אני בהחלט מודע לעובדה המצערת שיחסי ישראל וטורקיה עלו על שרטון. אני יודע שבירושלים יושב שר החוץ ליברמן. יודע שארדואן יושב באיסטנבול. אבל הלב מסרב להסכים לפרידה, ולא רק הלב - גם בלוטות הטעם. לגרגרנות חוקים משלה.
הגרגרנות אינה מושפעת מפוליטיקה. גם הפטריוטים החרופים ביותר, כאלה שנשבעו שלא לנסוע לאנטליה יותר, נהנים מאוד לפגוש את הערמונים האלה שמציפים את ערינו ואת חנויותינו.
ערמונים תמיד מזכירים לנו את הדוכנים הקטנים בלונדון ובפריז. אנחנו חושבים אירופה הקלאסית; חושבים שלג, ושומעים שנסונים צרפתיים. אבל מה לעשות שרוב ואולי כל הערמונים שזורמים לשווקים בימים אלה מגיעים דווקא מטורקיה, מאדמתו של ארדואן.
באופן אישי דווקא מוצא חן בעיניי לראות ערימות ערמונים בחנויות הירקות של מעלות, עיר שיש בה אוכלוסייה רוסית גדולה. סביר להניח שחלק בלתי מבוטל ממנה הצביע עבור ישראל ביתנו, אבל זה לא מפריע לה לרכוש את הערמונים הטורקיים האלה בתאווה בלתי מוסתרת ובכמויות נכבדות בהחלט.
אולי ערמונים מזכירים להם את הבית שעזבו. אולי הם לא מודעים לעובדה שאלה ערמונים איסלמיסטיים. מה שבטוח, הערמונים האלה מתפקדים דה פקטו כראש גשר בין ישראל לטורקיה. הם אלה שמתחילים אולי לפשר בינינו לבינם. בלוטות הטעם אינן לאומניות.
אז ככה יוצא שתוך כדי שיורד גשם סוף-סוף אנחנו יושבים מול הקמין, קולים לנו ערמונים, ונזכרים בנוסטלגיה שפעם אכלנו דונר קבב ובורק מדהים בלי שנרגיש בוגדים במולדת. ואם כבר מדברים על ערמונים קלויים, אז אולי כאן המקום לציין שזו בהחלט לא הדרך היחידה לאכול אותם. אתמול, למשל, הכנתי מרק שעועית לבנה עם ארטישוקים ועם ערמונים. שילוב שברגע הראשון נשמע אולי מוזר, אבל שמסתדר יופי בתוך הפה.
בכלל, בימים האחרונים התמכרתי לאגוזים החומים הטורקיים האלה. אני מכניס אותם לכל דבר: עוגות שמרים עם ערמונים, תפוחי אדמה עם ערמונים וסלט שומר מרענן עם ערמונים. האגוזים האלה משדרגים כל מנה.
לצערי, בעת האחרונה מגיע לארצנו ים של ערמונים קלופים בוואקום. רבים שואלים אותי אם אפשר להחליף את הערמונים הטריים הקלויים בערמוני הוואקום האלה. "כל-כך קשה לקלף ערמונים, זה לוקח כל-כך הרבה זמן. מה רע באלה בוואקום", הם אומרים. ובכן, שלא תחשבו על זה אפילו.
הערמונים בוואקום הם הרבה פחות טובים. כמעט שאי-אפשר להשוות בין הטעם והמרקם של ערמונים שזה עתה נקלו לבין ערמונים שבושלו ונעטפו בוואקום לפני חודשים רבים במקרה הטוב. זו לא אותה חיה. ואל תשכנעו את עצמכם שאפשר ושאף אחד לא ירגיש.
משתמשים בערמונים בעונת החורף, אחרי שהם יורדים מהעצים, ולא בקיץ. מוזר שעדיין לא הבנו שבישול עונתי הוא הדבר הכי טעים. לא רק ירקות מאבדים מטעמם ככל שעובר זמן מהרגע שבו הם נקטפים, גם אגוזים.
גם אם אני לא רוצה להיתפס בעיניכם כאורתודוקס בלתי מתפשר שמסרב לתת לכם ליהנות מהנוחות של ערמונים קלופים בוואקום - דווקא לכם, קוראיי היקרים, שיש לכם כל-כך מעט זמן לבישולים אחרי שאתם חוזרים עייפים וסחוטים מהעבודה - אני נאלץ להזכירכם שכל שימוש כזה הוא התפשרות, שאמנם יש לה מקום נכבד בחיינו, אבל לפעמים יותר מדי התפשרויות כאלה מוציאות לנו את החשק מהחיים ומכניסות אותנו ואת התבשילים לדיכאון קליני.
אין לי מושג איך הגעתי מערמונים לטורקים ואיך גמרתי בסוף בדיכאון של הוואקום, ואני מצר אם גרמתי לחלקכם חלוש'ס. אבל כדי לכפר על זרם התודעה הערמוני הזה אתן לכם עכשיו כמה מתכונים.