלה שנמוכים רק במעט מאחוזי הקליעה מחצי מרחק.
אפשר לראות את האג'נדה הזאת העונה ביורוליג אצל המאמנים המובילים. קחו לדוגמה את מכבי ת"א של בלאט: היא מדורגת שנייה העונה ביורוליג מבחינת כמות הזריקות הקרובות שהיא לוקחת - כלומר, הזריקות הטובות: 47% מהזריקות מהשדה שהיא לוקחת במשחק הן זריקות מתחת לסל; בעוד שאחוז הזריקות מהטווח "הגרוע" (בינוני) הוא 24.6% בלבד. גם פרטיזן, ברצלונה, סיינה ואולימפיאקוס זורקות מעל 40% מהזריקות שלהן מתחת לסל.
איזה קבוצות מצליחות לבטל כמעט לחלוטין את הזריקות שלהן מטווח הביניים? ברצלונה, שהיא במקרה גם אלופת אירופה, זורקת הכי מעט מהטווח הזה - רק 21.3% מהזריקות שלה, וגם מדורגת גבוה מאוד מבחינת בחירת הזריקות שלה מתחת לסל - 45.4% מתוך סך הזריקות שלה מהשדה.
בשבוע שעבר אפשר היה לראות למה השיטה של לדחוף את הכדורים פנימה היא כל כך יעילה: 21 פעמים זרקה ברצלונה מתחת לסל וקלעה ב-76%. כלומר, כמעט בכל הפעמים שהיא הצליחה להכניס כדור פנימה זה נגמר בסל. ב-10 הפעמים שמכבי הצליחה לדחוק אותה לקליעות מטווח ביניים, היא קלעה 3 פעמים בלבד.
יש קבוצות שמשכללות את היכולת מתחת לסל לרמת אומנות. מה הסיבה שפנאתינייקוס חרכה בחוץ בשבוע שעבר את רייטאס וילנה ב-21 הפרש? פאו הלכה פנימה 23 פעמים לקליעה מתחת לסל, מתוכם 20 זריקות נכנסו פנימה. ככה אי אפשר להפסיד משחק.