94 שניות בערך חלפו מהרגע שבו פורסם התחקיר הראשון על נסיעותיו של בנימין נתניהו לחו"ל ועד שבעיתון כבר הייתה קובייה גרפית מעוצבת, שבתוכה הופיע המונח "ביביטורס", ובסמוך אליו נראה מטוס בתנועתו.
הקובייה הזו עיטרה כל ידיעה, דיווח ואפילו טור בנושא. למן אותו רגע כבר לא משנה מה יעלה בסופה של הפרשה הלא גדולה הזו: ללקסיקון הפוליטי כבר הוחדר מונח חדש, "ביביטורס", והוא יישאר שם, כמנהגם של מונחי לקסיקון, לעד ולנצח נצחים (או עד שיבוא אחד טוב יותר באות ב').
ביביטורס מצטרף לעוולה אחרת, שאף מזינה אותו באמצעים אסוציאטיביים, "ראשונטורס". בתיק ראשונטורס, כידוע לכל דרדק, עדיין לא קורה שום דבר משמעותי, אבל המונח כבר נטבע, והוא מאייש בכבוד את המשבצת של האות ר'.
גם בעוד 40 שנה, כשכבר לא יהיו עיתונים כתובים בכלל ותוכניות האקטואליה היחידות יהיו קודי עדכון קצרצרים בסימני ג'אווה, גם אז יידע כל אחד להיזכר בביביטורס ובראשונטורס ולספר על שניים שהיו נוסעים, אוהו נוסעים, ושהיה סביב זה בלגן גדול.
זהו, כמובן, פשע מתועב לא פחות. הוא חורג לטעמי מהדיון הרגיל, החשוב מאוד אף הוא, על חילולה המחפיר של חזקת החפות במקומותינו. כאן זוהי כבר קומה אחת גבוהה יותר.
הלהיטות התקשורתית הרגילה הולכת כאן צעד אחד קדימה. שום אצבע לא רועדת על שום מקלדת שעה שמישהו הוגה איזו הברקה ניסוחית די לא מבריקה ומתבקשת, יש לומר, ובצעד הקטן הזה הוא מחסל למישהו אחר קריירה וחיים. איש לא יזכור בעוד זמן מה את ענייני הנסיעות של ביבי. כולם יזכרו את המונח "ביביטורס".
האמת שזה מתחיל מוקדם הרבה יותר. אלף פעמים נשבעתי לעצמי שלא אשתמש במונח שאותו אני עומד לנתח כאן, אולם לצורך חיזוקה של הטענה אי-אפשר שלא. מדובר ב"כלנתריזם". מונח פוליטי-ישראלי עבש ומלוכלך, שנועד לתאר מצב של עריקות פוליטית ממפלגה למפלגה יריבה.
למה כלנתריזם? לא תאמינו. על שמו של רחמים כלנתר, חבר מועצת עיריית ירושלים מטעם המפד"ל בשנות ה-50, שחבר לראש העיר דאז איש מפא"י גרשון אגרון בתמורה לתפקיד סגן ראש העיר, ובכך הציל אותו מניסיון הדחה שבוצע על-ידי מפלגתו שלו, המפד"ל. מאז ועד היום הזה עריקה היא "כלנתריזם".
למה מדובר באקט מלוכלך? מפני שיום אחד נפגשתי בעבודה עם מפיקה אחת, חכמה ומוכשרת, שבאחת השיחות בינינו עלתה העובדה ששם משפחתה המקורי הוא כלנתר. רחמים? שאלתי. כן, היא ענתה בחן. סבא זכרו לברכה. ובכן כן, זה רחמים ההוא כמובן, ולא, היא לא עושה עניין גדול מהמונח שקרוי על שמו, רק צוחקת עליו בחדווה.
משחק מילים בינוני
אני לא צוחק. פתאום הבנתי שמדובר באיש חי, שכל פשעו הפוליטי היה איזה קשקוש מוניציפאלי בגודל בוטן. כלנתר החליף, מן הסתם, קומבינה בפוילעשטיק או להפך ולא ברור אם למעשהו הפוליטי - שאני בטוח שלא היה הגון - הייתה איזו השלכה מעשית.
האיש הזה, הוא ובניו ונכדיו ייזכרו לדיראון עולם לא בגלל המעשה עצמו ולא בגלל השפעותיו, אלא מפני שמנוול אחד הגה הברקה לשונית אחת, "כלנתריזם", ומאותו רגע כבר הכול מאוחר מדי. גם אם יימצא בעוד עשרות שנים חבר בקואליציה ברפובליקה הדומיניקנית שיערוק למפלגת אופוזיציה מקומית, לישראלי שיקרא על כך בעיתון תקפוץ מיד מול העיניים המילה "כלנתריזם".
זה נורא בעיניי, מפני שזה מוכיח בפעם האלף עד כמה חמקמקה היא הפסיכולוגיה של ההמונים. לעתים כוחם של מונח אחד, של משחק מילים בינוני, של הברקה לשונית מטופשת יפה יותר מאלף קמפיינים. קוראים לזה "קופירייטריזם".