היוזמה של בונופרשיות שוחד אינן אירוע נדיר, לצערנו, והן פרושות כמעט על כל תחומי החיים. שרים וסגני שרים, מדריך טיסה בדרגת סא"ל או נספח צה"ל בחו"ל בדרגת אלוף-משנה, קבלנים העובדים מול רשויות מקומיות ומינהל מקרקעי ישראל, עובדי רשות המסים ומייצגי נישומים הפועלים מולם, חשדות נגד ראשי עיריות בפתח-תקווה, בחדרה, בבת-ים - והיד והכיס עודם נטויים.
בחו"ל המצב אינו טוב יותר. בארה"ב ובאירופה מובאים לדין באשמת שוחד סנאטורים, ראשי ערים, עובדי ציבור ואלה ששיחדו אותם, ובארצות מתפתחות המצב גרוע בהרבה.
במרבית המדינות ההתייחסות לשוחד בחו"ל חמורה פחות מלשוחד מקומי. קבוצת ענק כסימנס שיחדה דירקטור בחברת החשמל בישראל כחלק מאסטרטגיה עולמית להשגת חוזים באמצעות שוחד; חברת הליברטון של דיק צ'ייני וחברת דאטש אויל שילמו עשרות מיליוני דולרים קנסות על תשלומי שוחד באפריקה, וזה רק קצה הקרחון.
בשבוע שעבר התבשרנו כי גם חברת ההימורים של שלדון אדלסון נחקרת על עבירות על החוק האמריקני (FCPA) למניעת שחיתות במדינות זרות; וכן עולים חשדות לשוחד על-ידי חברות זרות בעסקות הגז במצרים.
פעם חשבנו שאין קשר בין שוחד בארץ לשוחד בחו"ל. הגישה הייתה שקבלני בניין ותשתית, יצואני נשק ושאר ישראלים טובים, שחלקם מקושר קשר הדוק לממסד, רשאים לשחד באפריקה - אך לא אצלנו; אדם יכול שיהיה עבריין שם וצדיק כאן, כמו שיכול אדם ללבוש שחורים ולעשות מעשה בעיר זרה. זו הייתה גישת חוק העונשין, ובמס הכנסה התייחסו לשוחד בחו"ל כהוצאה מוכרת.
עם השנים התברר כי הפועל כעבריין במרחקים עושה זאת גם בארצו, אך המחוקק הישראלי שתק עד שביקשנו להצטרף למדינות ה-OECD והוכרחנו לשנות גישה.
בשנת 2008 ניתנו פסקי דין, בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, ששינו הלכות קודמות, וקבעו כי שוחד בחו"ל נוגד את תקנת הציבור, ואין להכירו לצורך מס.
במקביל, הצטרפה ישראל לאמנה למניעת שוחד לעובדי ציבור זרים, שעליה חתומות מדינות ה-OECD עוד משנת 1999. בעקבות האמנה תוקן חוק העונשין בסעיף 291א, ושוחד בחו"ל הפך לעבירה גם בישראל.
לאחר שנה תוקנה פקודת מס הכנסה, ונקבע בסעיף 32(16) כי תשלומים שנתינתם מהווה עבירה לא יותרו כהוצאה. רשות המסים נזקקה לשנתיים נוספות כדי לפרסם הנחיות בעניין.
השנה הופתעו חברי קונגרס בארה"ב כשהזמר בונו, הפועל רבות למען העולם השלישי, פועל - בנוסף לחוק הקיים - גם נגד מתן שוחד מחברות אמריקניות לפקידי ממשל במדינות מתפתחות.
בעקבות זאת תוקן החוק, ונקבע כי כל חברת נפט, גז ומכרות, שמניותיה נסחרות בבורסה בארה"ב, תדווח על כל התשלומים ששילמה לגורמי ממשל בחו"ל. הציפייה היא כי חשיפת התשלומים תמנע נטילת שוחד, מחשש המקבלים לפרסום שמותיהם.
קבוצת בונו מנסה לשכנע גם את אנגליה והונג-קונג לאמץ חוקים דומים, מאחר שבבורסות של 3 המדינות מרוכז הרוב המכריע של חברות ציבוריות בענפים אלה. המאמץ יימשך במדינות נוספות כדי למנוע הסטת רישום חברות לבורסות אחרות.
חשש נוסף הוא שהחמרה בחקיקה ובאכיפתה במדינות המערב תביא ליתרונות תחרותיים לחברות ממדינות אחרות, כגון סין והודו.
ה-OECD דורש כי חברות הפעילות בתחום הבינלאומיות יאמצו מדיניות להטמעת תוכניות נגד שוחד. יוזמתו של בונו פועלת באותו כיוון.
נקווה כי גם הגופים הרלבנטיים אצלנו - הכנסת, משרד הביטחון (סיב"ט), רשות ניירות ערך ורשות המסים - יעשו כל אחד בתחומו למיגור התופעה.
הכותב היה נציב מס הכנסה, משמש כיו"ר חברות שפועלות בחו"ל.
