פורשי האוצר דואגים לעתידםמידרג ההסתמכות בחברות, ובמיוחד בחברות ציבוריות, מחייב התמקצעות ככל שיורדים בו כלפי מטה. כי בכפוף לבקרות המתחייבות, הדירקטוריון מסתמך על דיווחי המנכ"ל, המנכ"ל על דיווחי הסמנכ"לים, וכן הלאה. בחברה הנדסית אין הכרח שדירקטור או מנכ"ל יהיו מהנדסים, אך המהנדס הראשי חייב להיות כזה. בחברת ביטוח אין הכרח שהמנכ"ל או הדירקטור יהיו אקטוארים, אך האקטואר הראשי חייב להיות בעל השכלה וניסיון מעשי בתחום.
בחברות ציבוריות וממשלתיות אין הכרח שהמנכ"ל יהיה איש פיננסים מובהק, אך במורכבות הקיימת כיום הוא חייב להסתמך על סמנכ"ל שהשכלתו הפורמלית חשבונאית, שהוא בעל ניסיון אמיתי ומעשי בחשבונאות, מומחה בתחומים המסובכים של הרישומים בספרים, במדיניות החשבונאית של החברה לרבות כל הקשיים העולים מיישום עקרונות ה-IFRS.
כמו כן עליו להתמחות באיתור ובטיפול בסיכונים שונים לרבות סיכוני שווקים, מטבע, ריביות, עליו להתמצא בשוקי ההון לרבות דרישות רשות ניירות ערך ההולכות ורבות, להיות אחראי על יישום הבקרה הפנימית לרבות איתור נקודות תורפה, קביעה והפעלה של נוהלי בקרה, אימוץ ויישום מודלים לבקרת ההליכים ותיקון הליקויים, וכל הקשור ביישום ה-SOX הישראלי.
מהאמור כאן עולה שלא ניתן למנות סמנכ"ל כספים שילמד את תפקידו לאחר שיתמנה, במשך שנה-שנתיים, ובינתיים יסמוך על עובדיו, מה עוד שסמנכ"ל הכספים הוא החותם ביחד עם היו"ר המנכ"ל על הדוחות הכספיים, והחל משנה זו, לדרישת רשות ניירות ערך, הוא והמנכ"ל חותמים כי הם אישית מאשרים את מערכות הבקרה.
דרישות התפקיד המורכבות ברורות למקבלי ההחלטות בחברות הנסחרות ברשימת תל-אביב 100, ובהן אין כמעט חריגים לכך שעל סמנכ"ל הכספים להיות רואה חשבון בהשכלתו ובעל ניסיון של שנים בעבודה חשבונאית ופיננסית ובכל שאר המיומנויות שפורטו לעיל.
שום דירקטוריון לא ייקח על עצמו את הסיכון שבמינוי אדם, יהיה מוכשר ככל שיהיה, שכישוריו אינם עונים על הדרוש. אפילו הדרישות מן הדירקטורים, שאינם חברי ההנהלה הפעילה הולכות ומחמירות והיום נדרשת כל חברה ציבורית, שלפחות חברי ועדת המאזן יבינו בדוחות כספיים, ועל חלקם להיות חשבונאים בעלי מיומנות פיננסית.
אך לא זה המצב בחברות הממשלתיות שבהן אחוז סמנכ"לי הכספים חסרי הכישורים עולה על שליש, דבר המאיים על יציבות החברה, על היכולת להסתמך על דוחותיה ועל מערכות הבקרה בה, ובצד האישי מביא לסיכון אישי גבוה של ההנהלה ושל חברי הדירקטוריון.
רשות החברות החליטה לתקן מצב בלתי סביר זה, ובחוזר מחודש פברואר 2011, הנחתה את יושבי-הראש ומנכ"לי החברות הממשלתיות כי אין לחרוג מתנאי סף מינימליים במינוי סמנכ"ל כספים, ובהם השכלה מתאימה, מומחיות חשבונאית ופיננסית, היכרות עם סביבת החברה, וניסיון מעשי של מספר שנים בתחומים אלה בהיקפים המתאימים לחברה.
על הנחיה זו, המובנת לכל דירקטור ומנכ"ל, ומתחייבת מצורכי החברה ומדרישות החוק והרגולטורים השונים, מערערים מספר גורמים במשרד האוצר, שלהם אין אחריות אישית לנעשה בחברות הממשלתיות. לא נשמעו נימוקים סבירים לעמדה המאפשרת מינוי מועמדים בלתי כשירים לתפקיד, וכנראה הסיבה לכך היא הרצון לשמור תפקידים טובים לפורשי האוצר, שעד כה היו מאגר עיקרי למינויים.
מרבית יוצאי האוצר הם צעירים מוכשרים, ברובם כלכלנים, שבמהלך שירותם עסקו בעניינים מורכבים ברמת מאקרו, והם כשירים להרבה תפקידים ניהוליים. אך הם אינם כשירים, בהיעדר השכלה וניסיון רלבנטיים, לשמש בתפקיד הפיננסי הבכיר ביותר בחברה גדולה.
טוב עשתה רשות החברות שתיקנה ליקוי מהותי בהתנהלות החברות הממשלתיות. החברות והציבור כולו ייצאו נשכרים, ויוצאי האוצר המוכשרים ימשיכו למצוא תעסוקה אחרת ההולמת את כישוריהם.
הכותב הוא יו"ר ודירקטור בחברות וחבר הוועדה הציבורית המייעצת למנהל רשות החברות הממשלתיות
