לרגע נשתררה דומייה מתוחה. המארחים היפניים נדרכו. האורחים מישראל כרו אוזן. ניכר היה בפניו של סאטושי אוגיסו שהוא מתלבט. מתרכז. מהסס. ואז - האם רק נדמה היה לי או שאכן הפציע אגל זיעה על מצחו? - הוא החליט.
"לא", הוא אמר בקול שקט והחלטי.
פשוט - לא. קצר וחד-משמעי.
מבטים מופתעים-משועשעים הוחלפו בין הנוכחים. תשובות לקוניות שכאלה נדירות מאוד במפגשים עם מנהלים יפניים בכירים. היא נוגדת את מלוא פילוסופיית השיחה היפנית, המרככת כל אמירה שלילית או חדה במשפטים ארוכים, מפותלים ומנומסים. אלא שהפעם, כך נראה, מוצה מאגר ההתפתלויות הדיפלומטיות, ומר אוגיסו החליט שאין מנוס מלחרוג לרגע מהאתיקה המקובלת.
הדרמה הקטנה הזאת התרחשה בעיר ושמה טויוטה, במרכז לתכנון הינע עתידי של חברה בשם טויוטה, והדובר היה האיש הבכיר ביותר של מערך תכנון ההנעה החלופית של יצרן מכוניות ששמו טויוטה.
לנשיא החברה, אגב, קוראים אקיאו טויודה. הוא בנו של קיצ'ירו טויודה, ונכדו של האב המייסד סאקיצ'י טויודה. אם כך, מדוע נקראים החברה, העיר, המפעל והמכונית - טויוטה ולא טויודה? לפתרון החידה נגיע בסוף. בינתיים נחזור ל"לא" של סאטושי אוגיסו.
המעשה שהיה כך היה. בהיות האורחים משלחת של עיתונאים ישראליים, הגיעה השיחה חיש-קל אל מר שי אגסי וחברת "בטר פלייס", שכה משתדלים להרשים עם ועולם במיזם הסוללות המתחלפות והמכוניות החשמליות שלהם. המארח החביב הופצץ בשאלות: האם טויוטה רואה לרעיון הזה סיכוי? האם הנעה חשמלית מלאה היא פתרון בעתיד הנראה לעין? האם בדקה טויוטה את הצעותיו של אגסי? האם יש לטויוטה רעיונות דומים?
סאטושי אוגיסו השיב בנימוס, בהתפתלות ובדיפלומטיות אופיינית: "טויוטה בוחנת את כל האפשרויות... הרעיון מעניין, אך לא מאוד רציני... מכונית חשמלית איננה נראית כפתרון נבון כרגע... בפתרונות התלויים בסובסידיות ממשלתיות יש סיכון... החלפת סוללות היא רעיון שאפשרויותיו מוגבלות...", וכן הלאה וכן הלאה, עונה לכל השאלות ומעביר בנימוס את המסר שטויוטה - כמו כמעט כל יצרניות הרכב בעולם - לא מתה מהתפעלות מרעיונות "בטר פלייס".
אך כתום כל תשובותיו הוא שב ונשאל בעיקשות ישראלית נוקבת: "אם כך, האם טויוטה שוקלת שיתוף פעולה כלשהו עם מיזם אגסי?".
בנקודה זו, כך נראה, הבין מר אוגיסו שלא יהיה די בתשובה רכה. צריך נאבוט. ואז בא ה"לא" החד והצלול. כדי שיהיה סוף-סוף ברור; אגסי ממש לא בראש שלהם.
הכול עניין של דחיסות
במידה רבה, המפגש עם אוגיסו היה החשוב והמרתק באותו סיור מאלף בעולמה של טויוטה. זה הרי האיש הקובע במידה רבה את דרכה של החברה הגדולה בעולם, אל ההינע של העתיד. הוא גם האיש הניצב מאחורי מהפיכת הפריוס, המכונית ההיברידית המצליחה ביותר בעולם. אין זה על-כן מפליא שהוא גם ממשיך להאמין באדיקות, ובכוח שכנוע רב, שהעתיד טמון בהיברידיות.
מנועי הבעירה הפנימית לא ייעלמו בעשרות השנים הקרובות, הוא מבשר ללא צער, והמערכות ההיברידיות יסייעו, במידה משתכללת והולכת, בייעול החסכוניות ובצמצום הזיהום. מכוניות חשמליות לחלוטין, הוא מסביר, סובלות מטווח-נסיעה דל, מחיר לא דל, סחירות התלויה בנדיבותן של ממשלות, שימוש רב בחשמל המיוצר באמצעים מזהמים, וגם מכל מגרעותיהן המרובות (עדיין) של הסוללות.
"הכול עניין של דחיסות אנרגיה", הוא אומר, "ובעתיד הנראה לעין, דחיסו*ת האנרגיה של דלק למנועי בעירה פנימית תמשיך להיות טובה בהרבה מדחיסו*ת האנרגיה המקסימלית של הסוללה המשוכללת ביותר".
נשמע הרבה יותר מסובך מכפי שזה באמת. "דחיסות אנרגיה" פירושה כמות האנרגיה הטמונה ביחידה אחת של משקל או נפח. להלן דוגמה ממחישה. קילו בנזין מכיל כמות הרבה-הרבה-הרבה יותר גדולה של אנרגיה זמינה, מאשר קילו של בטרייה. כלומר, כדי שסוללה חשמלית תעניק למכונית את הטווח שמעניק לה מיכל אחד של דלק, יהא עליה להיות בממדים של חצי מכונית, במשקל שיתקרב למשקל המכונית, ובמחיר שיכפיל את מחיר המכונית.
סאטושי אוגיסו, וגם בכך אין פליאה, הוא גם מאמין נלהב בשלב הבא של ההיברידיות: פלאג-אין היבריד. דהיינו, מכונית המצוידת במנוע בעירה פנימית (שגם טוען את המצבר), במנוע חשמלי, וגם באפשרות לטעון את הסוללה מרשת חשמל חיצונית. זה, לדידו, הטוב שבכל העולמות הזמינים כרגע: טווח גדול, יכולת משופרת של נסיעה חשמלית בלבד, אי-תלות ברשתות טעינה חיצוניות, פחות זיהום, יותר חסכוניות. כמה וכמה יצרני מכוניות כבר שוקדים על מכוניות היברידיות-נטענות, וכזאת גם תהיה פריוס הבאה: פריוס פלאג-אין. בשווקים - בתחילת 2012.
לא הרבה למדנו
סיבוב קצרצר, בעצם קצרצרצר, זומן לנו במכונית הזאת. לא הרבה למדנו, זולת הרושם שהיא אכן יודעת לנוע בזריזות גדולה יותר מקודמתה, בשימוש חשמלי בלבד.
ועתה לפתרון חידת טויודה-טויוטה. מסתבר כי גימטרייאות, נומרולוגיה ושאר הבלים ותפלויות, אינם נחלתנו הבלעדית. גם ליפנים מערך נכבד של אמונות משונות שכאלה. למשל, המספר 8 הוא רב-כוח, רב-חסד ורב-מזל בעולמם. והנה, כתיבת טויודה ביפנית (לפחות באחת משיטות הכתב היפני) דורשת 10 משיכות מכחול. מרשם מובהק לאסון גדול.
לעומת-זאת, המלה טויוטה דורשת 8 אבחות מכחול. סגולה בדוקה ומנוסה לבריאות, להצלחה, למזל, לעושר ולאושר. כמעט כמו השתטחות על קבר רשב"י, ברכה טרייה מאת המשיח המת מברוקלין, ליחוך מזוזה או צפייה באיזה באבא עבדקן המשליך נרות שלא חטאו לתוך מדורה. ולכן הוחלט לשנות שם ולקרוא לחברה טויוטה, ולא טויודה. כדי שיהיה במזל. ובעזרת השם החדש - יש.
ועוד קטע קטן לסיום. במסגרת הסיור, ביקרנו גם במוזיאון המכוניות (העשיר והמרשים להפתיע) של טויוטה. ניצבה שם גם מכונית חשמלית מתוצרת חברת "בייקר", מודל 1909. בת 102 שנה. במפרטה הטכני מצאתי את טווח נסיעתה המרבי: 130 ק"מ. כלומר, לפני 102 שנה היה טווח נסיעתה של מכונית חשמלית זהה לחלוטין לטווח נסיעתה המוצהר של מכונית חשמלית מודל 2011. חומר למחשבה.
*הכותב היה אורח טויוטה ביפן
מתחרות
כמה היברידיות נטענות וחשמליות שצפויות להגיע:
שברולט וולט
וולט של ג'נרל מוטורס היא התקווה הגדולה של הקונצרן לעתיד טוב (וירוק) יותר. זו משפחתית שימושית ל-5 נוסעים, שמצוידת במנוע חשמלי חזק ובסוללת ליתיום-איון במשקל 200 ק"ג. על כוח חשמלי בלבד יכולה המכונית לנוע, עם אפס פליטה, בין 40-80 ק"מ. כשהסוללה מתרוקנת נכנס לפעולה מנוע בנזין קטן ויעיל, שמאריך את טווח הנסיעה האפקטיבי לכ-500 ק"מ. וולט אמורה להגיע ארצה לניסוי ומחירה הסופי ייקבע בהתאם למיסוי
BYD 3F-DM
מסין תגיע אלינו לניסוי השנה הגרסה ההיברידית-נטענת של המשפחתית BYD F3. מערכת ההנעה שלה מכונה "דואל מוד" וגם היא מתוכננת לעבוד על חשמל בלבד עד 100 ק"מ, על מנוע בנזין או על שילוב של השניים. למכונית סוללה גדולה וכבדה בטכנולוגיית ליתיום-ברזל, אך יתרונה אמור להיות במחיר בסיס אטרקטיבי, לפני הטבות מס
רנו פלואנס ZE
רנו פלואנס ZE, המכונית שפותחה עבור בטר פלייס, אמורה סוף-סוף לצאת לשוק לקראת אוקטובר. זו משפחתית פול-סייז (אורכה כמעט 4.8 מ') המצוידת בסוללת ליתיום מתוחכמת ובמנוע עם מערכת ניהול מתקדמת, שאמורה להעניק לה טווח של עד 160 ק"מ בין טעינות, עם אופציה להחלפה מהירה של הסוללות בתחנות רובוטיות ייעודיות. המחיר אמורה להיות כ-120 אלף שקל, לא כולל "חבילות טעינה" ושירות חודשי