"הגם שברור לנו כבר עתה כי הסדר הטיעון היה שגוי ביותר, על-פי הנסיבות והדין, כיום אין זה אפשרי לצערי להגיש ערעור על גזר הדין" - כך כתב פרקליט המדינה משה לדור במכתב שהגיע אתמול (א') לידי הוריה של שחר גרינשפן.
כזכור, שחר בת ה-13 נפגעה בתאונת דרכים, ומאז היא משותקת. השופטת טל אוסטפלד אישרה הסדר טיעון, שבמסגרתו נגזרו על הנהג מרק פטריק 600 שעות עבודות שירות.
שגוי - אבל יישאר
הוריה ואחותה של שחר יצאו למאבק נגד פסק הדין המטריף בקלותו. המאבק הניב בדיקה של הפרקליטות על נסיבות הסדר הטיעון, והמכתב של לדור בא כמסקנה של בדיקה זו: "פסק דין שגוי - אבל אי-אפשר לערער עליו". מכתב מאוד ביורוקרטי במקום שבו מתבקש להפעיל יותר את הלב והתבונה מאשר סעיפים וכללים.
מה זה "הנסיבות והדין הקיים כיום?" - במכתב של לדור אין פירוט למה הכוונה. איזה נסיבות מונעות נסיון לערער על הסדר הטיעון ופסק הדין? ועל איזה "דין הקיים כיום" מסתמך לדור? ומדוע לא מגישה הפרקליטות בקשה לביטול פסק הדין, בשל פגם שנפל בכריתת הסדר הטיעון?
הסגנון המעורפל שאומר ואינו אומר הוא מקלטו של הביורוקרט המבקש לתרץ, לא להסביר.
איפה ביניש?
ואיפה דורית ביניש והמוסדות המשפטיים האמורים לפקח על פסיקותיהם ושיקול-דעתם של שופטים? איך קורה שהשופטת אוסטפלד ממשיכה לגזור דינם של אנשים, לאחר שהוכיחה חוסר תבונה ושיקול-דעת כה קיצוניים?
על פאשלות פחותות בהרבה מפטרים אנשים. מדוע מעמידים את השופטים מעל לעיקרון לפיו משלמים מחיר על מחדלים?
כבוד צריך להרוויח
השופטים חרדים מפני ירידת קרנם ומעמדם בציבור, ובצדק. גם הציבור צריך לחשוש מכך, כי כבודו של בית המשפט הא נכס ציבורי חיוני. אבל כבוד לא בא מאליו - צריך להרוויח אותו.
מערכת המתייחסת בקלות-דעת למחדלי אנשיה אינה יכולה לצפות לכבוד ולהערכה. מערכת המבקשת שיתייחסו אליה בכבוד צריכה קודם כול להתייחס בכבוד אל עצמה.
קראתי ושמעתי משפטנים שטענו כי הסדר הטיעון ופסק הדין בפרשת שחר גרינשפן פוגע בכבוד השופטים והפרקליטים. זה, כמובן, נכון, אבל התנהלות המערכת לאחר מתן פסק הדין מבזה את המערכת.
מודים ומשלימים
מודים שהסדר הטיעון היה שגוי, אבל משלימים עם כך שיישאר על כנו? שמי שנהג בשכרות יסתובב חופשי, בעצם ללא עונש, בעוד הילדה שבה פגע נדונה לסבל כל חייה, היא ובני משפחתה? והמערכת - הפרקליטות, השפיטה והמשטרה - מוכנים לקבל את המצב הזה?
ביניש ולדור חייבים לומר בצורה חד-משמעית: לא יקום ולא יהיה. אין דבר כזה ש"הנסיבות והדין הקיים אינם מאפשרים". אתם אנשים אינטליגנטים. אתם משפטנים שיודעים יפה מאוד לטעון כך ואחרת.
אז תגישו ערעור, לכל הרוחות, או תבקשו לבטל את פסק הדין בשל פגם חמור שנפל בכריתת הסדר הטיעון, גם אם אתם משוכנעים שתפסידו. כי ראשית אי-אפשר לדעת, ושנית - משום שחשוב להפגין בפני הציבור, ובפני עצמכם, שאתם לא מוכנים לקבל מצבים כה בלתי מתקבלים על הדעת, ובעיקר על הרגש, מבלי לנסות לשנותם.